תביעה בגין משלוח דוא"ל פרסומי ללא הסכמה (חוק הספאם)

רקע לפני תביעה במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעת, לשלם לו סך כולל של 12,000 ₪, בגין משלוח הודעות דוא"ל פרסומיות, בנגוד להוראות סעיף 30 א' לחוק התיקשורת (בזק ושידורים) תשמ"ב-1982, המכונה גם "חוק הספם" להלן: ("החוק").

עקרי טענות התובע התובע הוא עו"ד עצמאי ואילו הנתבעת היא המוציאה לאור של עתון "גלובס". הנתבעת שלחה לתיבות הדוא"ל של התובע 10 הודעות פרסומיות מבלי שניתנה לכך הסכמתו.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי בתביעה דנן התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח שההודעה הראשונה שנשלחה אליו מהוה "דבר פירסומת" האם ניתנה הסכמת התובע לקבלת ההודעה הראשונה לטענת התובע, הוא מעולם לא נרשם לרשימת התפוצה של הנתבעת באמצעות הכתובת tairyt@gmail.com וקל וחומר שלא אישר לה משלוח הודעות פרסומיות לכתובת זו. (סעיף 16 לכתב התביעה) יובהר שכל טענות התובעת לעניין מתן הסכמה, התייחסו להודעות האחרות ששלחה לכתובת הדוא"ל room103@gmail.com.

...

בין התובע לב"כ הנתבעת התנהל מו"מ לפשרה, אולם בסופו של דבר המו"מ לא צלח ולכן הוגשה התביעה דנן.

לאחר שקילת מכלול הנסיבות, לרבות האפשרות, שהנתבעת לא הצליחה להוכיחה, שאכן ניתנה הסכמת התובע למשלוח ההודעות אם כי 6-7 שנים קודם למשלוחן, סבורני כי לצורך הרתעת הנתבעת, די בפסיקת סך של 650 ₪ בגין כל הודעה מפרה ובסה"כ 1,300 ₪ .

סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בגין משלוח 10 ההודעות המפרות בסך כולל של 9,300 ₪ וכן החזר אגרת התביעה, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 600 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,750 ₪, ככל שסכומים אלו, לא ישולמו במועד הר"מ, אזי יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

לפני תביעה לתשלום פיצויים בסך של 6,000 ₪ לתובע בגין משלוח תיכתובת דוא"ל על ידי הנתבעת לתובע, בנגוד להוראות סעיף 30א לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982, המכונה: "חוק התיקשורת" ו/או "'חוק הספם". שילשום, ביום 27/07/16 היתקיים לפני דיון בתביעה דנן בו העידו התובע ומנהל הנתבעת מר בני פרץ.

אין חולק כי נשלח דיוור פירסומי לכתובת הדוא"ל של התובע, אולם, אף אם היה מוכח כי התובע אכן נרשם לאתר הנתבעת, ואף מסר את כתובת הדוא"ל שלו, לא היה בכך כדי להעניק לנתבעת אפשרות לעשות שימוש בכתובת לצורך משלוח תוכן פירסומי ללא הסכמה מפורשת מהנתבע.

...

יחד עם זאת, עדיין עלינו לדון בשאלה, האם יש לדחות את התביעה או להפחית הפיצוי עקב העובדה כי הוגשה בשיהוי רב על ידי התובע, הנוהג להגיש תביעות רבות לקבלת פיצויים בהתאם לחוק הספאם.

לסיכום, בשקלול כל האמור לרבות נסיבות ההפרה, מספר ההודעות שנשלחו לתובע, משך התקופה בה נשלחו ההודעות והעובדה כי התביעה הוגשה בשיהוי, אני מקבל את התביעה אך אינני מוצא לנכון לפסוק לתובע את הפיצוי המירבי הקבוע בחוק.

