תביעה בגין משלוח הודעות ספאם בדואר אלקטרוני

תביעה בגין משלוח הודעות פירסומת לכתובת המייל של התובע בנגוד להוראות סעיף 30א לחוק התיקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב -1982 (להלן – חוק התיקשורת).

טענות התובע התובע טוען כי מיום 26/03/2020 ועד ליום 09/06/2020 שלחה לו הנתבעת 42 הודעות פרסומיות באמצעות דואר אלקטרוני אל כתובת המייל שלו.

טענת הנתבעת כי התיבה אליה שלח את הבקשות לא נוטרה או כי מדובר בתיבת ספם או כי מאחר ובתקופת הקורונה הוצאו חלק מעובדיה לחל"ת ולכן לא טיפלו בעיניין, אינה מעניינו של התובע.

...

כמו כן לא שוכנעתי כי הנתבעת נהגה בנסיבות חמורות של אסטרטגיית שיווק פסולה אלא בחברה הנוהגת לשגר דיוורים לנמעניה, ומה גם שלא הוכח כי היא מפירת חוק סדרתית, ועל כן השיקול ההרתעתי להישנות מקרים דומים פוחת בעניינה.

בשים לב לשיקולים המנחים, לתכליות החוק ולאמות המידה בדבר הרתעה אפקטיבית ומידתית, אני סבור כי לא קיימת הצדקה בפסיקת הפיצוי הסטטוטורי המרבי הקבוע בחוק, וכי די בפיצוי כולל בסכום פחות מהתקרה הקבועה בחוק שיש בו כדי לשקף את קולה של ההרתעה.

בשקלול כל האמור לעיל מצאתי לחייב את הנתבעת בפיצוי בסך 6,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, בתוספת חלקית של האגרה בסך 60 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.

בפניי תביעה בה תובע התובע מהנתבעים פיצוי בסך 11,000 ₪, בגין משלוח הודעות "דואר זבל" באמצעות דואר אלקטרוני, וזאת בנגוד להוראות סעיף 30א' לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב – 1982 (להלן - "חוק התיקשורת").

...

טענות כלליות וסתמיות אלה מצטרפות להתרשמותי הכוללת מהתובע, ולכן איני מקבלת את גרסתו וסבורה אני שהתובע צבר מיילים, שכלל לא נפתחו על ידו, עד שהיה בידו מספר מספיק של מיילים שיצדיקו – לגישתו - את התעסקותו בנושא.

משקבעתי שהנתבעים שלחו את דברי הפרסומת בהתאם לחוק לאחר שהתובע ביצע עסקת רכישה במסגרתה מסר את פרטי ההתקשרות איתו ומשקבעתי שהודעת המייל ששלח התובע לא התקבלה אצל הנתבעים, הרי שאין מקום לפסוק לו פיצוי כלשהו בגין כך. באשר לאי ציון המילה "פרסומת" בכותרת המייל – סבורה אני שמדובר בהפרה מינורית וזאת משום שנחה דעתי שממילא המיילים הללו מגיעים לתיבת "דואר זבל" אלא אם בוחר הנמען אחרת, ומכל מקום ההפרה תוקנה.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית, על כל מרכיביה.

מונחת לפניי תובענה לפצוי כספי בגין משלוח הודעות 'ספם', מכוח סעיף 30א לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן: החוק או חוק התיקשורת).

אוסיף, כי דוקא פנייתו של התובע לנתבע, מיד עם קבלת דבר הדואר האלקטרוני הראשון ודרישתו "הסר ומהר" אינה מתיישבת עם טענת הנתבע לפיה התובע "טומן מלכודת לעסקים עצמאיים, ממתין כעכביש על קוריו על מנת שאלה יפלו במלכודת. ממתין עוד ועוד לאסוף הודעות על מנת לנפח את תביעתו ולבסוף תובע מהם אלפי שקלים", שהרי אם כך היו פני הדברים, כי אז לא היה מאפשר התובע לנתבע להסיר אותו מרשימת הדיוור מיד עם משלוח ההודעה הראשונה.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבע ישלם לתובע סך 4,000 ₪ בתוספת הוצאותיו בגין ההליך בסך 1,800 ₪.

לבסוף, הבאתי בחשבון כי התקיימה ישיבת הוכחות שכללה סיכומים בעל-פה. בסה"כ ישלם הנתבע לתובע סך 5,800 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין.

על הפרק, תובענה לפצוי כספי בגין משלוח הודעת 'ספם', מכוח סעיף 30א לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן: החוק או חוק התיקשורת).

המפרסם נידרש אמנם להעמיד דרך "פשוטה וסבירה" למשלוח הודעות סרוב, אך זאת מבלי לגרוע מזכותו של הנמען לשלוח את ההודעה בדרך המתאימה לו. העובדה שניתנה בידי יונתן האפשרות לשלוח הודעת סרוב באמצעות לחיצה על לחצן ה'הסר', איננה גורעת איפוא מזכותו לשולחהּ באמצעות דואר-אלקטרוני, כפי שנשלחה אליו, או בכתב, כרצונו.

