תביעה בגין מכירת שידה פגומה

לפניי תביעה בגין נזק גוף שנטען כי נגרם לתובעת בנפילה ברחוב בגין פעולות או מחדלים המיוחסים לנתבעת, לעירייה – בגין אי-איתור ואי-תיקון מפגע (שצילומו צורף לכתב התביעה), שנטען כי מקימים נגדה את עילת הרשלנות ו/או את עילת הפרת חובה חקוקה.

המחלוקת בכתב התביעה טוענת התובעת, ילידת 1959, כי ביום 10.3.18 (בגיל 59) בשעה 21:00 או סמוך לכך, בעת ש"התהלכה" בשטח ארוע שאירגנה הנתבעת לאורך שדרות רוטשילד שבעיר תל אביב, "נתקלה רגלה בבור ו/או משקע שהיה ממוקם בשטח וכתוצאה ממנו מעדה ונפלה כשידה השמאלית מושטת קדימה (להלן: "התאונה")". בשל המחלוקת בענין נסיבות פציעתה של התובעת ביום 10.3.18 יכונה ארוע הפציעה להלן – "הנפילה הנטענת" או "ארוע הנפילה", באשר בסופו של יום, נחזה שהתובעת נפלה ונחבלה באותו ערב, אך נסיבות הנפילה – במחלוקת.

התובעת מעידה לראשונה בחקירתה הראשית שרק כאשר הגיעה למקום עם בנה (כאמור, על מנת לצלם את מקום ארוע הנפילה לצורך הגשת תביעה נגד הערייה), רק "אז היתחבר לי הכל, אז היתחבר לי הכל"; והיא מסבירה, כי בנגוד לתלונה שהתלוננה לעירייה על כך שהחליקה על עלים רטובים, כפי שדיווחה לעירייה עשרה ימים לאחר ארוע הנפילה, בעצם - היה שם "בור בחיבורי דשא לא תקין"; הוא – הקרע (המשולש החסר) שבדשא הסינטטי (אעיר כי, המילה "בעצם" היא מילת יחס שהתובעת לא מצאה לעשות בה שימוש בעדותה; הוספתי אותה להבהרת האקט של שינוי הגרסה).

עוד נרשמה בדו"ח מד"א ההערה: "פונתה בלווי ידיד". בהקשר של "הידיד", ככל הנראה, מדובר באותו אדם שהתובעת מעידה בקדם המשפט: "אחד שראה שאני לבד הוא עלה לאמבולנס, אני לא מכירה. מישהו מהקהל עלה לאמבולנס ואחר כך הוא הלך". מהמצוין במסמך זה ניתן ללמוד, כדלקמן: שהתובעת היתה בהכרה לאחר שנפגעה בכתפה, בארוע שנחזה שתואר למד"א על ידה (לעדותה בקדם המשפט: "אני לא חושבת שמישהו ראה את זה") – כ"מעידה"; שיכול שהמעידה היתה ממצב של עמידה, ולא – ממצב בו "הלכה" או "התהלכה" (כנטען בכתב התביעה).

...

לסיכום, התובעת טוענת בכתב התביעה לאחריות הנתבעת בגין אירוע הנפילה - בנזיקין, הן - בהתרשלות והן בהפרת - חובה חקוקה, שגרמו לה נזק גוף; נזק שבגינו היא זכאית לפיצויים.

אם כן, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת מכלול הראיות שהובאו, ולאור הנכות הרפואית שקבעתי לתובעת, וטיב הנכויות, אני קובע כי שיעור הנכות התפקודית שיש לייחס לתובעת בגין אירוע הנפילה הנטענת הוא 18%.

כאמור, לא מצאתי כי דין התביעה הנדונה להתקבל; ועל כן, אין התובעת זכאית לכל פיצוי בנדון.

סוף דבר בשל כל האמור לעיל, אני פוסק כי התביעה הנדונה נדחית בזאת.

בהתאם להזמנה, וכעבור מספר ימים, נערכו מדידות בבית הנתבעת ונעשו תשריטים, ובאותה היזדמנות עודכנה ההזמנה לבקשת הנתבעת, נוספה מיטה (בצרוף מזרונים ושידות) וסכום ההזמנה הועמד על סך 54 אלף ₪.