לכן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 400 ₪ בגין כל אחת משש הודעות הפרסומת שנשלחו אל התובע ובסך הכל 2,400 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

בפניי תביעת "ספם" על סך של 6,000 ₪ שעילתה פיצוי ללא הוכחת נזק בגין משלוח 6 דברי פירסומת שנשלחו לתובע באמצעות הנתבעת בדואר מייל בלא שניתנה הסכמתו לכך, בנגוד לסעיף 30א' לחוק התיקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב – 1982 (להלן:" חוק התיקשורת").

כמו כן, התריע התובע בפני הנתבעת כי: "במידה ולא יתקבל הפצוי הקבוע בדין ע"ס 1,000 ₪ על כל הודעה ובסה"כ 2,000 ₪ תוך 7 ימים מיום שליחת מכתב זה, היו סמוכים ובטוחים כי תוגש תביעה לבית המשפט. אנא פעלו לחסכון היתדיינות משפטית גוזלת משאבים ופעל לתיקון המצב". הנתבעת אינה מכחישה כי לא ניתנה הסכמה ראשונית של התובע למשלוח 2 תיכתובות דואר מייל, ואולם סבורה כי הדיוור אינו כולל תוכן פירסומי אלא תוכן מערכתי וכי ממילא עם פניית התובע הוסרה כתובת המייל שלו מרשימת הדוור.

מן הכלל אל הפרט – במקרה דנן נשלחו כאמור 2 תיכתובות דואר מייל שתוכנן פירסומי ללא קבלת הסכמתו של התובע.

הנתבעת טענה כי התובע הנו "תובע סדרתי" המתפרנס מתביעות מסוג זה תוך שהוא עושה שימוש ציני ונצלני בחוק הספם ונמנע במכוון מהסרת שמו מרשימת התפוצה של הנתבעת.

...

סבורני כי במבחן הכדאיות העצמית של הנתבעת, לא היה לה כל אינטרס מודע ומכוון להמשיך ולשלוח תכתובות דואר מייל לתובע על מנת להגדיל לכאורה את רווחיה, תוך שהיא חושפת את עצמה להגדלת סכום התביעה שהוגשה כנגדה.

יפים לעניין זה דברי כב' השופט טל חבקין בסעיף 9 בת"ק (ת"א) 44069-09-14 עמית זילבר נ' קנייה טובה באינטרנט בע"מ [פורסם ביום 11.3.15] : "אין נפקא מינה כמה תביעות הגיש תובע כזה ובלבד שהוא בא לביהמ"ש בתום לב כשידיו נקיות ועושה מלאכתו נאמנה. ככלל עורכי דין הם מועמדים טובים להגיש תביעות כאלה בהיותם בקיאים במסגרת הנורמטיבית ובאורח הדיון ויכולים לסייע לביהמ"ש להכריע בהם ביעילות. הצד השני של המטבע הוא שחשוב כי התובעים בתביעות כגון דא, יהיו ערים לכך שהפיצוי שנפסק להם לא נפסק משום שנגרם להם נזק, אלא משום שהחוק מבקש לתמרץ אותם לנקוט פעולות המקדמות את אינטרס הציבור. עמידה דווקנית על פסיקת פיצוי גבוה בנסיבות שבהן לא קיימת הצדקה – פיצוי הפוגע פגיעה בלתי מידתית ולכן עונשית בצד שכנגד – חוטאת לתכליות החוק, ומייחסת משקל רב מידי לאינטרס האישי של התובע על חשבון אינטרס הציבור. לכן אין מקום, ואני סבור שביהמ"ש רשאי להקנות להתנהגות מסוג זה משקל בסכום הפיצוי שייפסק בהיקש מהשיקולים שרשאי ביהמ"ש לשקול בבואו לפסוק שכר טרחה לבא כוח מייצג בתובענה ייצוגית (השוו לסעיפים 25(ב)(4) ו-25(ב)(5) לחוק תובענות ייצוגיות התשס"ו-2006". (הדגשת הח"מ).

לאור האמור, אני מורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 1,000 ₪.

כמו כן, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 300 ₪.

