תביעה בגין נכות נפשית בתאונת עבודה

ביום 30.11.2020 הגיש הנתבע בקשה למינוי מומחה אחר או נוסף ולחלופין להעברת שאלות הבהרה, הבקשה נשוא החלטה זו. עיקר הטעמים עליהם ביסס הנתבע את בקשתו הם: מתקיימים הקריטריונים למינוי מומחה אחר; המומחה לא ענה לשאלה אשר נידרש לה כאשר קבע כי מצבו הנפשי של המנוח הוחמר עקב תאונת העבודה שכן השאלה היא האם סביר יותר כי ההיתאבדות אירעה בגין תאונת העבודה או שסביר יותר שאירעה בגין נסיבות אחרות; המומחה לא היתייחס לכל העובדות והאירועים שארעו למנוח בסמוך להתאבדותו אשר יש יסוד סביר להניח כי היה בהם טריגר למצבו הנפשי וההתאבדות; העידר היתייחסות המומחה לשלל האירועים שהשפיעו על מצבו הנפשי של המנוח של יש בהם כדי להצדיק מינוי מומחה אחר; מפנה לב"ל 42996-12-17 סלה נ' המל"ל וכן בר"ע 24274-05-19 סלה נ' המל"ל בו אישר בית הדין הארצי את החלטת בית הדין האיזורי למנות מומחה אחר בנסיבות דומות לענייננו; המומחה חרג מהעובדות כאשר קבע כי הפגיעה בעבודה גרמה למנוח לפגיעה משמעותית שכן מהעובדות ומאחוזי הנכות שנקבעו למנוח בגין התאונה עולה שמדובר בפגיעה קלה; המומחה ביסס קביעתו לעניין קשר סיבתי על השערות כגון שהנכות הפיסית הגבילה את המנוח תפקודית והחמירה את הדכאון זאת בעוד שמהתיעוד הרפואי לא עלה כי מצבו הנפשי נובע מהנכות הפיזית שנגרמה לו בעבודה; המומחה חרג מהמנדט שניתן לו שכן היה עליו לבחון את שאלת הקשר הסיבתי בין מצבו הנפשי של המנוח לבין ההיתאבדות ולא לבסס קביעתו על הנכות הנפשית עקב תאונת העבודה שנקבעה למנוח בועדה הרפואית; המומחה לא היתייחס לכל החומר הרפואי שהיה לפניו ולא הסביר מדוע על אף כל האמור בתעוד הרפואי הוא עדיין קבע קשר סיבתי בין ההיתאבדות לתאונת העבודה; לחלופין יש מקום למנות מומחה נוסף שכן המומחה נעול בדעתו, היתעלם מכלל הנתונים העובדתיים והסתמך על רישומים רפואיים באופן סלקטיבי; המומחה מעלה הנחות והשערות ללא כל בסיס בעובדות ובכך חרג מתפקידו; המומחה הראה כי הוא נעול בדעתו כאשר קבע כי מצבו התיפקודי של המנוח בגין הרגל היה קשה בעוד שהנכות שנקבעה לו בגין כך הייתה קלה וזמנית; לשיטת המומחה קיים קשר סיבתי בין כל היתאבדות של נפגע עבודה למצבו הנפשי הנובע מאותה תאונה בין אם מדובר בנכות קלה או חמורה; המומחה אינו מבחין בין מצב נפשי הקשור לתאונת העבודה לבין מצב נפשי בכללותו הנובע מגורמים שאינם קשורים לתאונת העבודה; חוות הדעת המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה לא מאפשרים לבית הדין להכריע בתביעה ויש מקום למומחה נוסף; קביעת המומחה לפיה יש רצף הדרגתי בין התאונה לנכות שנגרמה בידו ורגלו של המנוח שהובילה למצב תגובה דיכאוני שהתפתח לדכאון עמוק שהוביל להתאבדות אינה עולה בקנה אחד עם קביעת הוועדה הרפואית ממנה עולה כי לא קיים רצף כזה מה גם שהנכות שנקבעה היא בגין קשיי היסתגלות ולא דיכאון עמוק.

...

בכל מקרה, לא מצאנו שמדובר בשאלות חיוניות לצורך הבהרת חוות דעת או למתן הכרעה בתיק.

