תביעה בגין נזק שנגרם משריפה בלוח חשמל

רקע עובדתי ודיוני ותמצית טענות הצדדים מונחת לפני תביעה בסדר דין מהיר, לקבלת פיצוי כספי בסך של 27,292 ₪, בגין נזקים שנגרמו לתובעת, בשני ארועי הצפה שהתרחשו בחנות התובעת בתחילת חודש אוגוסט שנת 2015.

בפרק הבדיקות והממצאים בחוות הדעת, הוסיף וכתב השמאי קשטן, כהאי לישנא: "מבדיקתנו עלה כי כתוצאה מהשריפה שפרצה בחדר, החל לפעול הספרינקלר שמותקן בו ומים רבים זרמו ממנו. ... המים הרבים שפרצו מהספרינקלר גרמו להצפת מים בחדר שנשרף, במסדרון ובחדרים נוספים בהם מותקנים פרקטים. המים הרבים חלחלו בנוסף לתקרת הלובי, שם שטפו את ארון החשמל הקומתי". תאור דומה מאוד של פרטי הארוע, שמענו מפי מנהלת חנות התובעת, גב' אורלי בן נתן, אשר הגיעה לחנות התובעת ביום הארוע, בשעות אחר הצהרים.

במסגרת נכונות זו, שלחה הנתבעת 2 את השמאי מר קשטן בטעמה, אשר בדק את תביעות התובעת (בגין נזק לסחורות, נזק ללוח חשמל, שכר עבודה לעובדים, לניקיון וטפול ואובדן מכירות נטו) והעריך אותן בסכום של 27,168 ₪.

...

אין בידי לקבל את טענת הנתבעות.

גב' אורלי בן נתן העידה בהקשר זה, כך (עמ' 7-8 לפרוטוקול): "זה היה יום שבת. העובדים שבאו לפתוח את החנות אומרי שהיו מפלי מים מלמעלה... שיש מפלי מים שיורדים מלמעלה לכיוון החנות. הם ניגשו למלון ואמרו שיש יריד הצפה בגלל ספינקלר שהופעל, בגלל שזה ירד על הארון חשמל ואני מדברת על מפלי מים, פשוטו כמשמעו... מהנדס החשמל הגיע, הזמין חברת חשמל בגלל שלוח החשמל היה במצב מסכן חיים. חברת החשמל ניתקה לנו את זרם החשמל לחלוטין ולא נתנה אישור להפעלה עד שלא יגיעו לביקורת נוספת... בשעות אחהצ הוא הזמין את חברת החשמל שנתנה אישור לפתוח את החנות ופתחנו את החנות בשעות אחהצ המאוחרות. ...". אני קובעת, על כן, כי נוכח סמיכות הזמן המיידית, לא ניתן לנתק בין אירוע השריפה במלון, לבין הצפת המים בקומה השנייה של בית המלון, חדירת המים לתקרת לובי המלון ולאחר מכן לחנות התובעת.

נוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה במלואה ומחייבת את הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת סכום של 27,292 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 19.1.17 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

לטענת הנתבעת לא ניתן לקבוע כי האש פרצה מלוח החשמל של דירתה; בארון החשמל ממנו פרצה הדליקה היה במיקום המשוער בו פרצה השריפה לוח חשמל צבורי אשר כנראה ממנו פרצה הדליקה ובכל מקרה, כאמור לעיל, לא ניתן לקבוע מאיזה לוח פרצה הדליקה ולפיכך דין התביעה כנגדה להדחות.

דיון ומסקנות- על התובענה שלפנינו חלות הוראות ס' 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] הקובעת- "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה." סעיף זה מהוה חריג לעניין נטלי הראיה שכן כידוע, בדין האזרחי המוציא מחברו- עליו הראיה.

...

