לפני תביעה כספית על סך 18,174 ₪, בגין מכשיר טלפון סלולארי אותו רכשה התובעת מהנתבעת 1, ואשר היה באחריות הנתבעת 2 כאשר הנתבעת 1 היתה הגורם אשר היה אמון על תקונו.
לטענת התובעת, ביום 7.3.22 רכשה מכשיר טלפון נייד מחנות הנתבעת 2 באילת ("המכשיר").
התכונה המיוחסת למכשיר ואשר עליה קבלה התובעת בסברה כי מדובר בתקלה, הנה מצב בו "המכשיר פועל במצב סטראו במהלך שיחה המנוהלת באמצעות רמקול ו/או שיחת וידאו. בעת התקרבות אובייקט אל החיישן הנמצא בחלקו העליון של המכשיר, עוצמת הקול העליון יורדת על מנת למנוע אובדן שמיעה ואילו בהתרחקות מהחיישן עוצמת הצליל מתגברת. המדובר בפונקציה ייחודית המצויה במכשיר הנ"ל ונועדה להיטיב עם המשתמש ולא מדובר בפגם ו/או תקלה כפי שמרשתך מנסה להציג" (מכתבו של נציג הנתבעת 2 מיום 2.6.22).
...
מכל האמור לעיל מצאתי לקבוע כי הנתבעות לא עמדו בחובת גילוי הנאות אודות המכשיר כלפי התובעת ובכך הטעו אותה בעת ביצוע עסקת המכר ולאחריה.
ומשכך, ובהתאם להוראות ס' 32 לחוק הגנת הצרכן, אני מורה על ביטול העסקה באופן בו תוך 7 ימים ממסירת פסק דין זה לנתבעות, תשיב הנתבעת 2 לתובעת את מלא סכום העסקה ולאחר מכן, תשיב התובעת לנתבעת 2 את המכשיר.
בנוסף, נוכח עגמת הנפש אשר נגרמה לתובעת כפי שפירטה בכתבי הטענות וכפי שהעידה לפני, מס' הפעמים הרב בו הפקידה התובעת את המכשיר לתיקון על כל הכרוך בכך, הפניות המרובות אותן ביצעה לנתבעות עד כדי שליחת מכתבי התראה בטרם תביעה, אני קובעת כי על הנתבעות לפצות את התובעת בסכום של 5000 ₪, בצירוף 500 ₪ הוצאות משפט.
