תביעה בגין מרמה, עושק וגניבה בין ידידים

בין הצדדים היתנהל קשר "ידידותי ואינטימי" אולם בהמשך החלה הנתבעת לנצל את טוב ליבו של התובע, כספו ורכושו וכן גזלה במירמה את הרכב שרכש.

במהלך ניהול הראיות חזר בו התובע מגירסתו בתביעה וטען כי הנתבעת חייבת לו 18,500 ₪ לאחר קזוז הסכומים ששילמה לו. טענות הנתבעת נטען כי התובע שהנו עבריין מורשע אשר ריצה תקופת מאסר ממושכת, היתל בנתבעת, עשק אותה וגזל את כספה.

נטען כי התובע ביצע כנגדה עוולה נזיקית של תרמית בנגוד לסעיף 56 לפקודת הנזיקין וכן ביצע מעשה גניבה.

צודקת הנתבעת בטענתה כי אין לה יריבות עם התובע בנוגע לעבודות שבוצעו בשנת 2007 שכן באותה עת הייתה הדירה רשומה על שם האם המנוחה והיא זו ששכרה את התובע לבצוע העבודות, בתיווכו של ישראל חדד ז"ל. מעבר לכך, היתיישנה עילת התביעה בגין חוב זה. עולה כי התובע לא הוכיח את העבודות הנטענות ואת התמורה שהובטחה לו עבורן.

...

סוף דבר גרסת התובע רעועה, בלתי אמינה, מופרכת מעיקרה הנשענת על אדנים רעועים ביותר ועדויות שגם בהן לא ניתן לתת אמון.

על כן, התביעה נדחית.

על כן אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת 35,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה.

לומר על אדם שהוא מושחת, שהוא עוצם עיניים או משתף פעולה עם מעילה וגניבת כספים, שהוא מצפה לקבל או מקבל שוחד או כספים במירמה הרי אמרות כאלה מהוות לשון הרע במובהק (במובחן מן השאלה האם מתקיימת הגנה או הצדקה לאימרות אלה).

האם השניים לא חששו שמר צורי יתלווה אליהם למשרד החלפנות, האם לא סברו שמר צורי ירים גבה כשתועבר למר עמרה שקית שמנמנה מלאה בשטרות מרשרשים? האם לא חששו שמר צורי יהיה נוכח בעת ספירת השיטריות? האם באמת חשבו שמר צורי לא ישאל ולו שאלה אחד בעיניין "הסידור הקטן" של מר עמרה שהסתיים בשקית שטרות מזומנים? האם מר פדידה באמת לקח על עצמו את הסיכון בהתמודדות עם שאלות של מר צורי בנוגע להשלמתו של דבר עבירה שבו הוא לכאורה מעורב ועליו עומד לדין כיום בבית המשפט המחוזי? האם מר פדידה, ידידו של מר צורי, בחר להטיל סיכון על מר צורי ולהפוך אותו שותף לנסיעה עד נצרת שמטרתה בסופו של יום היא לא "לאכול שווארמיה" אלא לקבל כספי מירמה ושוחד (ואהיה כמובן זהיר ואוסיף "לכאורה")? דומני שהתשובה ברורה.

לדברים אלו אין באמת משקל לשאלת הוכחת מעורבותו של מר צורי בניסיון לקבלת שוחד ברם שוב אדגיש שמי שמגיש תביעה על פגיעה בשם הטוב, צריך לשים ליבו לאופן היתנהלותו והנה אנו מגלים שכבר בזמן אמת, ללא שום "פירסום" מצד הנתבעים, אירעה פגיעה חמורה בשמו הטוב של מר צורי וקבלן מוביל אשר מבצע פרויקטים בכל הארץ (אולשביצקי=חברת בונה הצפון בע"מ) סבור (גם אם ללא בסיס אובייקטיבי) שמר צורי שלח אליו שליחים לשם קבלת שוחד.

...