לטענת הנתבעת לא ניתן לקבוע כי האש פרצה מלוח החשמל של דירתה; בארון החשמל ממנו פרצה הדליקה היה במיקום המשוער בו פרצה השריפה לוח חשמל ציבורי אשר כנראה ממנו פרצה הדליקה ובכל מקרה, כאמור לעיל, לא ניתן לקבוע מאיזה לוח פרצה הדליקה ולפיכך דין התביעה כנגדה להידחות.

משכך, לא ניתן להתבסס על חוות דעת זו על מנת לגבש מסקנות כלשהן למעט המסקנה המוסכמת על כל המומחים והיא כי מקור השריפה בצידו הימני של ארון החשמל.

הנטל להוכיח את מקור הדליקה מוטל על התובעת ולא על הנתבעת כפי שגרסה התובעת בסיכומיה ולאור האמור לעיל, אני קובעת כי היא לא עמדה בנטל זה ומשכך, אין מקום לבדיקה האם התרשלה הנתבעת באופן אחזקת הנכס שכן נטל זה לא הועבר לכתפיה.

משלא הרימה התובעת את הנטל המוטל עליה דין התביעה להידחות.

המדובר בתביעה כספית על סך של 3,100,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו, בהתאם לנטען, למשיבה כתוצאה מארוע שריפה שהתרחש ביום 26.4.20 בנכס ששכרה מהמבקשים ברח' ההדרים 42 באשדוד (להלן: "הנכס").

לסכוי ההליך – נטען כי המדובר בתביעה לפצוי בגין ניזקי שריפה שפרצה בלוח חשמל של הנכס בבעלות המבקשים.

...

ברע"א 7496/15 אור בנמל בתל אביב הקטנה בע"מ נ' צפון הירקון תל אביב בע"מ (14.2.16) עמד כב' השופט י. עמית על תכלית סעיף 353א לחוק ועל הבדיקה שעל בית המשפט לערוך בעת שמגיעה לפתחו בקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות לפי סעיף זה: "תכליתו העיקרית של חוק החברות הינה להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל לגבות הוצאות מתובעת המסתתרת מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת נכסים ... לאור תכלית זו, בבואו להחליט בבקשה לחייב תובעת בהפקדת ערובה על פי סעיף זה, בית המשפט עורך בדיקה תלת-שלבית: בשלב הראשון נבדק אם התובעת יכולה, מבחינה כלכלית, לעמוד בהוצאות שתפסקנה. בשלב זה, בית המשפט לוקח בחשבון את מצבה הכלכלי של התובעת, את סכום התביעה, מהות ההליך הצפוי (אורכו, מורכבותו, האם נדרשים מומחים או גילויים חריגים), שכר הטרחה הצפוי, וסיכויי התביעה. אם הגיע בית המשפט למסקנה כי לא עלה בידי החברה להוכיח שתוכל לעמוד בהוצאות הנתבע אם יזכה בדין, הדיון עובר לשלב השני, בו נבחן אם נסיבות העניין מצדיקות מתן פטור מחיוב בערובה. כידוע, במקרה של חברה, להבדיל מתובע אישי, הטלת ערובה הינה הכלל ולא החריג... בשלב השלישי, בית המשפט ייקבע את גובה הערובה ...בשלבים השני והשלישי על בית המשפט לאזן, בין היתר, בין זכות הגישה לערכאות לבין זכות הקניין של הנתבע. בקביעת הערובה, רשאי בית המשפט לקחת בחשבון נכונותם של מנהלי התובעת או בעלי השליטה בה, לערוב באופן אישי להוצאות...". (פס' 4) בענייננו, אין מחלוקת כי מצבה הכלכלי של המשיבה אינו מהמשופרים עד כדי שבחרה להגיש תביעה על כמחצית מנזקיה הנטענים בשל טענה לחסרון כיס וקושי לשלם את אגרת בית המשפט.

לאור האמור לעיל, לא שוכנעתי, כי בשלב זה הוכח כי המדובר בסיכויי תביעה גבוהים ביותר אשר מצדיקים לפטור את המשיבה מהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים.

