תביעה בגין מכר רכב פגום לאחר בדיקה רשלנית

מונחת בפני תביעה כספית לפצוי בגין ליקויים ברכב שנתגלו לאחר רכישתו מהנתבע.

ביום 15/01/2020 פנו לנתבע בעקבות פירסום מודעה על ידו באתר "יד 2" בה נאמר "רכב במצב מעולה ואחריות שנה על המנוע גיר ושלדה". לאחר בדיקה שהעלתה ש"הרכב במצב תקין סה"כ", החליטו כן לרכוש את הרכב חרף היתלבטות רק "מכיוון שהובטח לנו שאנו מקבלים אחריות שנה על המנוע, הגיר והשלדה". התחייבות זו אף נכתבה בכתב ידו של עדי אהרוני.

בספרו חוק המכר פירוש לחוק החוזים בעריכת ג' טדסקי, תשמ"ז (עמ' 282-281), כותב פרופ' אייל "חוק המכר שולל לחלוטין את ההשקפה של 'יזהר הקונה', ומתיר לקונה להסתמך באופן בלעדי על תאור הממכר בפי המוכר ועל החיובים המוסכמים בחוזה. הדין לא יהיה שונה, לפי חוק המכר, גם אם היתה לקונה היזדמנות סבירה לבדוק את הממכר והוא לא ניצל אותה, או שניצל אותה אך עקב רשלנותו לא גילה את הפגם בממכר. הוא הדין אם המוכר הציע לקונה לבדוק את הממכר והקונה דחה את ההצעה בתום-לב, או שנענה לה אך עקב התרשלותו בבדיקה לא גילה את אי ההתאמה. אף אין חשיבות למידת רשלנותו של הקונה בעיניין זה ... הדרך הקלה למוכר, הרוצה למנוע שהקונה יסתמך על אי-התאמה בממכר, היא להסב את שימת ליבו שלו אליה עובר לכריתת החוזה. לא עשה כן, לא זו בלבד שהקונה יכול לטעון לאי-התאמת הממכר, אלא שבמקרים מסוימים יהא בכך משום חוסר תום-לב במשא ומתן". כך למשל נקבע בת"א 20011-04-11 ‏ אפרת שוהם דליות נ' צ'מפיון מוטורס בע"מ (25.10.2012)) כי מי שרוכש מכונית, אינו יכול להחשב כמי שעצם עיניו או ויתר על כך שיגלו את עיניו – רק מכיוון שלא נסע במכונית נסיעת מבחן, כך שבאותו מקרה נפסק כי גם אם הייתה רשלנות מה של התובע שלא ביצע בדיקה של הרכב, הרי שרשלנות זו ככל שהייתה, אינה מפחיתה מאחריותה של הנתבעת שם. גם כאשר הרוכש הפוטנציאלי נוטל את הרכב לבדיקת מצבו במכון בדיקה, אין הדבר פוטר את המוכר הפוטנציאלי מחובת גילוי פוזיטיבית של פגמים ותקלות הידועים לו ביחס לרכב.

...

משכך, הנתבעת תשלם לתובעים סך של 9394 ₪ עבור תיקון המנוע.

סיכומו של דבר, משקבעתי שהנזק למנוע חוסה תחת האחריות החוזית אשר הופרה על ידי הנתבעת, הרי שהתובעים זכאים לפיצויים בעד הנזק שנגרם עקב ההפרה כאשר נזק זה כולל נזק ממוני ונזק לא ממוני.

סך הכל תשלם הנתבעת לתובעים סך של 12747 ₪ תוך 30 יום מהיום.

  רקע עובדתי: ביום 04.01.2021 היתקשר המבקש בעיסקה עם המשיבה (בסניפה בחיפה) לרכישת רכב קאיה ששנת ייצורו 2016 בסך כולל של 31,500 ₪ [לאחר הפחתה מסכום התשלום בשל ביצוע טרייד-אין (עסקת החלפה) עם רכב אחר בבעלות המבקש] (להלן: "הרכב").

בין היתר, הוצג למבקש טופס בדיקה של הרכב מיום 17.12.2019 בו צוינו שתי תקלות של פגיעות צבע ותותבים פגומים (להלן: "טופס הבדיקה"); רישיון רכב מיום 18.08.2020; וכן טופס הזמנת עבודה מיום 3.12.2019 במסגרתו הוחלף מנוע הרכב ובוצעו פעולות תיחזוקה בסיסיות.

המבקש בדק את הרכב "שתי וערב", ביצע בו 4 נסיעות מבחן בטרם הרכישה, ואף הצהיר בחתימת ידו בחוזה הרכישה כי: "בדק את הרכב, והודע לו על האפשרות למסור את הרכב לבדיקה נוספת של מורשה מטעמו, הקונה מוותר הן כלפי המוכר והן כלפי הבעלים הרשום של הרכב, על כל תביעה או טענה בקשר עם כל אחד מהגורמים הנ"ל", ואף את הגבלת המידע שבידי המשיבה בנוגע לרכב כיוון שהוא נקנה מצד ג'.

