תביעה בגין מוקדי רטיבות בדירה הנובעים בין היתר מצנרת לקויה

תביעה בגין ליקויי בניה, הגורמים לרטיבות בדירת התובעים.

טולדנו הגיע למסקנה שהרטיבות בדירת התובעים נובעת מכך שלא בוצע שפוע נכון ברצפת הבטון, בטרם רוצף הגג, דבר הגורם לעמידת מים מתחת לריצוף, וכי חדירת המים נגרמת כתוצאה מכשלים באיטום ריצפת הבטון.

המומחה מטעם הנתבע, קבע בחוות דעתו כי קיימים מספר כשלים האיטום הגג, ופירט, בין היתר, כי בנקז המערבי במרפסת קיים כשל באיטום בין היריעות הביטומניות לבין הצנור (סעיף א.3 לחוות הדעת), כי הנקז הדרומי אינו ממוקם בהתאם לתקן (סעיף ב.2) וכי בבדיקת הנקז הצמוד לקיר חדר הכביסה והשירותים עולה כי בוצע קדוח בצנור שאינו תקני והוחדר צנור 50 מ"מ ללא גומיה ובחיבור לא תקני (סעיף ג.1 לחווה"ד).

[footnoteRef:1] עם זאת, בחקירתו הנגדית לב"כ הנתבע אישר התובע, כי מעל מירב הנקודות בהן יש רטיבות בדירה, לא בנה הנתבע מאום, כלומר הן כלל לא נימצאות מתחת למחסן שבנה.

התרשמתי כי אינו מכיר את הנושא מידיעה אישית, שכן החל לעבוד אצל הנתבעת רק בשנת 2021 ואת המידע עליו העיד, ובעקבותיו היתעקש לטעון כי הנתבעת לא ביצעה את עבודות ההכנה וחיבור המחסן לצנרת, קיבל מאחמד, שאמר לו שהסעיפים האלה לא בוצעו על ידי הנתבעת.

בשים לב לעובדה שמדובר בליקויי רטיבות, במספר רב של מוקדים בדירת התובעים, אשר נמשכו למעלה מ-5 שנים, אין ספק שהדבר גרם לתובעים לעגמת נפש רבה, והנתבעת לא עשתה די על מנת לטפל בליקויים ולתקנם עד כה. על כן, אני מעמידה את הפצוי לתובעים בגין עגמת נפש, על סכום של 25,000 ₪.

...

הנתבעת תשלם לתובעים סך של 25,000 ₪ פיצוי בגין עגמת הנפש, בצירוף שכר טרחת עו"ד בסך 17,550 ₪ והוצאות בסכום של 7,610 ₪.

שקלתי אם לחייב את הנתבעת בהוצאות הנתבע, אך החלטתי להימנע מכך, משום שלא ניתן לקבוע כי הנתבעת העלתה טענותיה כלפי הנתבע בחוסר תום לב, ולמעשה דחיית התביעה נגדו היא מחמת אי הרמת הנטל.

משאין חיוב כספי על הנתבע פרט לאמור לעיל, אני מורה על דחיית ההודעה לצד ג', ללא צו להוצאות.

2) כעולה מחומר הראיות, במועדים הרלבאנטיים לתביעה, ביצע הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") עבודות שיפוצים בדירת המנוח זאת נוכח טענת התובעת לפיה קיימים בדירתה מוקדי רטיבות ונזקים שמקורם דירת המנוח.

בין היתר, כתוצאה מארוע החור בתיקרה, היא התעלפה ומאז היא סובלת מחרדות.

אדרבא, לפי חוות הדעת, נימצאו מוקדי רטיבות ועובש מפוזרים בדירת התובעת שמקורם "כשלים בצנרת בדירה מעל ובאיטום לקוי ברצפת חדר הרחצה בדירה מעל" (סעיף 6(ג) בחוות הדעת).

