תביעה בגין נזקי ניתוק אספקת מים בשדות מושב

הנתבעת מכחישה את הנזקים הנטענים ואת זיקתם לסוגיית הקצבת המים ולטענתה מיסמך המלצות המדריך החקלאי עליו נסמך התובע אין בו ערך של ממש לצורך תביעה זו הואיל וזה אינו מציין מהו הגורם לקיומו של פרי קטן כטענתו, אינו מציין כי כמות הפרי נמוכה ואין כל סימוכין לייעוץ שוטף שניתן על ידו כנטען, למעט בחודש דצמבר 2010, מועד שהנו מאוחר מכדי לבצע תיקונים כלשהם.

ההפסקות היזומות היחידות מצד האגודה, נעשו בחלק מימי שבת על מנת למנוע יצירת פחת מים עקב דליפות ופיצוצים בצנרת עת החקלאים אינם בשדות.

דא עקא, בפועל, לא עלה בידו להמחיש טענה זו. התובע נישאל באופן ממוקד האם לטענתו הנזק הנטען נגרם עקב חוסר בהשקיה כתוצאה מניתוק יזום של חב' מקורות או כתוצאה מהפסקה יזומה של ועד האגודה ולזאת השיב: "בית משפט יחליט" ובהמשך: "אין לי הוכחות באנו להשפט על זה. נכתב בית המשפט יחליט. אני בעניים לא ראיתי מישהו שסוגר מים. השיבר לא לידי." (עמ' 34 סיפא – 35 רישא).

בחוות דעתו המשלימה מיום 9.9.15 מחדד המומחה ובוחן אף את היתפלגות מריווחי (אינטרוול) ההשקיה של התובע תוך השוואה לחקלאים אחרים במושב וע"פ ממצאיו: בימים 10-11/10/10 נרשמה צריכה ע"י התובע בנגוד לטענותיו; ב – 27 מתוך 32 הימים בהם אין צריכה/ השקיה מצד התובע, נרשמת צריכה של חקלאים אחרים; ניכרים מריווחי השקיה אף טרם ההפסקות הנטענות באספקת המים, כך שלא נראה שהיתה בעיה בזמינות מי שפד"ן ובהנתן מידת רציפותם, לא ניתן לקשור את ענין זמינות המים לנזק הנטען לפרי.

...

המומחה בנימין מסביר בחקירתו כי עת התובע מבסס חישוביו על נתוני משרד החקלאות, הנחתו היא שהשיווק נעשה דרך המועצה ובמקרה כזה, נגבה מחיר גבוה יותר בהתאמה ואין מנוס מקיזוז העמלות הכרוכות בכך.

אי לכך ועת לא מצאתי מקום להעדיף עמדה על רעותה, קובעת אני כי אין לנכות הוצאה זו שהנטל לשכנע בצדקתה מוטל על הטוען לה. חישוב הנזק הישיר לפרי ע"פ הקביעות המובאות לעיל מביא, אם כך, לשיעור כולל של 54,900 שקלים לכל היותר (45,720 שקלים כעמדת מומחה הנתבעת בצרוף מרכיב העמלות שנוכה), וזאת לצד הערה מסייגת, שכן הנתבעת טוענת ובצדק כי חוות דעתו של שמר נערכה ללא שנבדקו נתוני תוצרתו של הפרדס הספציפי בפועל בעונה המדוברת (סעיפים 30-34 לסיכומים) מספר הערות טרם סיום וסוף דבר בחוות דעת שמר מצוין כי התובע עיבד את חלקת הקלמנטינות אך משנת 2010 וכי בעת ביקורו בחלקה בחודש 12/10 היתה החלקה נתונה במצב טיפולי טוב.

בהינתן כל האמור, דינה של התביעה להידחות וכן אני מורה.

המושב החתים את חבריו על מיסמך האוסר בתכלית האיסור להקנות זכות שימוש בקרקע ובמים שלא על פי החוק והמנוח חתם אף הוא על מיסמך זה. המושב טען להיעדר יריבות והעדר עילה כנגדו, בין היתר נוכח העובדה כי סייעה בידי המדינה במהלך בדיקותיה (אשר הובילו לימים להגשת כתב התביעה), כי עשתה כל שלאל ידה למנוע הפרות חוזרות מצידו של המנוח- לרבות החתמתו על תצהיר בו הוא מתחייב שלא להפר החוק, ואף ניתקה את המים לחלקתו לתקופה.