עם זאת, מצאנו להפנות למומחה את שאלת הבהרה 2.2 בהחלטה מיום 29.10.2020 ולבקש ממנו שישיב עליה בשנית מאחר וכפי שצוין לעיל אנו סבורים כי תשובת המומחה לשאלה כללית ולקונית ויש מקום לקבל ממנו תשובה מפורטת בעניין זה. על כן השאלה עליה יתבקש המומחה להשיב היא כדלקמן: בתיק זה מונית ביום 7.7.2020 כמומחה מטעם בית הדין על מנת שתחווה דעתך בשאלה האם נוכח מכלול הנסיבות לרבות התשתית העובדתית וזאת כעולה מן המסמכים הרפואיים בעניינו של המנוח, יש קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה מיום 17.1.2013 לבין מצבו הנפשי של המנוח אשר הביא להתאבדותו ביום 6.3.2016.

לאחר שעיינו בחוות דעתך מיום 6.11.2020 אנו סבורים כי תשובתך לשאלת הבהרה 2.2.

בנוסף טענה המבקשת כי היא עמדה בפני וועדות של המל"ל- הן במסגרת ענף נכות כללית והן במסגרת ענף נפגעי עבודה, אשר קבעו כי המבקשת סובלת, בין היתר, מנכות נפשית הנובעת במישרין בתאונת העבודה.

המשיבות היתנגדו לבקשה ממספר טעמים: מדובר בחזרה על בקשתה הקודמת של המבקשת, שכבר נדונה והוכרעה על ידי בית משפט קמא וברור שאין כל עובדות או נסיבות חדשות אשר ארעו לאחר מתן החלטתו של בית משפט קמא שיש בהן כדי להצדיק עיון חוזר; קביעת המל"ל אין בה כדי לשנות מקביעת בית משפט קמא שכן הנכות שנקבעה במל"ל איננה מחייבת בהליך זה; הגשת בקשה חוזרת בחלוף כ- 3 חודשים מיום שניתנה החלטת בית משפט קמא, כאשר המועד להגשת בקשת רשות ערעור חלף, מעוררת תמיהה ואין בה אלא כדי להעיד על חוסר תום לב; העיתוי בו הוגשה הבקשה מעידה על חוסר תום לב של המבקשת אשר מנסה להתעשר על חשבון המשיבות; החומר הרפואי שצורף כעת לבקשה ואשר לא צורף לבקשה הקודמת, מעיד שהטענה לנזק נפשי נולדה אך לצרכי משפט; המסמכים הרפואיים מתעדים טפול נפשי שהמבקשת קיבלה במכון סוכרת, על רקע בעיית סוכרת הנעורים ממנה היא סובלת מצעירותה, חששות סביב הטיפול במחלה, הרצון להביא ילד בגיל 43, הפרעות אכילה וכו', סיבות שאינן קשורות לתאונה; טענת המבקשת, לפיה מצבה הנפשי החמיר בעקבות החמרה במצבה האורתופדי, נולדה לצרכי התביעה ועלתה רק לאחר שניתנה חוות הדעת והצעת בית המשפט לפשרה; הטענה לנזק נפשי היתיישנה זה מכבר וגם הטיפול הנפשי הנטען אליו פנתה המבקשת בחלוף שבע שנים ממועד התאונה, אינו מעיד על קשר כלשהוא בינו לבין התאונה.

אמנם ועדה של המל"ל שתבע במקור אף הוא את הנתבעות (המשיבות- ח.ו.ו.) בגין שיפוי בשל התאונה הנדונה – מצאה בפברואר 2021- בתביעת החמרה בגין התאונה, שיש לייחס לתובעת 10% נכות נפשית (תוך מודעות לנכות הנפשית שנקבעה לה בנכות הכללית); אך התביעה לשיפוי של המל"ל – בגין כל סכום ששילם או ישלם בשל התאונה- ניסגרה בפשרה כבר ביום 20.6.2017.

...

מכאן שאני מקבלת את קביעת בית משפט קמא כי המקרה אינו מצדיק עיון מחדש.

סוף דבר לא ראיתי להתערב בקביעת בית משפט קמא שכן היא מתיישבת עם הנתונים שהובאו בפניו והיא ניתנה לאחר שקלול כל הפרטים הרלוונטיים לצורך קבלת החלטה מושכלת.

משכך דין הבקשה לדחייה.

להלן השתלשלות העניינים בעיניינה של התובעת, כעולה מהודעת הנתבע מיום 31/12/19 והמסמכים המצורפים: התובעת הגישה תביעה למל"ל ביום 29/12/05 להכיר בפגיעה נפשית שאירעה לה בשנת 2004, כפגיעה בעבודה.

כאמור, התביעה למענק בגין נכות מעבודה הוגשה בשנת 2018.