בכל אופן, מחוות הדעת שהיא צרפה, ניתן להתרשם שתיקון הגבס אינו מהוה מענה הולם לבעיה שנוצרה, וכי לפי המומחה מטעמה, יש להחליף את תיקרת הגבס בבטון ולבצע תקוני רטיבות בתיקרת המרפסת, כאשר עלות כלל העבדות שיש לבצע היום היא 6,000 ₪ בצרוף מע"מ. 26) לדידי כאמור, חבות הנתבע מיתמקדת אך ביחס לחור שנפער והנזק המוכח שניגרם ממנו, כאשר אין כל הצדקה להטיל עליו חיובים מעבר לחלקו, לרבות ניזקי הרטיבות שאינם קשורים לחור בתיקרה וכל חיוב שנובע מטיפול שביצעה התובעת עצמה במקום הפגיעה.

36) השאלות הנוגעות לנושא זה הן מה סכום הפצוי המגיע לתובעת בגין ניזקי רטיבות שמקורם דירת המנוח; האם קיים קשר סיבתי בלעדי בין מקורות הרטיבות בדירת המנוח לנזקים שבדירת התובעת; האם התובעת סירבה לבצוע תיקונים בדירתה זאת לבקשת המנוח או מי מטעמו, וככל שכן - מה הנפקות של כך; בנוסף, נשאלת השאלה האם לתובעת מגיע פיצוי בגין נזק לא ממוני.

היא יכלה להתיר את ביצוע התיקונים הנדרשים על-ידי קבלן הנתבעת במהלך ביצוע העבודות בדירה מעל (בזמן אמת) או אף לאחר מכן, לוודא מול המומחה מטעמה אם זה נעשה לשביעות רצונו ובכך להביא למיצוי נושא זה בצורה מקצועית ומפוקחת.

...

בשקלול של אלה, סבורני כי תרומת מי הגשם לנזקי דירת התובעת אינה משמעותית אך כאמור - קיימת.

42) יוצא אפוא, כי סך הפיצוי המגיע לתובעת (כולל מע"מ + פיקוח הנדסי בשיעור 10%) ולאחר שתי ההפחתות לעיל (20% + 10%) הוא 13,700 ₪.

סיכום 44) התביעה מתקבלת באופן חלקי.

רקע התובעים הגישו תביעה זו בטענה לליקויי רטיבות בדירתם הנובעים על פי הטענה מחצרות השכנים.

מנגד טוענת הנתבעת כי הרחבת התובעים בחלק שבנוי מתחת למרפסת הנתבעת ניבנתה ברכוש המשותף ללא הסכמת הדיירים ומשכך התובעים מנועים מלתבוע ממנה פיצויים ויש להורות על סילוק ידם של התובעים משטח זה. הנתבעת טוענת כי המומחה קבע שמוקד הרטיבות הנו מתחת לשטח הרכוש המשותף.

על אף האמור, לא ניתן להיתעלם מנסיבותיו הייחודיות של מקרה זה. השטח בו נימצאו ליקויי רטיבות הוא שטח שהורחב על ידי תובעים מעבר לדירתם המקורית וזאת ללא כל היתר בניה.

בין היתר נלמדת סמכות זו מקריאה מרחיבה של סעיפים 71-72 לפקודת הנזיקין העוסקים בסמכותו של בית המשפט לתת סעדים וצוים (ראו ע"א 2008/07 לוטן נ' דוד ירמייב ז"ל באמצעות עיזבונו, פסקה 71 (14.2.2011); ת.א. (מחוזי מרכז) 33301-02-12‏ כהן נ' וסרצוג, פסקה 65 (23.10.2014)).

התובעים טוענים כי יש להורות לנתבעת לנתק את צנור האינסטלציה שחובר אל הצנרת הפרטית שלהם ומנגד טוענת הנתבעת שקבלה את הסכמת התובעים לחיבור הצנור וכי העבודה אף בוצעה מתוך דירתם.