מסקירת החשבוניות והקבלות לשנת 2012 עולה כי אלה מוענו ברובם למנוח ורעייתו ובחלקם תעוד תשלום על ידי "פרוג'ה מים", "תייסיר". חלקן מוענו למר תייסיר רעד בגין "הוצאות תות שדה מים" ראיות ההגנה: ראיות המושב: המושב צירף את תצהירו של יו"ר האגודה, מר רוני שרפי.

בכל הנוגע למכסות המים, הצהיר מר שרפי כי מיכסת המים סופקה למנוח על שמו, כאשר הנהלת החשבונות נהגה להוציא חשבוניות בגין צריכת המים לפי הוראותיו של המנוח כאשר את ההיתחשבנות בין המנוח לבין צדדי ג' עשו האחרונים בינם לבין עצמם ללא היתערבות האגודה.

על כן, צרופו של המתקשר להליך נגד המחזיק איננו מהוה תנאי מוקדם לניהול הליך נגד המחזיק, וממילא, כאשר לא עלה בידי המשיבה לברר את זהותו המדוייקת של המתקשר (זולת שם משפחתו, שהנו שועיב), וכאשר המתקשר איננו מנצל את ההזדמנות שמקנה לו החוק לתבוע את נזקיו מן המחזיק, אין בכך ולא כלום עם זכותה של המשיבה לנהל תביעה נגד המחזיק"[footnoteRef:8] .

...

לאחר שעיינו בעדותו של מר שרפי ובראיות, נחה דעתנו כי המושב לא פעל ככל שביכולתו להפסיק את ההפרה.

סוף דבר: המנוח הפר את חוק ההתיישבות והשתמש בקרקעות שהוקצו לו "שימוש חורג" ללא היתר כדין.

אשר על כן אנו מורים כי הקרקע החקלאית להלן הנמצאת בחזקתם של יורשי המנוח והנמנית עם מקרקעי ישראל, לרבות כל מכסה אישית שנסתפחה אליה, תוחזר לידי האגודה, אשר תנהלה על פי סמכויותיה בחוק ותעניקם לאחר אך בהסכמת רשות מקרקעי ישראל כאמור בסעיף 10 בחוק: חלקות 7 ו-29 שבגוש 7877 וחלקות 7, 16 ו-29 שבגוש 7878.

לפניי תביעה לפצוי בגין נזק שניגרם לחלקה חקלאית בשל תקלות באספקת מים ולחץ מים נמוך.

עיקר טענות התובעת: התובעת טוענת כי הנזק לחלקת הבצל נגרם בעקבות נתוק אספקת המים במפתיע וכן לחץ מים נמוך.

התובעת לא הביאה כל הוכחה לתמוך בטענה זו. עיקר טענות הנתבעת מס׳ 1 (המושב): נתבעת 1 מכחישה קיום כשלים בתשתיות והספקת המים ומצביעה על העובדה שהתובעת צרכה בחודשים הרלוואנטיים כמות מים משמעותית ואף שילמה את החשבוניות.

...

גם במידה וכן, עדיין לא ניתן לקבוע קיומה של רשלנות מצידן של הנתבעות בשל כך. אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה.

התובעת תשלם לכל אחת מהנתבעות הוצאות משפט בסך כולל של 10,000 ₪ .

כמו כן תשלם התובעת לנתבעת 2 את שכ"ט המומחה מטעמה לרבות השכר עבור עדותו בדיון.

בית משפט השלום בראשון לציון ת"א 8978-07-18 מלילות מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית בע"מ א.ר. 570012799 נ' רכבת ישראל בע"מ לפני כבוד השופטת רבקה ארד תובע מלילות מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית בע"מ א.ר. 570012799 ע"י ב"כ עו"ד צבי שורץ ועו"ד נטלי הלוי-רחמים נתבעת רכבת ישראל בע"מ ע"י ב"כ עו"ד עופר דרורי פסק דין

ביחס לסעיף 5 הוחלט: "לקבל את ההשגה בחלקה. קיימים מעברים במידה מספקת. לעניין הדרכים יש להבהיר במסגרת הוראות התכנית כי דרכי השרות לאורך המסילה יהיו נגישות לכלל ציבור המשתמשים וכי יובטח במסגרת התיכנון המפורט שהרוחב הפנוי יהיה מספק להעברת כלים חקלאיים במלוא רוחבם במקומות הנדרשים". בתאריך 18.12.2006 פורסמה בילקוט הפרסומים הודעה על אישור תכניות מתאר ארציות לפי חוק התיכנון והבניה לפיה הממשלה אישרה את תכנית המתאר הארצית תת"ל 14/4 ב מסילת אשקלון - באר-שבע, בקטע יד-מרדכי – אופקים (נספח 3 לתצהירי המושב).