במקרה מעין זה יזכה התובע-המוכר בפסק דין בעילה השטרית, ולאחר מכן הקונה יהיה רשאי להגיש נגד המוכר תביעה בגין אי ההתאמה הנטענת.

כך למשל בפרשת פיין אלומיניום שאוזכרה לעיל, בדונו בטענה של אספקת לוחות אלומיניום שלא תיאמו מבחינת טיבם את לוחות האלומיניום שהוזמנו, קבע בית המשפט כי כאשר מדובר בטענות בדבר טיבה של סחורה שסופקה, להבדיל מהכחשת קבלתה, אזי מדובר בכשלון תמורה חלקי: "..המערערת הרי אינה מכחישה שהסחורה סופקה לה, ותלונתה היא לגבי טיבה. לא ניראה לי שהיתהווה כאן מצב של כישלון תמורה מלא. תמורה מסוימת ישנה, אף אם לטענת המערערת אין לה שימוש בסחורה, שכן לא נטען ולא הוכח, שלא יכלה לנסות ולמכור סחורה זו לגורם אחר." (שם, בעמ' 854) ובת"א 72816/94 (ת"א) הללי מנשה נ' י.ע.ז. חברה לבניה ולפיתוח בע"מ (פורסם במאגרים), שדן במקרה של אספקת יריעות פגומות באופן שמנע את השמוש ביריעות, נקבע שאין המדובר בכשלון תמורה מוחלט אלא בכשלון תמורה חלקי: "נזק מעין זה , דורש שומה או הערכה לקביעת הקפו ולא ניתן לראותו כתוצאה של חישוב אריתמטי גרידא. אשר על כן, טענת הנתבעת בדבר פגמים במוצר אינה יכולה להוות טענת הגנה מפני תביעה שיטרית." ואולם, במהלך השנים האחרונות ניכר טישטוש בפסיקה בבואה ליישם בפועל את האבחנות בין כישלון תמורה מלא לכשלון תמורה חלקי בלבד.

...

לא מצאתי כי עלה בידי הנתבעת להרים הנטלים המוטלים עליה, ומשכך – דין ההתנגדות להדחות ודין התביעה להתקבל.

לטענתה, הנתבעת נטלה את חלקה מהתמורה בגין מכירת הדירה הראשונה, ומתמורה זו לא הכניסה אפילו לא שקל אחד להסבת המחסן למבנה מגורים.

איזה מגירה? בשידה".

( 20 לפרוטוקול מיום 2.7.2019 לאחר בחינת הדברים, אני סבור כי הצוואה נערכה ונחתמה כדין, ולא מצאתי כי נפל פגם בצוואה, שיש בו כדי להעביר את נטל השיכנוע אל שכמה של מבקשת קיום הצוואה - התובעת העד לצוואה עו"ד אלנתן אישר, כי בטרם חתם המנוח לפניו על הצוואה, הוא בדק כי המנוח צלול ומודע למעשיו, ולמיטב זיכרונו במועד חתימת הצוואה לא נכח אדם נוסף מטעמו של המנוח.

הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי מאחר והתובעות מנהלות כנגד הקטינות והנתבעת מאבק באשר לירושה, אין התובעת 2 יכולה לראות את הקטינות במצב זה ולנהל את העזבון לטובתן.

...

אני ממנה בזאת את שמאי המקרקעין דן ברלינר – טל' - 8643593 , להערכת שווי בית המגורים ללא הקרקע נכון להיום.

כמו כן, אני ממנה בזאת אקטואר את רו"ח נתן שטרנפלד, מרח' גושן 49 קריית מוצקין, טל': 04- 8731837 , לשם איזון כמפורט בפסק הדין, זאת מיום נישואי הצדדים 23.10.2002 ועד .

אשר לפסיקת הוצאות, בשים לב לתוצאות פסק הדין, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, ועל מנת לא להסלים את הסכסוך בין הצדדים, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

התובעים הם זוג, שהגישו תביעה על סכום של 23,500 ₪ לבית-המשפט לתביעות קטנות כנגד הנתבעת, העוסקת במכירת רהיטים, ממנה רכשו ביום 17.12.19 פריטי ריהוט שונים – מיטה, שני מזרונים, שולחן פינת אוכל, ששה כיסאות לפינת אוכל, ספה, שידה לסלון, ושני שולחנות סלון (להלן – הריהוט), תמורת סכום של 22,000 ₪.