חלק ראשון – פתח דבר והתייחסות לטענות הצדדים עניינו של פסק הדין, היתייחסות לתביעה קודמת וכן ל-28 ההודעות המפרות (ספם) בגינן הוגשה התביעה עניינו של פסק דין זה הוא תביעה לפצוי כספי בסך של 28,000 ש"ח בגין משלוח 28 הודעות לכתובת הדוא"ל והטלפון של התובע בנגוד לסעיף 30א(י)(3) לחוק התיקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב-1982.

התובע ציין כי בשנת 2022 הגיש תביעה כנגד הנתבעת "חוף שלוותה" בגין משלוח 7 דברי פירסומת ללא הסכמתו ובנגוד לחוק הספם.

מספרו הסידורי של הפירסום בכתב התביעה האם יש לחייב בגין הפירסום, וככל שהתשובה חיובית – מי יישא בחיוב? הפניה לסעיף הנימוק הרלוואנטי בסעיף 5.1 לעיל 1 יש לחייב את הנתבעת 1 בלבד.

...

מכאן ובהתאם לסעיף 5.3 לעיל, יש לחייב כדלקמן: את הנתבעת 1 בגין שלושה פרסומים, בסך של 2,250 ₪(=3X750 ₪); את הנתבע 2 בגין שלושה פרסומים, בסך של 2,250 ₪(=3X750 ₪); סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני קובע כדלקמן: (1) אני מחייב את הנתבעת 1 בתשלום הסך של 2,250 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 26/3/2023 ועד למועד התשלום בפועל.

(2) אני מחייב את הנתבע 2 בתשלום הסך של 2,250 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 26/3/2023 ועד למועד התשלום בפועל.

(3) התביעה כנגד הנתבעים 3 ו-4 נדחות.

לפני תביעה לפצוי כספי בסך של 18,000 ₪  בהתאם לסעיף 30א לחוק התיקשורת (בזק שידורים), התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק" /"חוק הספם"/"חוק התיקשורת") וכן לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות").

כמו כן, הנתבע מאשר בחקירה שלא מחזיק בידו אישורים המעידים על הסכמה של התובעים להיכלל ברשימת הדיוור, ובזו הלשון: "אין אישור הרשמה אצלנו. רואים בתגובה כשנרשמים באתר שלנו, יש לנו שם חלונית של רשימת תפוצה, שם הם רושמים את המייל שלהם" (עמוד 7, שורות 10-11 לפרוטוקול הדיון מיום 24.8.23).

באשר לטענת הנתבע לפיה התובע 5 נתן את הסכמתו להיכלל ברשימת הדיוור לפני 7 שנים ולכן התביעה בעיניינו היתיישנה, כפי שצוין לעיל, לא הוכח שהתובע 5 נתן את הסכמתו לקבל את דברי הפרסומת.

סעיף 30א(ב) לחוק התיקשורת אוסר על מפרסם לשלוח דברי פירסומת ללא הסכמה מפורשת מראש.

בכל אופן ולמעלה מן הצורך, מעיון בדברי הפרסומת למדים כי שבחלק מדברי הפרסומת כלל לא מופיעה אפשרות להסרה ובחלק שכן מופיע, אפשרות זו ניתנת באמצעות לחיצה על לחצן הסר או באמצעות משלוח הודעת אימייל לכתובת אחרת ובאופן שאינו עולה בקנה אחד עם הוראות החוק.

...

כמו כן, דברי הפרסומת שקיבל התובע 5 נמצאים בתוך תקופת ההתיישנות ולכן לא שוכנעתי שיש להורות על מחיקת התובע 5 מהתיק.

לא שוכנעתי שבנסיבות העניין יש מקום לפסוק כפל פיצויים לפי חוק הגנת הפרטיות וניתן להסתפק בפסיקת הפיצויים לפי חוק התקשורת.

סוף דבר בנסיבות האמורות, התביעה מתקבלת ברובה.

הנתבע ישלם לתובעים סך של 10,400 ₪ בתוספת הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.