לפיכך, דין הבקשה שלפני להתקבל.

התובעת הגישה כנגד הנתבעים תביעה כספית על סך 66,036 ₪ בגין נזק שניגרם לחנות מספר 263 בקניון הזהב (להלן: "הקניון") כתוצאה מארוע מיום 6.9.19, כאשר פרצה שריפה בחנות מספר 262 בקניון והתפשטה לחנות מס' 263 – הנכס המבוטח על ידי התובעת בפוליסת ביטוח על שם חברת הניהול של הקניון - קניון הזהב (1991) בע"מ (להלן: "חברת הניהול").

בהישענו על האסמכתאות שהוצגו לו לשקום הנזקים בחנות 262 והיותם מוגבלים לנזק בלוח החשמל וקיר הגבס החוצץ בין החנויות, מציין השמאי שפר כי ארוע השריפה היה מקומי בלבד ומוגבל בהיקפו ועל כן הנזק שתועד ותוקן בחנות 262 תואם ומעיד בהתאמה במקרה הנידון על נזק בעצימות נמוכה גם בחנות 263.

...

הטענה כי עלות התיקון הופחתה מהתחייבויות השוכר החדש היא טענה חדשה שאין לה זכר בכתבי הטענות ובתצהירי עדות ראשית ואף לא הוצגה כל ראיה בתמיכה לה. סוף דבר הוא כי התביעה והודעה לצד ג' נדחות.

התובעת תשלם לנתבעים 1, 3 ו 4 הוצאות משפט בסך 1,679 ₪ (אגרת הודעת צד ג'), שכרם של עדיה, עלות חוות דעת המומחים מטעמה וכן שכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪.

כמו כן תשלם התובעת לצד ג' שכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪.

השריפה עצמה פרצה בחדר המדריגות בקומה בה נימצאת דירה מס' 2 שבבעלות הנתבע בת"א 5550-09-17, מר סולימאן אלנאבולסי (להלן: "מר אלנאבולסי"), כאשר קיימת מחלוקת אם השריפה פרצה בלוח החשמל הקומתי עצמו או בסמוך לו כתוצאה מהצתה.

התביעה בת"א 5550-09-17, על סך 132,378 ש"ח, הוגשה על ידי ה"ה פרץ בגין הנזקים אשר נגרמו להם לטענתם כתוצאה מהשריפה, מעבר לתגמולי הביטוח אשר קיבלו מכלל.

...

בסופו של דבר עותר מר אלנאבולסי לתשלום הוצאות בסך כולל של 86,519 ש"ח בגין שתי התביעות, כאשר סכום זה כולל הפסד ימי עבודה, עגמת נפש ושכר טרחת עו"ד (סעיפים 18 ו-19 לסיכומי הנתבעים).

לאור האופן בו הסתיים ההליך, אני מורה על השבת המחצית השניה של אגרת המשפט אשר שולמה על ידי הנתבעים בגין ההודעה לצד שלישי, בהתאם להוראות תקנה 6(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007.

אני סבור כי יש מקום לחייב את התובעים בשני התיקים לשלם לנתבעים באותם תיקים את אגרת המשפט אשר שולמה על ידם בגין ההודעות לצד שלישי.

בת"א 5550-09-17 שילם הנתבע ביום 3.3.2019 סך של 855 ש"ח. סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין עד היום עומד על 1,006 ש"ח. בת"א 21267-05-20 שילמו הנתבעים ביום 1.2.2021 סך של 845 ש"ח. סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין עד היום עומד על 975 ש"ח. סוף דבר לאור התוצאה אליה הגעתי, ולאור כל האמור לעיל, אני מחייב את התובעים בת"א 5550-09-17 לשלם לנתבע בתיק זה הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 23,006 ש"ח. את התובעת בת"א 21267-05-20 אני מחייב לשלם לנתבעים בתיק זה הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 10,975 ש"ח. כל הסכומים האמורים ישולמו עד יום 30.11.2023, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.