התביעה לפצוי בגין נזקים בדירת התובעים ובגין עוגמת נפש נדחית.

...

מכל מקום, לאור כל האמור לעיל קשה לקבל כי הנתבעת תידרש לפצות את התובעים עבור מבנה בלתי חוקי המעלה חשש ליציבות הבניין בו היא חיה.

התביעה לפיצוי בגין נזקים בדירת התובעים ובגין עוגמת נפש נדחית.

הנתבעת תשלם לתובעים סך של 10,000 ₪ וזאת תוך 30 יום.

יתרה מכך, סעיף 7 לחוק המכר (דירות) קובע, כי: "חוק זה אינו גורע מזכויות הקונה הניתנות לו לפי כל דין", היינו, חוק זה אינו שולל עילות תביעה נוספות העומדות לרוכש, לרבות כאלה הנובעות מדיני הנזיקין והחוזים הכלליים (רע"א 2988/11 שיכון עובדים בע"מ נ' זכאי (4.7.2011)).

לטענתן, מומחה בית המשפט אישר, כי במועד ביקורו בדירה הוא לא איתר רטיבות ולא הוצגה לו אסמכתא בקשר למוקדי הרטיבות הנטענת ולתכולת הרטיבות בפרט (עמ' 15 ש' 23-26) ועל פי עדותו, לצורך מיגור הרטיבות, כל שנידרש הוא פירוק הצנרת והחלפת אריחים (עמ' 16 ש' 2).

אשר על כן, לטענת הנתבעות, ככל שבית המשפט יקבע שעליהן לפצות את התובעים בגין השפוץ, יש לבצע הפחתה של 20% מהעלויות ולהעמיד את סכום הפצוי על סך 19,200 ש"ח. מעיון בחלופת המכתבים והמיילים בין הצדדים עולה, כי התובעים התריעו על ליקויי רטיבות בדירה החל משנת 2018 ועד לשנת 2020 (ראו: נספחים ג'1-ג'14 לכתב התביעה), ובמהלך השנים ביצעו הנתבעות ניסיונות תיקון, שלא צלחו.

בפסיקה נקבע, כי בקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת נפש בגין ליקויי בנייה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס שבו מדובר (דירת מגורים, מבנה עסקי או אחר), טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה, היתנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו, עלות תיקון הליקויים ועוד (ת"א (של' חי') 45136-12-12 סבג נ' רקפות בגבעה בע"מ (21.4.2015) והפסיקה הנזכרת שם).

...

סוף דבר ופסיקת הוצאות משפט ושכר טרחה התובעים מבקשים לפסוק להם החזר מלא בגין הוצאותיהם ואגרת בית המשפט.

לדבריהן, התובעים הגישו תביעה על סך 180,000 ש"ח ובסופו של דבר נמצא כי הם זכאים לסכומים נמוכים לאין שיעור.

בנסיבות אלה, כאשר הבאתי בחשבון את סכום התביעה ביחס לסכום שייפסק בסופו של דבר, בהתבסס על חוות דעת מומחה בית המשפט וחקירתו; את התנהלות הצדדים; את מורכבות ההליך והשקעת המשאבים שנדרשה, וכן את היחס בין חוות דעת מומחי שני הצדדים לבין חוות דעת מומחה בית המשפט, אני קובעת כדלקמן: סך הליקויים שנקבעו בחוות דעת מומחה בית המשפט, בסך של 47,100 ש"ח, בתוספת מע"מ ופיקוח הנדסי בשיעור 10% (למעט בגין הרכיב של ביצוע השיפוץ, שבגינם אינם זכאים לפיקוח הנדסי); סך של 2,800 ש"ח בתוספת מע"מ ופיקוח הנדסי בשיעור 10% בגין הרכיב הנזכר בסעיף ‎41 לעיל; סך של 6,000 ש"ח בגין עוגמת נפש; הנתבעות יישאו בחלק יחסי של האגרה, בסך של 2,500 ש"ח; בכל הנוגע לעלות חוות דעתו של המומחה בס, הצדדים יישאו בה שווה בשווה; בכל הנוגע לעלות חוות דעתו של המומחה ברלינר, הצדדים יישאו בה בשיעור של 75%-25% (75% לחובת הנתבעות); הנתבעות תישאנה בשכר טרחת התובעים בסך של 10,000 ש"ח. לסכומים שבסעיפים ‎65.1‎-65.3 יתווספו הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן חוות דעת מומחה בית המשפט, ועד למועד התשלום בפועל.