במסגרת אותו הליך, הצדדים הגיעו להסכם פשרה אשר ביום 1.12.2010 קיבל תוקף של פסק דין במסגרתו הוסכם כי הרכבת תיתפוס חזקה במקרקעין "והכל כאמור בהסכם מיום 1.11.10 שנחתם בין המבקשת [הרכבת] למשיבה מס' 1 [המושב]". בהסכם מיום 1.11.10 אשר נחתם בין הצדדים ואוזכר כאמור בהסדר הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין (להלן: ההסכם), הוסכם, בין היתר, כי הרכבת תשלם למושב סך של 7,250,000 ₪ "כפצוי בגין כל הנזקים אשר ייגרמו לו במקרקעין כתוצאה מהפקעת המקרקעין, לרבות, סלילת המסילה ותפיסת החזקה במקרקעין, אישור התכנית, ופגיעה בנותר, למעט פיצוי בגין הסדרת תשתיות המים משני עברי התווי מחוץ למקרקעין המופקעים, ולמעט פיצוי בגין תשתית השקיה לשטח הקרקע החילופי...". בסעיף 23 להסכם נקבע: "כנגד תשלום מלוא הפצוי כאמור בהסכם זה מצהיר המושב, כי הוא מסכים לתפיסת החזקה במקרקעין ומוותר בזאת על כל טענה ו/או דרישה מכל סוג שהוא כנגד הרכבת ו/או מדינת ישראל בגין תפיסת החזקה במקרקעין ו/או ההפקעה ו/או התכנית...". בסעיף 24 להסכם נקבע: "רכבת ישראל מתחייבת כי יוקמו 2 מעברים בתחומי המושב – מעבר עילי ומעבר תחתי. כמו כן, מתחייבת רכבת ישראל לדאוג לדרכי שירות לציבור לאורך התווי, ולצדי תחום ההפקעה, והכל בכפוף להוראות תכנית תת"ל 4/14 ב' והחלטות התת"ל". במחצית שנת 2014 סיימה הרכבת את עבודות המסילה.

יש לזכור ולהדגיש כי מדובר בתוואי מסילה העובר בתחומי העיר נתיבות, בסמוך לתחומי השיפוט של הערים שדרות ואופקים ובשטחי המועצות האיזוריות חוף אשקלון, שער הנגב, שדות נגב ומרחבים בסמוך לישובים יד מרדכי, ארז, ניר עם, שדרות, גבים, זמרת, יכיני, תקומה, נתיבות, מעגלים, גבעולים, מלילות, רנן, בטחה ופדויים (סעיף 1.3 לתכנית) בשטח של כ-7,106 דונם (סעיף 1.5 לתכנית).

נסיונו של המושב לטעון כי העובדה שהתכנית נוקטת בלשון רבים בכל הנוגע לדרכי שירות משמעו כי בתחומי המושב עצמו יש להבטיח קיומן של שתי דרכי שירות, מיתעלם ומנתק את התכנית מיעודה הכולל המשתרע על שטח נרחב של ישובים רבים, כאילו התכנית חלה על מושב מלילות בלבד, ולא היא.

...

בהחלטה זו עמדה כב' הנשיאה על מעמדה המרכזי של לשון החוזה במלאכת פרשנות החוזה והזהירה מקריאת תניות חדשות בחוזה אשר הצדדים לא התכוונו להן: "יש לשוב ולהבהיר כי הלכת אפרופים ושורת פסקי הדין שנפסקו בעקבותיה קובעים כי על בית המשפט לעשות כל שניתן על מנת להתחקות אחר אומד הדעת הסובייקטיבי של הצדדים לחוזה, ולהישמר ככל הניתן מלקרוא לתוך החוזה תניות חדשות, שמא ימצא עצמו בית המשפט כותב עבור הצדדים חוזה שהם מעולם לא התכוונו להתקשר בו (ע"א 8239/06 אברון נ' פלדה, פסקה 2 לחוות דעתי (21.12.2008)). בבואנו ליישם עקרונות אלה ולאתר את אומד דעת הצדדים, שמור ללשון החוזה תפקיד מרכזי וחשוב בתהליך הפרשני. אכן, הלשון תוחמת את גבולות הפרשנות של הטקסט החוזי וחזקה היא כי פרשנות החוזה תואמת את המשמעות הפשוטה והטבעית של הכתוב בו בראי של הקשרו הכללי (עניין סהר, פסקה 15 לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין).". בענייננו, בסעיף 24 להסכם התחייבה הרכבת להקים "2 מעברים בתחומי המושב – מעבר עילי ומעבר תחתי". 2 מעברים אלה הוקמו והמושב אינו מלין על כך. עוד התחייבה הרכבת במסגרת סעיף 24 להסכם "לדאוג לדרכי שירות לציבור לאורך התוואי, ולצדי תחום ההפקעה, והכל בכפוף להוראות תוכנית תת"ל 4/14ב והחלטות התת"ל". המושב טוען כי השימוש במושג "דרכי שירות" בלשון רבים וכן הביטוי "לצדי התוואי" במסגרת סעיף זה מחייבת את המסקנה כי מדובר בהתחייבות של הרכבת להקים שתי דרכי שירות משני צידי התוואי בתחומי המושב.

