מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעה בגין מטרד והפרעה לאורח חיים רגיל

בהליך בקשות בנייה (בב"נ) שהוגש בשנת 2022 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

כך נקבע על ידי כב' הש' פרוקצ'יה בסעיפים 60, 62 ו-79 לפסק דינה ב-עע"ם 2273/03 אי התכלת שותפות כללית נ' החברה להגנת הטבע (7.12.06) (להלן: הילכת אי התכלת ההדגשות לא מקור - זד"ל) - "...תוכנו המילולי של המושג 'דירות נופש' מלמד על עצמו: דירות שייעודן לבילוי לצורך נופש... שימוש מיוחד לצורך בילוי חופשות, להבדיל משימוש רגיל למגורים..." "... הפועל היוצא מההגדרה הלשונית של 'דירות נופש' הוא זמינותן לרשות הציבור, במתכונת כזו או אחרת, לצורך ניצולן למטרות נופש..." "...את המונח 'דירות נופש' יש לפרש על פי הניסוח המילולי והן על פי התכלית - הסובייקטיבית והאובייקטיבית כאחת - כדירות שנועדו לשימוש צבורי למטרות נופש...". על פרשנות המונח "יחידת נופש" לעומת "בית מגורים" בהתאם לייעוד שנקבע למקרקעין בתכנית עמדה כב' הנשיאה חיות בסעיף 18 לפסק דינה ב-עע"ם 8411/07 מעוז **** בע"מ נ' אדם טבע ודין "אגודה ישראלית להגנת הסביבה" (28.1.10) (להלן: פרשת מעוז ****) - "דירת נופש מיועדת כידוע למטרות הבראה, מנוחה ומרגוע והיא משמשת לבילוי של חופשה וקיט לפרק זמן קצוב. לעומת זאת דירת מגורים היא דירה בה מנהל אדם את שגרת חייו ובה הוא מתגורר דרך קבע במשך רוב ימות השנה". בסעיף 25 לפסק דינה ב-פרשת מעוז ****, קבעה כב' הנשיאה חיות, כי יחידות נופש - להבדיל מבית מגורים - "...זמינות לשימושו של הציבור הרחב... וככל שביחידות נופש מדובר משמעות הדבר היא כי... הנן דירות המיועדות לאכסון ולאירוח של נופשים על בסיס מלונאי שהנו אירעי ומתחלף מטיבו" (ההדגשות לא במקור - זד"ל).
מתצהירי המפקחת מיום 6.10.21 עלה כי בתאריכים שונים במהלך שנת 2021 מצאה כי משיבים 1-6 ביצעו את העבודות המפורטות בסעיף 12 לעיל, שהן עבודות אסורות, ועושים במקרקעין שימוש אסור "כמתחם לקיום ארועי שמחות, אירוח ונופש". לתצהירים צורפו דו"חות הפיקוח שנערכו, תצהירי שיחות עם משיב 1 ומשיבה 4, תמונות שצלמו משיבים 7 ו-8 ומידע שהיתקבל ממשטרת ישראל על תלונות בגין מיטרדי רעש וחניה, אשר נגרמים כתוצאה מהשמוש האסור במקרקעין (להלן: המידע ממשטרת ישראל).
משלם ארנונה עבור "בית הארחה" ומתכוון להגיש תביעה נגד המועצה בגין גבייה לא חוקית.
תשלום הארנונה נקבע על ידי המועצה, לא מפריע לו לשלם בתעריף בית הארחה.
בנוסף, כעולה מדו"ח ביקור המפקחת והצילומים, בתהילת המדבר הוצב שלט בשער הכניסה עליו כתוב "שטח פרטי, הכניסה מותרת לאורחי הצימר בלבד" ולצד הבריכה שלט "אין מציל". לכל אלו יש להוסיף העובדה שמשיבים 1-6 משלמים ארנונה בתעריף "בתי הארחה מעל 4 חדרים" ואיש מהם לא ערר על כך לוועדת הארנונה, חלף הזמן שעבר מאז קביעת התעריף הגבוה.
...
סוף דבר על מנת ששימוש במקרקעין להשכרתם כיחידות נופש יהיה מותר, על התכנית החלה על המקרקעין להתיר שימוש זה במפורש, שכן "על התכנית להתיר במפורש שימוש מסוים, כדי שזה יהיה מותר. כל שאינו מותר מפורשות - אסור. אכן, האיסור יכול שיהפוך להיתר - אולם זאת רק בכפוף להליך חוקי מפורש" [ר' ע"א 1216/98 אבוטבול נ' ועדת ערר מרכז (11.7.01)].
" דין טענת השיהוי, כמו גם טענות התעמרות ואכיפה בררנית להידחות.
אשר על כן, הבקשה לביטול הצווים - נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