פתח דבר תביעה בשל ניזקי רטיבות.

ככל שימצא כי מוקד הנזק הנו בהתאם לכסוי בפוליסה, הרי שלנתבעת קיימת, לכל היותר זכות לתביעה כספית בגין תיקון מוקד הנזק.

דיון הכרעה מקור הנזילה נעוץ בדירת הנתבעת ביום 24.9.2019 היתקיים דיון בפני המפקחת על רישום מקרקעין בנוכחות הצדדים וכן בנוכחות סוכן ביטוח מטעם חברת הראל, בסופו קבעה המפקחת, בין היתר, כי מהתמונות שהוצגו בפניה נראה כי אכן מים חודרים / חדרו לתחום דירת התובעת וכי לדירה הוסבו נזקים.

רטיבויות אלה נבעו מדליפות של צנרת מים חמים וקרים, דליפות של צנרת נקוז דלוחין במרפסת השרות וכן עקב חדירת רטיבות, דרך מערכת האיטום התת רצפתית במרפסת השרות ובסבירות גבוהה גם ברצפת חדר האמבטיה, עקב ליקויי אטימה.

מדובר במים שנמלטו מדירת הנתבעת, כאשר היה על הנתבעת לפעול להקטנת הנזקים ולטפל בצנרת הישנה ובבעיית האיטום בדירתה, אולם למרות שהבעיה שבה וחזרה, הרי רק לאחר הגשת התביעה בחודש פברואר 2020, ביצעה הנתבעת תיקונים של נזילות ודליפות בחדר האמבטיה.

ביהמ"ש קיבל את דעתה של שופטת בית המשפט המחוזי הדן בעיניין, לפיה: "אין כל יחס ישר בין הסכום הנידרש לתיקון, לבין הסבל ועוגמת הנפש שרוכש דירה עלול לסבול עקב ליקויים בדירה. הדוגמא הטובה ביותר לכך הוא נושא הרטיבות. לעיתים ניתן לתקן ליקוי זה בסכום זעום, אולם הנזק בבצוע לקוי, או באי תיקון האיטום, והסבל ועוגמת הנפש - יכולים להיות עצומים..." לאחר בחינת מכלול הנסיבות אני מקבלת את דרישת התובעת לפסיקת פיצויים בגין עגמת הנפש והטרחה שנגרמו לה בסך 7,000 ₪, שהנו פיצוי סביר בנסיבות העניין.

...

ביהמ"ש קיבל את דעתה של שופטת בית המשפט המחוזי הדן בעניין, לפיה: "אין כל יחס ישר בין הסכום הנדרש לתיקון, לבין הסבל ועוגמת הנפש שרוכש דירה עלול לסבול עקב ליקויים בדירה. הדוגמא הטובה ביותר לכך הוא נושא הרטיבות. לעיתים ניתן לתקן ליקוי זה בסכום זעום, אולם הנזק בביצוע לקוי, או באי תיקון האיטום, והסבל ועוגמת הנפש - יכולים להיות עצומים..." לאחר בחינת מכלול הנסיבות אני מקבלת את דרישת התובעת לפסיקת פיצויים בגין עגמת הנפש והטרחה שנגרמו לה בסך 7,000 ₪, שהינו פיצוי סביר בנסיבות העניין.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 21,350 ₪.