לעניין זה אצטט את פסק דינו של בית משפט קמא: "אמנם, העובדה שרכב עובר בדיקה במכון מורשה לא פוטרת את מוכר הרכב ממסירת פרטים אודות מצבו, שכן הבדיקות שעורך קונה ביחס לטיב הממכר, יעילות וטובות כלפי הקונה עצמו, אך אין בבדיקות אלה כדי לפטור את המוכר ממסירות עובדות ביחס לאי התאמת הממכר, אין בבדיקות הקונה כדי לפטור את המוכר ממתן מצגי אמת ואין בבדיקות כדי להקים חזקה של "ייזהר הקונה" אל מול נקוי מוחלט של המוכר מחובותיו (ראה לעניין זה ת"א (ת"א) 34382-06-16‏‏ יעל מעוז נ' בנג'ו - קאר ליס בע"מ (2.4.2020).

לדעת המבקש, המשיבה לא עמדה גם בחובת הגילוי הפורמאלית מכוח חוק מכירת רכב משומש, וזאת בשל העידר חתימתה בטופס הגילוי הנאות, מסירתו למבקש רק עם חתימת החוזה, והטעויות במספר הבעלים הקודמים ובמחיר העסקה המופיעים בו. המבקש מערער על קביעת בית משפט קמא לפיה הוא התרשל בכך שלא בדק את הרכב טרם הרכישה.

...

אשר על כן, אני מקבל את הבקשה למתן רשות ערעור, דן בה כאילו הוגש ערעור, ומורה על קבלת הערעור.

אני מורה כדלקמן: הסכם המכר בין המבקש למשיבה – מבוטל.

לעניין עסקת הטרייד אין הנלווית – הצדדים יפעלו בהתאם להוראות ההסכם ביניהם; חיוב ההוצאות שהושת על המבקש על ידי בית משפט קמא (בסך של 1,000 ₪) יבוטל, ועל המשיבה להשיבו לידי המבקש; המשיבה תשלם למבקש: הוצאות תיקון הגיר ברכב, בסך של 13,806 ₪; פיצוי גלובלי על דרך האומדנא, בסך של 5,000 ₪.

לפניי תביעה קטנה כספית בגין הטעייה במצג המוכר בעת ההיתקשרות למכירת רכב משומש בסכום של : 14,780 ₪ .

פסק דין זה עוסק במצגים ובהתנהלות בעל פה בדרך פגומה , המעקרת את הכתוב בטופס הגילוי הנאות מתוכן, היתנהלות, העומדת בנגוד לתכלית החקיקה וייעודה , במכירת רכב משומש מסוחר לזוג צרכנים מבוגר .

האם הציג הנתבע או מי מטעמו מצג שוא ביחס למספר הבעלים , האם הוטעו התובעים לחשוב כי הם רוכשים רכב יד ראשונה מגורם פרטי שאינו חברה בע"מ ? מה היה טיבה של הבעלות ומאפייניה ? נגזרות היות הרכב רכב חברה ?מהו הסדר הצרכני הנכון של עסקה ברכב משומש ובכלל זה שקיפות מלאה קריאה חתימה ותשלום עסקה ? האם נבדק הרכב היטב טרם מכירתו בכל הנוגע למערכת השמע ?האם הסרוב לתקנה עומד בקנה אחד עם הוראות הדין .

המסגרת הנורמאטיבית: החוקים המהוים את המשקפיים דרכם ניתן להשקיף ולראות מקרים צרכניים אלה ודומיהם הנם: הטעה- הוראות סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981 (להלן"חוק הגנת הצרכן") והוראות סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973 (להלן: "חוק החוזים") הפרת חובת האמון והגילוי- מכוח חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח – 2008 (להלן: "חוק מכירת רכב משומש"), הפרת חובת תום הלב- בנגוד לסעיף 12 לחוק החוזים, אי התאמה – מכוח סעיף 11 לחוק המכר, התשכ"ח- 1968 (להלן: חוק המכר"), רשלנות-מכוח סעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין[נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") ותאור כוזב – מכוח חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות") " כלל החוקים משמשים זה לזה, משקפיים לראייה מקרוב ולרחוק , גם במקרה דנן וגם עבור כלל הנורמות למסחר התקין והראוי בחברה המבקשת לבנות ערכי עם ואדם.

סעיף 14 לחוק המכר קובע בסעיף 13 חובת בדיקת המכר מיד לאחר קבלתו על ידי הצרכן , ובסעיף 14 מחייב הודעה על אי התאמה, אך גם מוסיף אובדן זכות להסתמך עליה אם לא הייתה כזו הודעה כדין : " על הקונה להודיע למוכר על אי התאמה מייד לאחר מועד הבדיקה ...או מייד לאחר שגילה אותה , הכל לפי המוקדם יותר " לא הודיע הקונה על אי ההתאמה כאמור בסעיף קטן (א) אין הוא זכאי להסתמך עליה .

