על פי המתואר בכתב האישום, במהלך שנת 2014 קשרה הנאשמת 1 קשר עם העורר וכן קשר עם נאשם 3, לבצע עבירות פליליות שונות נגד עובדי ציבור - ובהם שופטים, פרקליטים, שוטרים ועובדים סוצאליים, אשר היו מעורבים בטיפול בסכסוכים בין הורים על משמורת ילדיהם שטופלו במערכת הרווחה ובבתי המשפט, בעיקר בתי משפט למשפחה - שעניינן פגיעה בפרטיות, הטרדות מיניות, העלבת עובדי ציבור, זילות בית משפט, הפרת איסורי פירסום לרבות פגיעה בקטינים ועוד.
בנוסף, באחד המקרים הנאשמת 1 והעורר אף סחטו באיומים עורכת דין המיתמחה בעינייני מישפחה וזכויות הילד, תוך שהם מאיימים עליה בפגיעה בשמה הטוב, והדבר הוביל לכך שהמתלוננת ויתרה על כספי פיצויים שנפסקו לה כדין במסגרת הליך גישור שהתקיים בעקבות תביעת לשון הרע שהגישה נגד השניים.
...
דיון והכרעה
לאחר עיון הגעתי למסקנה כי אין מקום להבחנה אותה מנסה המדינה לערוך בין שני הנאשמים (העור וזר).
בית המשפט המחוזי ציטט בהחלטתו קטעים מכתב האישום של פרסומים של הנאשמים נגד עובדי ציבור – עליהם לא אחזור - אותם כינה, בצדק, כ"שפת ביבים ירודה" עם "אמירות מיניות פוגעניות ומשפילות". בית המשפט מצא גם, ושוב בצדק, כי נשקפת מסוכנות מהעורר ומשותפיו לכתב האישום.
סוף דבר: הערר מתקבל במובן זה שהעורר ישוחרר למעצר בית בבית הוריו.