תביעה בגין נזקי רכב עקב התקנת מצבר רשלנית

על כן הוא מגיש תביעה זו שסכומה מורכב מהרכיבים להלן: 7,250 ₪ עלות תיקון הרכב במוסך, 218 ₪ עבור טיסה מאילת לתל אביב כדי לקבל את הרכב מהמוסך ועוד 159 ₪ בגין טיסה נוספת, 55.43 ₪ עבור מונית משדה התעופה למוסך ועוד 53.60 ₪ עבור נסיעה נוספת, 227 ₪ עבור דלק בגין הנסיעה חזרה מתל אביב לאילת, 50 ₪ עבור משלוח חלקי החילוף, ירידת ערך של 3,000 ₪ בגין העובדה שהותקנו ברכב האספנות חלקים שאינם מקוריים, 6,000 ₪ הוצאות ניידות בשעה שהרכב היה מושבת.

התובע צרף לכתב התביעה את נספח 1 – רשיון הרכב; נספח 2 – תעודת משלוח לגבי שירותי גרירה (2.4.2017) ; נספח 3 - דחיית התביעה על ידי הנתבעת 2 עקב העידר חבות; נספח 4 – דחיית התביעה ע"י הנתבעת 2 עקב העידר קשר סיבתי בין הנזק והתאונה; נספח 5 - מכתב ממוסך איילון (1.1.2018) לגבי הרכב שהיתקבל בתאריך 28.12.2017 ולפיו לאחר פירוק והרכבה של מצנן המנוע ולאחר נסיעת מבחן נמצא ששמן הגיר מלא במים ושדיסקיות הגיר נפגעו ויש להחליפן.

במכתב הראשון כתוב: "אין לייחס רשלנות כלשהיא למבוטחינו" ובמכתב השני כתוב "מבוטחינו אכן נסע לאחור ופגע קלות בגריל.. ועל כך שילם ישירות למוסך" (ואכן בתשובה המאוחרת של התובע מתאריך 8.6.2020 צרף שתי קבלות בסך 2,340 ₪ ו-170 ₪ ששולמו על ידי הנתבע למוסך באילת).

מעבר לסכום הנ"ל שאישרתי אני מאשרת לתובע, מתוך הסכומים שצירף, את שתי הטיסות, את שתי הנסיעות במונית, את הטענת המצבר בסך 50 ₪ ואת רכישת הדלק בתאריך 19.3.2018 ובסך הכל 713 ₪.

אינני מאשרת את הסכום הנתבע בגין עגמת נפש היות ולא מצאתי כי נגרמה לתובע עגמת נפש מיוחדת ממעשי הנתבעים.

...

מכונאי הגיע למסקנה כי נגרמו נזקים לגריל ולרדיאטור, ולמערכת הקירור של הגיר המובנית ברדיאטור, בשל חדירת שמן לרדיאטור וחדירת מים לגיר.

לאור זאת, לאור העובדה שהקבלה של מוסך איילון בסך 7,250 ₪ אינה מפורטת, והצעת המחיר של המוסך מתאריך 1.1.2018 מדברת על סכום נמוך בהרבה (4,000 ₪ בלבד) ובהעדר אפשרות אחרת לקבוע את גובה הנזק האמיתי שנגרם למכונית, הסכום שהתובע היה משלם לו העביר את הרכב לתיקון באופן מיידי ולא ממתין שנה, אני קובעת כי על הנתבע את הסכום הנקוב בהצעה בסך 4,000 ₪ בלבד.

מעבר לסכום הנ"ל שאישרתי אני מאשרת לתובע, מתוך הסכומים שצרף, את שתי הטיסות, את שתי הנסיעות במונית, את הטענת המצבר בסך 50 ₪ ואת רכישת הדלק בתאריך 19.3.2018 ובסך הכל 713 ₪.

עסקינן בתביעה בסך 33,800 ₪ שהוגשה ע"י המבקש נגד הנתבעת 1 – משיבה 1 להלן: "מדינת ישראל"); הנתבעת 2 – משיבה 2 (להלן: "ישראייר"); הנתבעת 3 – משיבה 3 (להלן: "אל על"); והנתבעת 4 – משיבה 4 (להלן: "הראל"), בגין נזקים שנגרמו לו לפי הנטען עקב שהות ממושכת בדובאי לאחר שמדינת ישראל סגרה את נמל התעופה בן-גוריון (להלן: "נמל התעופה") לכניסת טיסות מסחריות בעת שהותו שם. רקע עובדתי נידרש: המבקש רכש מישראייר כרטיסי טיסה לדובאי לתאריכים 20/1/21 – 28/1/21.