המציאות מראה לנו כי לא פעם, בשדה הפוליטי, הטלת האשמות וחשדות במועמד כזה או אחר דווקא מחזקת את מעמדו בקרב בוחריו הפוטנציאליים ומר צורי לא הצליח להוכיח איזו שהיא פגיעה בסיכוייו להיבחר ובפועל גם נבחר לאחר הפרסומים נשוא תיק זה. ואם נישאר בשדה הנזיקי, כמעט בכל פרק ופרק בפסק דין זה עולה במסגרתו מסקנה כי למר צורי, גם אין לא דבק בו דבר מהמיוחס לו אישית, יש תרומה של ממש קרי אשם תורם משמעותי לנזק לו הוא טוען.

סוף דבר התביעה כנגד מר גולדשטיין נדחית.

התביעה כנגד מר עמרה מתקבלת, הנני מחייב את מר עמרה לשלם למר צורי סך 20,000 ₪ בצירוף אגרה חלקית בסך 6,500 ₪ שכן אין הצדקה לחייב את מר עמרה באגרה עבור מלוא סכום התביעה המקורי, ממנו חזר גם מר צורי וכן הנני מחייב את מר עמרה לשלם למר צורי שכר טרחת עו"ד בסך 20% + מע"מ קרי 4,680 ₪ כולל מע"מ. הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

הפירסום בענין גניבת המצלמה כפי שכבר נזכר, הנתבעת כתבה בתלונתה ללישכת עורכי הדין כי "...פנה [התובע] לעו"ד נביל שחאדה, שהיה אז ידידו וידיד יקר שלי עד היום, וזאת בתחנונים שאחזור בי מתלונתי [למישטרה על איומים – ד"ק], ובתוך כך הבטיח להחזיר לי סים של מצלמה משפחתית, שנגנבה יחד עם מסמכים אחרים מכספת של בעלי, כשהוא מבקש מעו"ד שחאדה שלא יגלה לי מאיפה הגיעה המצלמה" (להלן: המצוטט בענין גניבה).

(א) אדם גונב דבר אם הוא – (1) נוטל ונושא דבר הניתן להגנב, בלי הסכמת הבעל, במירמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול את הדבר מבעלו שלילת קבע; (2) בהיותו מחזיק כדין דבר הניתן להגנב, בפיקדון או בבעלות חלקית, הוא שולח יד בו במירמה לשימושו שלו או של אחר שאינו בעל הדבר.

משהנתבעים הוכיחו טענת "אמת דברתי" בנוגע לפירסום בדבר גניבה, עילת התביעה בגינו נדחית.

...

סיום התביעה מתקבלת באופן חלקי בלבד, כמפורט לעיל.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 15,000 ₪.

כן תשלם הנתבעת לתובע בגין אגרה סך של 375 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום 2.9.2018 ועד לפרעון בפועל.

עובדות רלוואנטיות בסיסיות ומוסכמות בין הצדדים הייתה הכרות ואף ידידות מוקדמות בנות מספר שנים (אך הצדדים חלוקים בשאלה האם אלו כוללות גם עבודה של משה כנער בחנות של יחיאל).

עמדתו הבסיסית של משה לגבי התביעה החוזית: בסעיפים 3-1 לכתב התביעה החוזית מוצגת תמצית עניינה של התביעה (שהיא גם תמצית עמדתו של משה בתיקים שבנידון) כך: "עניינה של תביעה זאת הנה בגין מירמה, מצג שוא והפרת חוזה מצד הנתבע...למול התובע...בעסקת מכר לחנות סלולאר, אשר נחתמה בין הצדדים, בתאריך 21/07/2016...; הנתבע פעל במירמה אל מול התובע, עשק אותו והחתים את התובע על הסכם מכירת חנות תוך מצג שוא בכל הנוגע לבעלותו על החנות זכויותיו כמחזיק, והצגת נתונים שיקרים בנוגע לרווחי החנות, תוך ניצול תמימותו של התובע; הנתבע החתים את התובע על הסכם שאין בו דבר, מלבד התחייבות התובע לשלם לנתבע כספים רבים ללא כל תמורה". משה טוען כי דין הסכם המכר בטלות או ביטול, הן מחמת עושק של משה לפי סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן – "חוק החוזים"), הן מחמת עילות טעות והטעיה לפי סעיפים 14 ו-15 לחוק החוזים, הן מחמת הפרת עקרון תום הלב לפי סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים, והן מחמת הפרת הסכם המכר ע"י יחיאל.

