בית משפט קמא הוסיף, כי המערערת, חברת המזרח, ידעה כי גג המבנה עשוי אסבסט שביר, ומהוה אחת מתכונות הנכס, וכבעלים של הנכס, היה עליה להתריע על כך, להזהיר ולנקוט מיוזמתה באמצעים המתבקשים לצורך מניעת הסיכונים בטרם העברת הנכס לחזקתה של המערערת שכנגד.
בסעיף 6.13 של ההסכם צוין :
"השוכר מתחייב בזה לפצות ו/או לשפות את המשכירה מיד עם דרישתה הראשונה, בגין כל נזק או הוצאה ו/או תביעה אשר ייגרמו לה בשל אישום פלילי, הודעת קנס או תביעה אזרחית, אשר המשכירה ו/או מי מטעמה יחויבו בהן בפסק דין סופי וחלוט וכן בגין ההוצאות אשר ייגרמו למי ממנהליה בעטיו של הצורך להיתגונן בפני הליכים כאמור, ככל שהליך כזה נובע מאי קיום או הפרה של הוראה, שעפ"י הדין חייב היה השוכר ו/או מי מטעמו לקיימו, לרבות ובמיוחד עקב העדר רשיון ו/או היתר הנידרש עפ"י דין ולרבות בשל הגשת אישום, מתן קנס ו/או תביעה בגין הפרת איזו מהוראת חוק התיכנון האמור לעיל..."
בסעיף 9.2 של ההסכם נכתב:
"השוכר יישא בחבות המוטלת עליו על פי דין בגין כל פגיעה או נזק, אשר עלול להגרם לגופו ו/או לרכושו של כל אדם או גוף (לרבות המשכירה והבאים מטעמה) עקב פעילותו ו/או שימוש של השוכר ו/או הבאים מטעמו במושכר ו/או בסביבתו."
ובסעיף 9.4 של ההסכם נכתב:
"השוכר מתחייב בזה לשפות את המשכירה במלוא הסכום בגינו חויבה על פי פסק דין שלא עוכב ביצועו בעקבות תביעה בגין הפגיעה או הנזק להם אחראי השוכר על פי האמור ברישא לסעיף 9.2 לעיל, וכן בגין ההוצאות הסבירות אשר המשכירה נשאה בהן לשם היתגוננות מפני התביעה כאמור, ובילבד שהמשכירה מתחייבת להודיע לשוכר בהקדם אודות קבלת כל תביעה ו/או דרישה בגין האמור ברישא לסעיף 9.2 לעיל, ולאפשר לשוכר להיתגונן מפניה, ולשתף עמו פעולה בהתגוננות מפני תביעה כאמור..."
בית משפט קמא דן בטענתה של חברת המזרח, לפיה על אייס לשפותה מכוח האמור בהסכם שבין הצדדים, ואולם בית משפט קמא לא היה מוכן לאמץ את טענותיה של חברת המזרח, בציינו כי תניות שיפוי פורשו בפסיקה באופן מצמצם, מה גם שהוראות סעיפי השיפוי 6.13 + 9.2 ברורות ואינן מצריכות פרשנות מיוחדת.
עוד ובנוסף טוענת המערערת, שלא היה מקום לייחס לה אשם בנזיקין, ואת עשרת אחוזי החבות שהוטלו עליה, יש לייחס, אם בכלל, למשיבה, לא רק בגין החיוב החוזי הברור, אלא גם מתוך שיקולים של הטלת אשם נזיקי, שהרי המערערת העבירה את השליטה במקרקעין באופן מלא לידי המשיבה אייס כשלושה חודשים לפני הארוע הנטען, שעה שהועברו המקרקעין לידי אייס, היה בהם שלוט המתריע מפני הסכנה שבעלייה אל הגג מחמת סכנת קריסה, ואולם אייס אפשרה ביום המעשה את העלייה אל הגג.
...
עיון בתצהירו של מר שמוליק עודי, סמנכ"ל הכספים בחברת המזרח (נספח ה' בתיק המוצגים מטעם המערערת), מוליך אף הוא למסקנה כי בעת התקשרותה של מזרח בהסכם השכירות עם אייס, לא ביקשה מזרח לקבוע בהסכם תניה לפיה על אייס לשפות את מזרח בגין פעולה רשלנית ו/או הפרת חובה שבדין, שביצעה מזרח בעצמה.
בשים לב לכל האמור לעיל, מסקנתנו היא שלא נפל פגם כלשהו בפסק דינו המנומק היטב של בית משפט קמא, ולכן יש לדחות הן את הערעור והן את הערעור שכנגד, וכך אנו אכן מחליטים.
נוסיף למעלה מן הדרוש, שלמעשה, ניתן היה לאשר את פסק דינו של בית משפט קמא, ולדחות הן את הערעור והן את הערעור שכנגד אף בהתאם לתקנה 460(ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וזאת מן הטעם שאין לדחות את הממצאים העובדתיים, שנקבעו בפסק הדין, הממצאים שנקבעו תומכים במסקנה המשפטית, שאין לגלות בה טעות שבחוק.