בכתב התביעה מפורטים הנזקים הנטענים וההוצאות שנגרמו לתובע בסך כולל של 77,000 ₪ בגין הוצאות לינה וכלכלה; הוצאות כרטיסי טיסה; תחבורה תיקשורת ונספחים; הוצאות רפואיות ונזק רפואי; קילקול מצבר רכב ונזק בלאי בבית; מיטרד, אבדן זמן, סבל ועגמת נפש.

לגופו של עניין המשיבה הכחישה כי התרשלה או נהגה בחוסר זהירות כלפי התובע או חבה חובת זהירות כלפיו והפרה קיומה של חובת זהירות וכל הנזקים הנטענים הוכחשו.

באשר למדינת ישראל – בהתאם לבג"ץ שמש (בג"ץ 1107/21 שמש נ' ראש הממשלה (17.3.21) אליו הפנה התובע, בכל המועדים הרלוואנטיים לשהות התובע בחו"ל, התקנות היו בתוקף וחייבו את ישראייר ואל על. עוד נקבע כי אין עילת תביעה נגד המדינה הואיל וחקיקה (ראשית ומשנה) אינה מקימה עילת תביעה נגד המדינה בנזיקין.

...

הנתבעות הגישו כתבי הגנה וטענו כי דין התביעה להידחות.

טענתו של המבקש בדבר אופן ניהול המשפט נדחית.

עיון בפרוטוקול המשתרע על פני תשעה עמודים מביא למסקנה כי התובע קיבל את יומו בבית המשפט.

לסיכום: לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

לפניי תביעת שבוב בסך 31,767 ₪ בגין ניזקי רכוש שנגרמו לרכב מסוג מזדה שהיה מבוטח בביטוח מקיף אצל התובעת והיה בבעלות מבוטח התובעת, מר פנחס ארז אריאל (להלן בהתאמה: "רכב המזדה" ו-"פנחס").

ברם, במקרה דנן חל סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שקובע כי בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש, כבעניינינו, על הנתבע להוכיח שלא הייתה התרשלות מצידו, וזאת שעה שמתקיימים אחד מהתנאים שלהלן: הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבערתה; הנתבע או תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש.

כן הסביר חוקר כיבוי האש בעדותו מדוע שלל אפשרות של כשל חשמלי ברכב, וזאת לאחר בחינת כלל מערכות החשמל ברכב, לרבות המצבר שמצוי בחלקו הקידמי שמאלי של הרכב (עמ' 13, שורות 7-1).

מטעמים אלה פנחס אף העיד שלא ראה צורך לנקוט באמצעי זהירות כלשהם, ולדבריו הוא לא התקין מצלמות בבניין, אלא בבניין סמוך שבו ממוקם משרדו (עמ' 22, שורות 35-12).

...

סיכומו של דבר; הוכח שהשריפה נגרמה בשל הצתה.

לטעמי הדברים אמורים מקל וחומר שעה שמדובר באותו מבוטח, כך שאין בידי לקבל את טענת הנתבעת בהקשר זה. אף טענת הנתבעת בדבר העדר תחולה של הפוליסה בהעדר צד שלישי היא טענה מוקשית בעיני, שכן לא ניתן לקבל תרחיש שלפיו נזק שנגרם לרכוש אחר של המבוטח אינו מכוסה בפוליסה שהוקמה עבורו, אלא מכסה רק נזקים של צד שלישי.

במכלול הטעמים דלעיל, דין התביעה להידחות.

בכתב התביעה נטען כי מאחר והרכב שימש את התובעת עבור הובלת מתכות, הרי בשל השבתת הרכב בעקבות ארוע השריפה שבאחריות הנתבע, נאלצה התובעת לשלם לקבלני המשנה שלה סך של 52,000 ₪ לא כולל מע"מ. בכתב התביעה נטען כי הנתבע התרשל במעשיו ו/או במחדליו בתיקון האלטרנטור ברכב והתרשלות זו גרמה לשריפת הרכב ולכל הנזקים המתוארים.

בסיכומי התובעים, ביקש ב"כ התובעים לחדד כי מדובר בתביעה בגין הפסדים ונזקים שנגרמו לתובעים כתוצאה מתיקון לקוי שביצע הנתבע באלטרנטור של הרכב שגרם לטעינת יתר במצבר החדש ובהמשך להתפוצצות המצבר ושריפת הרכב.

נטען עוד, כי הנתבע לא הגיש חוות דעת נגדית ולא ביקש לחקור את המומחה מטעם התובעים על חוות דעתו ולכן יש לקבל את גרסת התובעים כי ארוע השריפה נגרם עקב וכתוצאה מטעינת ייתר למצבר שגרם לאלטרנטור החלופי והמשומש שהנתבע התקין ברכב וגבה בעבורו כספים מהתובע.

