עיון בנתונים שהתקבלו ממשרד הרשוי מלמד כי ביום 4.12.2017 המד הראה כי הרכב גמא 137,971 ק"מ ואילו ביום 7.10.2018, המד הראה – 45,928 ק"מ. כמו כן, מהמסמך שהתובעת צרפה לכתב התביעה מהמוסך בו טופל הרכב עולה כי ביום 19.2.2017 קריאת מד המרחק הראתה – 114,218 ק"מ. לכן ברור הוא כי המד זויף על ידי הפחתת הקילומטרז'.
סעיף 11 לחוק המכר קובע כי "המוכר לא קיים את חיוביו" אם מסר לקונה נכס באחת הנסיבות הקבועות בו. סעיף 11 כולל מצבים בהם המוכר מסר "נכס שונה או נכס מסוג או תאור שונה מן המוסכם" או "נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים". מד המרחק מעיד על המרחק שגמא הרכב וברי כי רכב שגמע כ- 150,000 ק"מ איכותו ירודה מרכב שגמא רק כ- 50,000 ק"מ. נתון זה משפיע באופן ניכר גם על שווי הרכב (לא בכדי מד המרחק זויף, שכן המטרה היתה לקבל בגין הרכב תמורה גבוהה משוויו האמתי).
הוא יכול היה לדעת זאת בפשטות על ידי פניה למוסך בו טופל הרכב או למשרד הרשוי (ראו בעיניין זה חובת המוסך שטיפל ברכב למסור מידע , שקבועה בסעיף 2 לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח-2008).
אם אכן כך הוא מצב הדברים, ובהנתן קביעתי כי הנתבע היה תם לב, לא היה מעורב במעשה זיוף המד ולא ידע על כך (ונדגיש כי הזיוף נעשה לפני שרכש את הרכב ואין כל הגיון שהוא יזייף את המד), מתבקשת המסקנה כי על רומן לשפות את הנתבע בגין הסכום בו חויב כלפי התובעת.
...
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות והראיות שהגישו הצדדים ושמעתי את טענותיהם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה שהגישה התובעת נגד הנתבע להתקבל, ודין ההודעה לצד שלישי אף היא להתקבל.
שלישית, מקובלת עליי טענת הנתבע כי במהלך החזקת הרכב הוא לא הביא את הרכב למוסך מורשה, ועל כן לא ידע על דבר זיוף מד המרחק, וככלל – התרשמתי לחיוב מעדות הנתבע ואביו, ונראה כי עדותם מהימנה.
יוצא אפוא כי הנזק שנגרם עומד על סך של 10,000 ₪, וזה הסכום שיש לפסוק לתובעת.
אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 10,000 ₪ וכן הוצאות בסך 500 ₪.
אני מקבל את ההודעה לצדדים שלישיים ומחייב את הצדדים השלישיים, ביחד ולחוד, לשפות את הנתבע בגין כל סכום שישלם לתובעת, זאת תוך 30 ימים ממועד תשלומו, שאם לא כן, יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהמועד בו קמה החובה לשלמם ועד התשלום המלא בפועל.