...

בקביעה עובדתית עסקינן, המעוגנת בחומר הראיות, והמסקנה הנגזרת ממנה אינה אלא זו: משבחר יונתן לעשות שימוש בשירות העסקי של פייסבוק, כשאין חולק כי ההודעות נשלחו אליו בהמשך לפעולתו זו, ובהינתן שלא נטען כי יונתן הודיע על אי-הסכמתו לקבלת דברי פרסומת, למצער עד למועד הודעת הסירוב הראשונה ששלח, הרי שהתקיימו תנאיו של סעיף 30א(ג).

ברם, בנסיבות דנא, מקובלת עלי הקביעה כי דווקנותו של יונתן שלא לשלוח באמצעות לחצן 'הסר' עולה כדי חוסר תום-לב. בעקבות זאת, היתה פייסבוק רשאית להתעלם מהודעותיו, כך שהוא נושא באחריות להודעות ששוגרו לאחר משלוח 'הודעות הסירוב' מטעמו.

בעניין זה, הן הסירוב הבלתי- לגיטימי להשתמש בלחצן ה'הסר' (רע"א 1868/16 רז נ' האפרתי, פסקה ט"ז (19.6.2016)), הן היקף ההפרה הקטן עד מאוד (סעיף 30א(י)(3)(ג) לחוק), מובילים לכלל מסקנה כי אפילו שהופר החוק, בנסיבות, אין מקום לפסוק ליונתן פיצוי כספי כלשהו.

סוף דבר אשר על כן, משהועמדו דברים על מכונם, ומשנמצא כי אין מקום לחייב את פייסבוק בתשלום פיצויים, לא בגין הפרת הוראות סעיף 30א(ב) לחוק ולא בגין הפרת הדרישה הצורנית – נדחה הערעור בזאת.

יש לבחון קיומה של עילת תביעה אישית הנמנית על העילות המצוינות בתוספת השנייה לחוק; כי התובענה מעוררת שאלות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה; כי יש אפשרות סבירה שהשאלות המשותפות יוכרעו לטובת הקבוצה; כי התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכריע במחלוקת; עוד יש לבחון כי התובע וב"כ מייצגים את הקבוצה באופן הולם ובתום לב. עילת התביעה ועילת התביעה האישית: הפרת הוראות חוק התיקשורת עילת תביעה לפי סעיף 30א לחוק התיקשורת קבועה בפרט 12 לתוספת השנייה לחוק הקובע בין רשימת התביעות שניתן להגיש בהן בקשה לאישור תובענה ייצוגית: "תביעה נגד מפרסם כהגדרתו בסעיף 30א לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, בעילה לפי הסעיף האמור". חוק התיקשורת נועד, בין היתר, למגר את תופעת משלוח הודעות ה'ספם' ('דואר זבל'), בשל השלכותיה השליליות והנזק המצרפי שהיא גורמת (רע"א 1954/14 חזני נ' הנגבי (4.8.14)).

הטענה שהלקוחות אליהם נשלחו הודעות הדואר הם כאלו שנרשמו למועדון המשיבה אינה מועילה למשיבה, שכן עליה להראות כי הודיעה ללקוחות על כך שהפרטים שמסרו ישמשו לצורך משלוח דברי פירסומת מטעמה, באחת מהדרכים המופיעות בחוק (ואין די בכך שהדבר נרשם בתקנון – עניין שאף לא נתברר כל צורכו).

המשיבות הצהירו מנגד כי לא שלחו הודעות דואר ללקוחות שלא הסכימו לכך מראש, כי מעולם לא רכשו או קיבלו "רשימת דיוור" ולא שלחו דברי דואר למי שנימנה עם רשימה מעין זו. המשיבות הצביעו על כך שהמבקש, שהעיד על עצמו שהוא מומחה למחשבים, שלח להן ולאחרים הודעות דואר אלקטרוני ממספר כתובות דואר אלקטרוני וכי הוא פועל בתחכום על מנת ליצור עילת תביעה על פי חוק התיקשורת, וכי לא מן הנמנע שהצליח לגרום לכך שאישורו למשלוח דואר לא יירשם במערכת.

...

סוף דבר: הבקשה נדחית.

אשר להוצאות: בשים לב לכך שהמבקש הוכיח כי המשיבה לא קיימה את הוראות חוק התקשורת ולכך שהמשיבה עצמה הודתה בכך ששינתה את דרכיה בעקבות הליך זה, אני סבור שיש לפסוק הוצאות על הצד הנמוך (מאד).

לפיכך המבקש ישלם למשיבות הוצאות בסך של 500 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ש"ח. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 ימים , שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.