...

סוף דבר מכל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ופוסק לתובע בלבד סך של 28,671 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום.

למען הסדר הטוב, אני דוחה את תביעת התובעת נגד הנתבע, ללא צו להוצאות.

הנתבע ישלם לתובע, באמצעות ב"כ התובעים, את הסכומים הנ"ל תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן, יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לפניי תביעה כספית, על סך 75,000 ש"ח, שבמסגרתה עותרים התובעים כי הנתבעים ישפו אותם בגין הנזק שניגרם לרכב מסוג קיה ספורטז' מ.ר. 82-639-37 ("הרכב").

בפרק ה"ממצאים" של חוות דעתו, ציין רס"ר אבוחצירה, בין היתר, כי "מוקד הדליקה נראה בתא מנוע" וכי "תבנית בעירה של המוקד באיזור מצבר הרכב". מסקנתו הייתה כי "כשל חשמלי הוא הגורם לדליקה בתא מנוע". כמו כן, צרפו התובעים לכתב התביעה חוות דעת של השמאי מר חיים אפשטיין ("השמאי"), שהעריך את ניזקי הרכב, שהוכרז אובדן כללי, לאחר ניכוי ערך השרידים, בסך של 78,850 ש"ח. התובעים טענו בכתב התביעה, כי יש להחיל בנסיבות העניין את סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ("פקודת הנזיקין") (הדבר מעיד על עצמו), דהיינו, על הנתבעים הנטל להוכיח שלא התרשלו.

מר סלוצקי בחן את חוות דעתו של רס"ר אבוחצירה ושל השמאי, ומסקנותיו הן כדלקמן: "גורם השריפה הנדונה נובע כתוצאה מהתלקחות נוזלי מנוע על מערכת פליטה בעורף בית המנוע... הנני בדיעה כי מצבר הרכב במקרה זה שמר מבחינה חשמלית וטכנו הנדסית על שלמות מוחלטת וכי עד עצם היום הזה עדיין שורר במצבר זה מתח חשמלי. חוקר מכבי אש והשמאי לא ביצעו בשום שלב בדיקת מצבר ברכב ועל כן הטענה שהמצבר הוא הגורם לשריפה הנה טענה הזויה לא נכונה הן במובן של תבנית השריפה שכלל איננה באיזור המצבר אלא במרכז בית המנוע והן במובן של שלמות המצבר כפי שהוסבר. חוקר השריפות והשמאי לא הניפו את הרכב כדי לבדוק מה קורה בגחון הרכב ואילו היו עושים כן היו אולי מצליחים לגלות את סיבת השריפה. הנני בדיעה כי האמירה שלפיה הותקן מצבר של 55 אמפר שעות במקום 60 אמפר שעות בהתאם להמלצת היצרן הנה אמירה חסרת כל בסיס וחבל שבכלל נאמרה משום שרכב כזה אפשר גם להפעיל עם מצבר של 40-50 אמפר שעות ללא כל בעיה (ואולי אף פחות מכך), שום שריפה לא מרחפת על מצבר קטן מהמומלץ שהותקן ברכב מה גם שבמקרה הנידון ברור לחלוטין שהשריפה איננה מהמצבר כלל וכלל". השתלשלות העניינים בהליך לאחר הגשת כתבי הטענות, היתקיימה ישיבת קדם-משפט; וביום 15.6.2023 היתקיימה ישיבת הוכחות, שבה העידו מטעם התובעים: התובע 1 (תצהירו של התובע 2 נמחק, בהסכמת ב"כ התובעים, משלא התייצב לחקירה); רס"ר אבוחצירה; והשמאי אפשטיין.

בנסיבות העניין, נכונה אני לצאת מנקודת הנחה כי הן לנתבע 1 והן לנתבעת 2 הייתה קיימת חובת זהירות, מושגית וקונקרטית כלפי התובעים: לנתבע 1 הייתה חובה להתקין את המצבר ברכב באופן תקין, שלא יגרום נזקים; לנתבעת 2 הייתה חובה לשווק מצבר תקין, שלא יגרום לשריפה.

...

ניתוק הקשר הסיבתי בנוסף לכל האמור לעיל, אוסיף שגם אם הייתה תשתית ראייתית כלשהי לכך שהנתבעים 2-1 או מי מהם הפרו את חובת הזהירות כלפי התובעים, הרי שיש יסוד לטענתם כי נותק הקשר הסיבתי בין הפרת החובה הנטענת ובין הנזק: ראשית, בשל חלוף הזמן.

די בכל האמור לעיל על מנת להביא לדחיית התביעה.

סיכום נוכח כל האמור לעיל, סבורני כי דין התביעה להידחות.