עוברת אורח שזומנה להעיד בפניי הבחינה בנפילת וסייעה לה להגיע לביתה.
התמונה שצולמה לאחר שהמפגע תוקן ולמעשה כל הכביש זופת מחדש, מסירה מעל שולחן הדיונים את טענת ב"כ הנתבעת כאילו מדובר בסכנה רגילה הצפויה להולכי רגל.
בטרם נשמעו הראיות, הגיעה העיריה להסדר עם צדדים שלישיים לשיפוי בערכי מיטרד שקבל תוקף של פסק דין.
בע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' סייף רמזי (1995) נאמרו הדברים הבאים: "בדרך-כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התיפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורתופדי – כמו פגיעה ביכולת התיפקוד של יד או רגל – תשקף, בדרך-כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעתים, הנכות התפקודית – דהיינו מידת ההגבלה של פעולות התובע עקב נכותו – אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות נרחבות בגוף. במקרה כזה, הנכות הרפואית לפי התוספת לתקנות הנ"ל היא בשיעור של 20%, אף שייתכן שלא יהיה בהן הפרעה תפקודית כלשהיא, או שזו תהיה בשיעור הנמוך מ-20%. נכות תפקודית, אשר באה להצביע על הפרעה בתפקודו של מי שניפגע גופנית, יכולה איפוא להיות זהה או דומה לנכות הרפואית, וכך בהרבה מקרים. אך היא יכולה להיות גם שונה ממנה." נוכח גילה הצעיר של התובעת, וכמקובל בפסיקה, אתייחס במקרה זה לנכות התפקודית כשוות ערך לנכות הרפואית (ללא הצלקת), דהיינו 20%.
מנגד, גם הדרישה של הנתבעת להסתפק ב-50,000 ₪ אינה מתקבלת, באשר סכום זה קרוב לפצוי שהיה נפסק לו היה מדובר בתאונת דרכים ובחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ו-1976, שעה שידוע שבתביעת נזיקין כאב וסבל אינו מוגבל לנוסחת החישוב לפי חוק הפלת"ד אלא גבוה ממנו.
הדרישה לפצוי בגין העסקת עוזרת אחת לשבועיים מהיום ועד תום תוחלת החיים נדחית, ולו מהסיבה הפשוטה שעד היום שלוש שנים לאחר התאונה לא נעזרה התובעת בכל עזרה בשכר שהיא, ולא נטען לחיסרון כיס, כיוון שהתובעת שילמה ממוטב כספה על טיפולים פרטיים, ולכן מסקנתי היא שגם אם תלקח בעתיד עזרה בשכר, סביר שהצורך יתעורר לא בשל הנכות כי אם בשל הצורך בטיפול בילדים קטנים וביציאה לעבודה.
...
שקלול הנסיבות מביא אותי למסקנה שיש להשית על התובעת אשם תורם בשיעור של 20%.
הדרישה לפיצוי בגין העסקת עוזרת אחת לשבועיים מהיום ועד תום תוחלת החיים נדחית, ולו מהסיבה הפשוטה שעד היום שלוש שנים לאחר התאונה לא נעזרה התובעת בכל עזרה בשכר שהיא, ולא נטען לחסרון כיס, כיוון שהתובעת שילמה ממוטב כספה על טיפולים פרטיים, ולכן מסקנתי היא שגם אם תילקח בעתיד עזרה בשכר, סביר שהצורך יתעורר לא בשל הנכות כי אם בשל הצורך בטיפול בילדים קטנים וביציאה לעבודה.
לסיכום אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: כאב וסבל 100,000 ₪ הפסד שכר לעבר 21,600 ₪ גריעת שכר לעתיד 172,000 ₪ עזרת הזולת 5,000 ₪ הוצאות שונות 10,000 ₪ סה"כ 308,600 ₪ מן הסכום הנ"ל יש לנכות 20% אשם תורם .

