לפניי תביעה כספית ע"ס 21,000 ₪ ובה נתבע סעד של פיצוי כספי בגין הפרה נטענת של חוזה מכירת רכב משומש ע"י הנתבעת לתובע (מכירת רכב עם מנוע בלתי תקין, בנגוד למצג שהציגה הנתבעת).
ביום 4.6.19 נתקבלה בקשת הנתבעת להעברת דיון בתביעה מטעמי סמכות מקומית, מבית משפט השלום בירושלים אל בית משפט השלום בת"א, תוך חיוב התובע בהוצאות ההליך בסך 750 ₪.
הנתבעת חייבת בפצוי התובע בגין פגם זה, משהסתירה אותו ממנו (גם אם באמצעות אותו מכון בדיקה שמסר לנתבעת מימצאי בדיקה בלתי מהימנים ובלתי מקצועיים), וגם משאחראית בכל מקרה ובאופן מוחלט כלפי התובע חוזית כפ"י כתב האחריות שצורף, ולא נטען ולא הוכח שכתב האחריות אינו מכסה נזק שכזה, אלא להפך, היתנהלות הנתבעת בזמן אמת וגם בבירור התביעה מלמדת היטב כי כתב האחריות אכן רלוואנטי וחל בנסיבות.
ראש הנזק של עגמת נפש
בסעיף 19 לכתב התביעה נתבע פיצוי בסך 6,000 ₪ בגין ראש נזק זה. לאחר ניתוח מכלול הטענות והראיות, באתי למסקנה שעגמת נפש מסוימת כן הוסבה ע"י הנתבעת לתובע, ואך סביר להסיק, שכאשר אדם, שרוכש רכב מגוף רציני, מוכר ומכובד כמו הנתבעת, ושמסתמך על מצג תקינות שהיא מציגה לו, מבין בדיעבד כי רכש רכב פגום וכי הנתבעת (באמצעות מוסך שלמה/מטעמה) מתנערת מהפגם ומאלצת אותו לפנות למוסך מטעמו ולתקן הפגם שמתגלה על חשבונו (ואף מסרבת לבטל את עסקת מכר הרכב), ובכן אנושי וטבעי ביותר שאצל אדם כזה תווצר עגמת נפש, שראוי לחייב את הנתבעת בפצוי בגינה.
...
גם לא שוכנעתי באבדן זמן כה רב (שלושה ימי עבודה שלמים).
ראש הנזק של עגמת נפש
בסעיף 19 לכתב התביעה נתבע פיצוי בסך 6,000 ₪ בגין ראש נזק זה. לאחר ניתוח מכלול הטענות והראיות, באתי למסקנה שעגמת נפש מסוימת כן הוסבה ע"י הנתבעת לתובע, ואך סביר להסיק, שכאשר אדם, שרוכש רכב מגוף רציני, מוכר ומכובד כמו הנתבעת, ושמסתמך על מצג תקינות שהיא מציגה לו, מבין בדיעבד כי רכש רכב פגום וכי הנתבעת (באמצעות מוסך שלמה/מטעמה) מתנערת מהפגם ומאלצת אותו לפנות למוסך מטעמו ולתקן הפגם שמתגלה על חשבונו (ואף מסרבת לבטל את עסקת מכר הרכב), ובכן אנושי וטבעי ביותר שאצל אדם כזה תיווצר עגמת נפש, שראוי לחייב את הנתבעת בפיצוי בגינה.
אך בנסיבות סבורני שהסכום שנדרש בגין ראש נזק זה הינו מופרז, ודאי בהתחשב בסכום הנזק העיקרי המוקטן הנ"ל. לפיכך, אני מעמיד ראש נזק זה ע"ס 2,500 ₪ בלבד.