אמנם, התובעים טענו בכתב התביעה ובדיון כי השולחן עודנו פגום, והפנו לתמונה יחידה שצולמה מזוית צדדית לשולחן, בה מופיע מעין סדק לכאורה בצד השולחן, אולם סברתי כי אין הדבר מלמד בבירור על קיומו של פגם, ויתכן כי הדבר נובע מעצם מהותו כחומר עשוי עץ, לו עשויים להיות סדקים ונקיקים באופן טבעי.

...

מכל המקובץ לעיל עולה – כי השידה שבסלון ביתם של התובעים כיום אינה בגוון התואם לגוון שנבחר על-ידם בעת ההזמנה, וברוחב שהוזמן, ולצד זאת שולחנות הסלון שסופקו, גם אם אינם תואמים לחלוטין את ההזמנה המקורית, הנם בצורה שהתבקשה (עגולה) ובגוון התואם לשידה הקיימת; פינת האוכל שסופקה בתחילה באופן שלא תאם את ההזמנה – הוחלפה; הכיסאות בפינת האוכל שסופקו בתחילה כשאינם תואמים את ההזמנה הוחלפו, לכיסאות אחרים שאמנם לא היו זהים לאלה שהוזמנו על-ידי התובעים במקור, אך לכאלה שהם בחרו בבית העסק של הנתבעת, וללא תוספת חיוב כלשהי.

בנסיבות אלה, ובהתאם לקביעות לעיל, אין הצדקה להיעתר לתביעה במלואה במובן של ביטול העסקה והשבת מלוא התמורה לתובעים, בצירוף עלות ההובלה ששילמו.

נוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה בחלקה, ומחייבת את הנתבעת לפצות את התובעים בסך של 1,200 ₪.

תורג'מן עתרה לפסיקת הוצאות ריאליות בסך של 217,750 ₪ בצרוף מע"מ, עבור שכ"ט עו"ד ועבור חוות דעת מומחים ששכרה לצורך תביעת סרק מיותרת שדרשה הוצאות מרובות לניהולה.

כך, בתוכנית ההמחשה צוין במפורש תחת הכותרת "הערות" כי היא "נועדה להמחשה בלבד". לכתב התביעה (בנספח 1) ולתצהיר עו"ד שגב (בנספחים 2-1) צרפה ימש את תכנית ההמחשה, אולם לא ניתן לראות בנספח את ההערה שבתחתית המסמך, שם צוין במפורש כי מדובר בתוכנית "להמחשה בלבד" שאיננה מחייבת את לנוקס אלא מה שיחייב אותה הוא "אך ורק המפרט והתכניות הסופיות שיחתמו על ידי החברה ועל ידי הקונה ויצורפו לחוזה המכר" [ההדגשות הוספו].

חשוב לציין כי בתצהירו לא הסביר עו"ד שגב את כל הנתונים האלה שתיאר בחקירתו הנגדית, אלא הוא צירף 3 חשבוניות שהסך הכולל שלהם הוא כ-155,000 ₪ , כאשר לפי המתואר באחת החשבוניות הללו, התשלום כולל גם תמורה עבור פריטי נגרות נוספים שבעליל אינם שייכים לארונות: "משקוף + דלת" "שידת מיטה" "ארון אמבטיה", וימש לא דאגו לפצל את שווי תביעתם עבור רכיב הארונות בלבד.

פחת למטבח, פחת תיכנוני עקב צורת הדירה, ממ"ד פנימי התובעים העלו טענות נוספות לפגמים בדירה, אשר נזנחו על ידם בסיכומים: פחת למטבח עקב צימצום שיטחו יחסית להיתר הבנייה המקורי שמשנת 2011; פחת תיכנוני עקב צורת הדירה הלא רגולרית; ממ"ד פנימי (שלא מוצמד לקיר חצוני).

...

התביעה נגד הנתבעים 4-2 נדחית במלואה.

ההודעה לצד שלישי נדחית במלואה.

בנסיבות אלה אני קובע כי התובעים יישאו, ביחד ולחוד, בהוצאות שכ"ט ב"כ הנתבעים 3-1 בסך של 400,000 ₪ בתוספת מע"מ. במסגרת זו לקחתי בחשבון כי חלק מהתביעה התקבל, ואת היקף הדיונים והסיכומים.