...

סוף דבר , חוות דעת השמאי המוסכם מטעם בית המשפט , הכריעה שמאית והעניקה הסבר מקצועי בכל הנוגע למונחים שעלו בדיון כמו גם התייחסה לגרסת הנתבע מקצועית בתחום זה .

לאור כל האמור , הריני מורה כדלקמן : · הנתבע ישלם לתובעים יחד סכום של 10,673 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד פסק הדין .

· נוסף לאמור ישלם הנתבע לתובעים יחד הוצאות משפט כולל חלקם בחוות דעת השמאי בסכום כולל של 2,500 ₪ .

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות, את שתי חוות הדעת של המומחים מטעם התובעת, אשר גם נחקרו בפני, מצאתי לקבל את התביעה, וזאת מהטעמים הבאים, ולאחר שהוכח כי היה פגם ברכב: השריפה אירעה ברכב חדש בן פחות משנה.

באשר לטענת הנתבעת לנזק הראייתי בשל העובדה שבשעה שהנתבעת תיקנה את המכבש (כחודש לאחר השריפה) לא נטען, כי השריפה אירעה בשל פגם ברכב, הרי שחרף אותו נזק ראייתי מוגבל ומצומצם, הנתבעת לא ביקשה לבדוק את המכבש לאחר התיקון ואף לא ביקשה לנתח את התמונות שהציגו מומחי התובעת על הכשל ברכב, כדי לשלול את הקשר הסיבתי בין אותו פגם לשריפה (למרות שהתמונות צולמו בסמוך לאחר השריפה).

אפילו לא הועלתה טענת רשלנות כלפי הנתבעת במועד התיקון,, הרי שהנתבעת עצמה טענה כי אירוע של שריפה ברכב הוא אירוע חריג, ומשום כך לא ברור מדוע לא ביקשה לבחון בזמן אמת את סיבת השריפה כדי לשקול פנייה ליצרן, כדי לוודא שאירוע שכזה לא יחזור על עצמו כמייבאת ומשווקת של המוצר, וזאת במנותק מהשאלה אם תוגש נגדה תביעת פיצויים אם לאו.

עילת התביעה האחריות החלה על הנתבעת במקרה זה מבוססת הן על חוק המכר (סעיפים 11 ו-15), חוק הגנת הצרכן וכן על עוולת הרשלנות וזאת בנוסף לאחריות מכוח תעודת האחריות (הגם שהתובעת אישרה כי אינה טוענת לעילה חוזית).

...

התנאי השלישי – נראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת לא נקטה באמצעי זהירות סבירים מאשר עם המסקנה שהיא נקטה באמצעים אלה (ר' לדוגמה - ע"א 377/85 רינה נעים נ' משרד החינוך והתרבות, פ"ד מב(1), 153, עמ' 159-160).

התוצאה: אני מקבל את התביעה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 6,453 ₪ - סכום הפיצוי ששילמה התובעת למבוטחת.

בתמצית יאמר שבפסק דינו, בית משפט קמא קבע, בין היתר, כי היות שמעדות המבקש עולה כי הוא עוסק במסחר ברכב אזי חלות עליו הוראות חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות) התשס"ח-2008 (להלן: "חוק רכב משומש") המחייבות אותו לערוך טופס גילוי נאות ולכן, היות שלא ביצע זאת, קבע בית משפט קמא כי המבקש הפר את הוראות חוק מכירת רכב משומש ועל כן עניין זה מצדיק, לבדו, את ביטול העסקה והשבת התמורה ששולמה.

בעיניין זה קבע בית משפט קמא כי המשיב לא ידע על קיומה של תקלה ברכב, ומנגד המבקש בהיותו סוחר רכב למצער חייב היה לדעת שיש תקלה ברכב, ומשכך קבע כי משלא גילה המבקש למשיב על התקלה עומדת לאחרון הזכות לעתור לביטול העסקה כפי שעשה, בסמוך לאחר שהתגלה הפגם ברכב.

לשיטת המבקש, אומנם הוא התרשל במידה מסוימת רק בכך שלא ערך טופס זה, אך מדובר בפגם פרוצדוראלי בלבד, שאינו יורד לשורש העסקה והנסיבות מהבחינה המהותית, כך שהיה נכון לדחות את התביעה ולעשות עמו צדק.

עוד הוסיף המשיב כי כעבור יומיים הביא מכונאי לבדיקת הרכב (שחנה עדיין ליד ביתו של המבקש) ומצא נזילת שמן "רצינית" ברכב.

...

לאחר שבחנתי את טענות המבקש, את פסק דינו של בימ"ש קמא, את כתבי הטענות שהוגשו לבימ"ש קמא, לרבות זכרון הדברים הרלוונטי וכן את העדויות שנשמעו לפניו, מסקנתי היא שדין הבקשה להידחות.

לאור כל האמור, הנני דוחה את הבקשה.