אין בידי לקבל טענה זו וזאת בשל מספר טעמים.

סיכומם של דברים, לא עלה בידי המושב לשכנע במידה הנדרשת כי באופן הקמת דרכי השירות בתחומי המושב, פעלה הרכבת בניגוד לתנאי התכנית ו/או ההסכם, ולכן דין התביעה להידחות.

(ד) בהחלטתו אם לתת סעד זמני וכן בקביעת סוג הסעד, הקפו ותנאיו, ישקול בית המשפט, בין השאר, את השיקולים האלה: (1) הנזק שעלול להגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שעלול להגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק העלול להגרם לאדם אחר או לעניין צבורי; (2) אם אין סעד אחר שפגיעתו במשיב קלה יותר, המשיג את התכלית שלשמה נועד הסעד הזמני; (3) תום ליבם של בעלי הדין, הן בקשר לגוף העניין והן בקשר להגשת התביעה ובקשת הסעד הזמני, והאם המבקש לא השתהה יתר על המידה בנסיבות העניין בהגשת כתב התביעה או בהגשת הבקשה לסעד הזמני.

דוגמאות לסעד זה הן: חיוב הנתבע בהמשך אספקת מים או אמצעי אנרגיה (חשמל, דלק, וכיו"ב); צו עשה זמני המשנה מצב קיים, ראוי שיינתן במקרים חריגים בלבד.

במקרה שתתעורר הבעיה של זרימת ביוב מרח' הצורפים לרחוב המסגר עקב מפלס גבוה של ביוב בקוו רחוב המסגר, תיתכן גלישת ביוב ברחוב הצורפים, ועל הנתבעת 1 יהיה לטפל באופן מיידי בהסטת מי הביוב מהחצרים של התובעת; על הנתבעות 1 ו-2 לנתק את חיבורי הנקוז המתחברים למערכת הביוב ולתקן את הליקויים אשר נתגלו בדו"ח חברת ווינטסט.

את האמור בסעיף זה על הנתבעות לבצע עד ליום 18.9.22; על הנתבעת 1 לבחון לאלתר אפשרות לבצע קו גלישה משוחת הביוב במורד רח' הצורפים (בקירבת מכון פליקס) אל קוי ביוב קיימים ככל שקיימים ברח' הגפן במושב זיתן (תרשים 1-4); ככל שקיים שתוף פעולה של מ.א. שדות דן וניתן לבצע חיבור פיזי בין רח' הצורפים לרח' הגפן במושב זיתן, אזי יש לבצע חיבור פיזי זה עד ליום 18.9.22; על כל אחת מהנתבעות 1 ו-2 לשלם לתובעת-המבקשת כדלקמן: את הוצאות הבקשה בתוספת הפרישי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

...

סבור אני שיש לדחות את טענה זו של התאגיד, שכן תביעת התובעת מתבססת על עילת נזיקין של מטרד ליחיד, שהסמכות לדון בה נתונה לבית משפט השלום.

לאור זאת סבור אני שמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת התובעת-המבקשת.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני נעתר לבקשה למתן צו עשה זמני ומורה כדלקמן: על הנתבעת 1 להתקין שסתום אל חוזר בחיבור קו הביוב לקו אשר ברחוב המסגר, כך שתמנע זרימת ביוב מעורב בגשם מכיוון קו הביוב המאסף ברחוב המסגר (המבייב אליו חלקים נרחבים של העיר) לכיוון רחוב הצורפים.