בכותרת של מכתב הדחיה מיום 16/3/11 נכתב: "תביעתך לתשלום דמי פגיעה לתאונה מתאריך 22/4/04". כך נאמר גם בגוף המכתב.

...

לאור האמור התביעה מתקבלת.

השופט יצחק כהן (א) הרקע המערער יליד 8.4.1978, נפגע בתאונת עבודה אשר ארעה בתאריך 17.9.2017.

המערער קיים את המוטל עליו, והגיש תביעתו למוסד לביטוח לאומי גם בגין הנכות הנפשית הנטענת על ידו, ואף ערער על ההחלטה שהתקבלה, ובכך, לדעתי, יצא ידי חובתו.

...

בא כוח המשיבות מוסיף, שאם יינתן פסק דין בלא לחייב את המערער לפנות למוסד לביטוח לאומי, עלול להיווצר מצב, שהמשיבות תשלמנה למערער את הפיצויים על פי פסק הדין, ולאחר מכן המערער יגיש בקשתו למוסד לביטוח לאומי, ויזכה בתגמולים נוספים שכבר לא ניתן יהיה לנכותם מסכומי הפיצויים, ולמעשה יעשה עושר ולא במשפט.

אשר על כל האמור לעיל, אציע לחברי לתקן את פסק דינו של בית משפט קמא, באופן הבא: (א) המשיבות תחויבנה לשלם למערער סך 351,100 ₪, כערכו לתאריך פסק הדין קמא (14.12.2021), וזאת במקום הסכום 278,000 ₪ שנקבע בפסק הדין.

אמיר טובי, שופט אשר על כל האמור לעיל הוחלט כאמור בחוות דעתו של השופט יצחק כהן.

מוסיף המשיב וטוען כי המערער לא מבחין בין קביעה חלוטה בדבר קיומה של נכות נפשית בעקבות הפגיעה בעבודה, לבין שאלת הקשר הסיבתי בין אותה פגיעה לבין החמרה, ככל וקיימת.

לגופה של שאלת הקשר הסיבתי, הועדה נימקה את קביעתה לעניין היעדרו של קשר סיבתי בין ההחמרה הנטענת לבין התאונה בהתייחס לדו"ח סיכום אישפוז המערער במחלקה פתוחה בבית חולים באר יעקב בין התאריכים 1/7/21 ועד 14/7/21 וקבעה כי: " לאור תעוד זה הועדה קובעת כי לא חלה החמרה הקשורה לתאונה הנדונה. הועדה מציינת כי התובע פוטר מעבודתו כ 10 שנים לאחר התאונה הנדונה". עיון בדו"ח האישפוז האמור מלמד שנקבע בו כי " הרושם כי ההחמרה הדיכאונית היא על רקע הפרעת היסתגלות ממושכת עם תסמינים של דכאון וחרדה על רקע הפסקת עבודתו לאחר שנים רבות של תעסוקה מלוות בבעיות גופניות לאחר תאונת עבודה לפני כעשור. לפני כחצי שנה פוטר מעבודתו ואז חלה החמרה במצבו הנפשי. כמו כן רושם לקווי אישיות מצבר B אשר גורמים לפרקים להחמרות הדכאוניות וקושי בהסתגלות". מן המצוטט לעיל עולה כי בדוח האישפוז מפורטים 3 גורמים שעמדו ביסוד ההחמרה במצבו של המערער: פיטוריו, הרקע של הפרעת ההיסתגלות הממושכת וכן קוי אישיות מצבר B. בנסיבות אלה, בחירת הועדה להיתמקד בפיטורי המערער מעבודתו, כגורם שלכאורה מנתק את הקשר הסיבתי בין ההחמרה הנטענת לבין התאונה, חרף קיומה של הפרעת היסתגלות ממושכת שאין מחלוקת שהיא נובעת מהתאונה וחרף העובדה שהפיטורים נעשו בסמוך לאחר הגשת התביעה להחמרה ולא לפני כן, אינה מנומקת באופן המאפשר להיתחקות אחר הלך מחשבתה של הועדה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכלל המסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי.

אשר לטענת המערער כי יש להורות על החלפת הרכב הוועדה, משדרך המלך היא להחזיר את עניינו של המבוטח לוועדה באותו הרכב ונוכח הפגם שנפל בהחלטתה, לא שוכנעתי כי קיים טעם מיוחד המצדיק את החלפת הרכב הוועדה (עב"ל (ארצי) 231/09 ד"ר ארה קופפרברג נ' המוסד לביטוח לאומי (21.10.09); עב"ל (ארצי) 282/99 יהודית אבן חן נ' המוסד לביטוח לאומי (3.9.01).