משה לא מסר גרסה מפורטת וברורה מה בדיוק נגנב אז מהחנות והאם יש קשר בין הסחורה הנ"ל שנטען שנגנבה לבין הטענות הכלליות של משה נגד יחיאל בהליכים שבנידון.

...

משה לא הוכיח את הסכומים השונים שהוא טוען שמגיעים לו כפועל יוצא של מסקנותיי מעלה אני קובע, כי משה לא הוכיח את הסכומים השונים שהוא תובע בכתב התביעה.

לא ניתן להסיק גם משאר הראיות מסקנה רלוונטית מספקת לגבי עיתוי ונסיבות הגעת השיק לידי יחיאל.

סיכום התביעה החוזית והתביעה השטרית נדחות שתיהן גם יחד.

הן בחוק עצמו והן בדברי הצעת החוק אין כל הבהרה האם התיבה "חוב שנוצר בדרך מירמה" מתייחסת לפרשנות בהתאם המונח בדין האזרחי או שמא יש לפרשה בהתאם לעקרונות הדין הפלילי כפי שפורש בהמשך הסעיף בהתייחס לעבירות פליליות מסוג של גניבה, עבירות מין או לעבירות מסוג של אלימות חמורה בהתאם להגדרה אשר קבועה במסגרת חוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א – 2001 (ראה גם : חדל"פ (שלום ת"א) 20656-02-21‏ ‏חיים אוריון נ' אייל עברון (נאמן) מיום 11.8.2022).

במסגרת פקודת הנזיקין (נוסח חדש) המונח "תרמית" מוגדר במסגרת סעיף 56 כדלקמן : "תרמית היא הצג כוזב של עובדה, בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא אכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעיה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון". לעומת זאת, במסגרת פרק ההגדרות של סעיף 414 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (סימן ו' לחוק : עבירות סחיטה, מירמה ועושק) מוגדר המונח "מירמה" כדלקמן : "מירמה" - טענת עובדה בעיניין שבעבר, בהווה או בעתיד, הנטענת בכתב, בעל פה או בהתנהגות, ואשר הטוען אותה יודע שאינה אמת או שאינו מאמין שהיא אמת; ו"לרמות" - להביא אדם במירמה לידי מעשה או מחדל;".

סוגיית מתן ההפטר תבחן רק לאחר שהנאמן ימפה את כלל תביעות החוב ולאחר שיבחן אלו חובות נבעו כתוצאה ממעשי מירמה ולכן יש להחריגם מסך החובות, ואילו חובות אינם קשורים למעשי המירמה ומהי התועלת הכלכלית לנושים ה"רגילים" מהמשך היתנהלות ההליך.

...

לפי עמדת רשות המיסים אין לאפשר לאדם אשר מעל בתפקיד שאליו מונה על ידי ערכאה שיפוטית לקבל הפטר מבלי שהחזיר, ולו למצער, רק חלק קטן מהסכומים שאותם שלשל לכיסו ומבלי שהסדיר את חובותיו.

סוף דבר : בהתחשב בסכום העצום של תביעות החוב אשר הוגשו כנגד היחיד ובהתחשב בכך שגם לא הוגשה תגובה בכתב מטעם רשות האכיפה ובכך שהיחיד צבר חובות עצומים גם כלפי רשויות ציבוריות נוספות אשר הגישו כנגדו היחיד תביעות חוב (עיריית חיפה, המוסד לביטוח לאומי, רשות השידור, לשכת עורכי הדין, בנקים ועוד) הרי שאין מקום בשלב זה ליתן הפטר ליחיד.