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום קריות נפסק כדקלמן:

התובעים מבקשים לחייב את הנתבעים בפיצויים בגין עגמת נפש בסכום של 100,000 ₪ וזאת בגין מיטרדי רעש, ריח צחנה ולכלוך בעקבות החזקת מספר גדול של כלבים (בכתב התביעה נטען להחזקה של 7 כלבים למשך תקופה ארוכה) כאשר למעשה לא הייתה מחלוקת כי השוכרים החזיקו ב-8 כלבים משך מרבית התקופה (כשנה וחצי) עד שעזבו את הדירה בעקבות התביעה הנוכחית.
בעיניין זה גם הסביר התובע 3 מדוע שאר הרעשים והמטרדים הנטענים לא הפריעו להם, שכן השכנים האחרים, החזיקו בעלי חיים או כלבים בחלק האחורי של הבית, בסמוך לשדות בעוד הנתבעים החזיקו את הכלבים בחצר הסמוכה לדירת התובעים: " כל מי שמגדל בעלי חיים בשכונה, מגדל על קו השדה, השכונה מרובעת שמוקפת בשדות, כל מי שמגדל בעל חיים, מגדל על השדה בחלק האחורי של הבית, מגדלים בקוו של השדה.
טענה להתנכלויות של התובעים: באשר לטענת הנתבעים ובפרט טענת בעל הדירה, הנתבע 3, כי התובעים היתנכלו לכל השוכרים אותם הביא לדירה מאחר שלא היו לרוחו ולא ניהלו אורח חיים דומה לשלהם, הרי שטענה זו לא הוכחה, הועלתה בעלמא ללא בסיס, ויש לדחותה מכל וכל.
היתנהלות זו מעידה דוקא, כי במצב דברים רגיל, אין זו דרכה של התובעת לפנות בכתב לשכניה וכי היא מעדיפה להימנע מעימותים, אלא בעניינינו הריחות והרעשים מהכלבים יצרו מטרדים ממשים וזאת גם לבעלה החולה שנותר משך רוב שעות היממה בבית ונאלץ לסבול מאותם מטרדים, לא יכול היה ליהנות משקט ומנוחה גם בשעת חוליו ובימיו האחרונים.
...
הפסיקה הכירה בדרך זו. ובעניין זה הפנה כב' השופט היימן לפסק הדין בת"א (מחוזי ירושלים 1528/99 יזדי נ' עיריית ירושלים (פורסם בנבו): "(ש)עניין המיטרד הוא מקרה מתאים לפיצוי בדרך של אומדנא. דרך של אומדנא מתאימה, לדעתי, להערכת הנזק הלא-ממוני שמקורו ברעש. טיבו של נזק לא-ממוני, הוא שתשלום בכסף איננו משיב למעשה את המצב לקדמותו, אך יש הכרח לשום בדרך כלשהי יסודות כמו אובדן הנאה, סבל וכיוצא באלה. כך הוא גם כשמדובר בהפסד הנאה מרכוש. נזק לא-ממוני בגין מיטרד הוא נזק קשה להערכה. אין מנוס אלא לאמוד אותו בשים לב לכל נסיבות הענין". במכלול השיקולים שפורטו לעיל, ובכלל זה תקופת המטרד (כשנה וחצי) היותו של המטרד כולל מטרדי רעש וריח בשל הצחנה (כפי שגם עולה מדוח העירייה שהתריע על המפגע התברואתי החמור בחלוף כשנה ממועד בו עברו להתגורר במושכר) העובדה שבאותו תקופה המנוח שהה בדירה משך רוב שוב היממה, ומנגד כי אין מדובר ברעשים רציפים וכן סביבת הבית והשכונה, מצאתי לחייב את הנתבעים בפיצויים על דרך האומדנה בסכום של 14,000 ₪, כאשר מתוך סכום זה הנתבע 3 כבעל הדירה ישא בעלות של 6,000 ₪.
יש לדחות דרישה זו. כאמור לעיל לא שוכנעתי כי הנתבעים (משפחת זבטני) הם אלה שהתנכלו לשוכרי הדירה, נהפוך הוא, השוכרים הם שיצרו מטרדי רעש וריח ומפגעים תברואתיים אחרים בחצר הבית, מטרדים שפסקו רק לאחר הגשת התביעה הנוכחית ולאחר שהשוכרים עזבו את הדירה.
התוצאה: אני מקבל את התביעה העיקרית (ת"א 24075-07-18) באופן חלקי ומחייב את הנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: 14,000 ₪ - פיצויים בגין עוולות המטרד.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2024 בשלום עכו נפסק כדקלמן:

כאשר נאמר לעד זה, כי המישטרה מצאה שאין מדובר ברעש בלתי סביר, השיב – "אני לא יודע מה המישטרה בדקה בדיוק, אבל אני סובל מהדבר הזה כי אני חי שם. אורח החיים שלי נמצא על המרפסת. אני נמצא בגינה. אני מזמין אותך אלינו כדי שתוכל לחיות שם ולהבין שזו חוויה לא טובה" (שם, שורות 33-35).
מיטרד ליחיד סעיף 44(א) לפקודת הנזיקין קובע: "מטרד ליחיד הוא כשאדם מיתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהיתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק". הערך החברתי המוגן באמצעות עוולת המיטרד הוא זכותו של הפרט לעשות שימוש ברכושו ולהנות ממנו באופן סביר.
העדים השונים גם העידו על הקללות הגסות שמשמיעים השחקנים בשעת מיגרש, כאשר אלו נשמעות היטב בבתים הסמוכים, שעה שבחלקם שוהים ילדים קטנים, וגם אם אין מדובר בילדים קטנים, הרי ששמיעת שפה בוטה, כימעט מדי יום ביומו, בתוך ביתו או חצרו של אדם שאינו רגיל לסגנון זה, עשויה כשלעצמה לעלות כדי מיטרד.
שימוש במקרקעין לצרכי הציבור סעיף 48ב לפקודת הנזיקין מסייג את עילת התביעה בשל מיטרד, כאשר המיטרד נובע משימוש במקרקעין לצרכי הציבור; וכך הוא קובע: "שימוש במקרקעין הדרוש לטובת הציבור לא יהיה בו מטרד לענין סימן זה, אף אם הוא גורם נזק למקרקעין שכנים או מונע מבעליהם הנאה מלאה ממקרקעיהם, ובילבד שהנזק שניגרם אינו חורג מתחום הנסבל והמשתמש נקט אמצעים סבירים כדי להקטין את הנזק ככל האפשר; אולם רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים – אם בתשלום חד-פעמי ואם בתשלומים חוזרים – אם נגרם לבעל המקרקעין נזק ממון". שני תנאים, איפוא, על מנת ששימוש במקרקעין לצרכי הציבור לא ייראה כמטרד אף אם הוא מזיק למקרקעין שכנים ומונע מבעליהם הנאה מלאה, והם תנאים מצטברים: הראשון, שהנזק אינו חורג מתחום הנסבל; והשני, שהמשתמש במקרקעין נקט אמצעים סבירים כדי להקטין את הנזק ככל האפשר.
...
הנתבעת תשלם לתובעים פיצוי בגין עגמת הנפש, בסכום של 30,000 ₪.
התביעה הנוגעת לסילוק קו הניקוז – נדחית.
הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות משפט בסכום של 2,500 ₪ (עבור האגרה) וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 25,000 ₪ (כולל מע"מ).

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2024 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ביחס לארוע בחג סוכות שנת 2017, טוענים הנתבעים שמדובר בפרובוקציה מתוזמנת מראש שהתובע יצר באופן מלאכותי כדי להיתגרות בהם ולהטרידם במטרה להפריע להם לקיים את מצוות הישיבה בסוכה, וכי התובע התחקה אחריהם ופגע בפרטיותם, הרגיז וקנטר אותם על מנת שיעזבו את הסוכה ותיעד אותם מתרגזים, כשהוא מבצע האזנת סתר ומציג תמליל חסר ומגמתי.
תיכתובת הואטספ בין הנתבעת לבין התובע עד שנת 2016 מציגה שיח תקין ורגיל בין התובע לבין הנתבעת, ואינה בהלימה לטענות בעלמא שמעלה התובע.
גרסת התובע שהנתבעים תקפו אותו והשמיעו כלפיו אמירות אלה בעת שהשקה לתומו וכהרגלו את העציצים בחצר הבית המשותף מבלי שהיווה מיטרד, היא גרסה מתממת שאינה בהלימה למהלך הדברים המתועד.
קללות וגידופים מהוים, לצערנו, חלק מהחיים החברתיים במדינה, וקיים חשש שהכרה שיפוטית גורפת בגידופים כ'לשון הרע' תביא להצפת בתי-המשפט בתביעות שזו עילתן (ראו; ענין בן גביר פסקה 26; אורי שנהר, דיני לשון הרע 131 (1997) בעמ' 131 וההפניות שם); ע"א (מחוזי-ת"א) 67168-05-23 פיש נ' פוסטר (פורסם בנבו, 30.10.2023)).
לא התרשמתי שמדובר בהתבטאויות המלמדות על כך שהנתבע ביקש לייחס לעצמו עליונות על התובע על רקע נטייתו המינית, או שאמירות מבזות אלה נאמרו על רקע השנאה והתיעוב כלפי אורח חייו ונטייתו של התובע, כטענת התובע.
...
התביעה בגין הטרדה מינית, אפוא, נדחית.
סוף דבר מכל האמור התביעה נגד הנתבעת 1 - נדחית.
התביעה נגד הנתבע 2 מתקבלת בחלקה כך שהנתבע ישלם לתובע פיצוי בסך 5,000 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו