תביעה בגין לשון הרע על פרסום ברשת על תספורת כלב

נשוב לטענות הצדדים בהמשך, אך תחילה, להלן חלק מן הפרסומים החריפים שהועלו על ידי אחרים בקבוצת הפייסבוק: חבר בשם אלון אורן מזהה בין השם הבדוי "רחל אייזנר" המופיע בספרו של הנתבע לבין התובעת וכותב "רחל אייזנר זאת לי לחיאני" (נספח 4 לתביעה); מישהו מבין חברי הקבוצה צירף את אותו קטע הראיון מתוך סרטו של שרון גל בו מופיעה התובעת וכתב: "שרמוטה מה היא מחייכת עוד הרוצחת הזאת"; "הבנות האלה הן הרוצחות!!! אלה שדברו בסרט, הילדות האלה בטוח קשורות לרצח, הן שקרניות מסריחות, זה שעברו 7 שנים מאז הרצח לא אומר שהן חפות משפע". "לי לחיאני היתה מעורבת ברצח!!!" "למה לא חוקרים את הבנות??? אני רואה ביוטיוב רק תאיר יודעת ואשכרה הם מיספרות שהיו איתה מה כאלה עיוורים? לא רואים שצריך לחקור? במיוחד את לי הזאת שצוחקת ואומרת שהיא יודעת דברים! די עם ההתייפייפות מה זה השטויות האלה יש סירטון יש הכל השפת גוף שלהם מראה הכול זה לא מעניין מה עכשיו מה הן עושות מה הקשר למה שהן עוסקות כרגע זה העניין שאני חושבת שהן קשורות מאוד ומסתירות!" "היו שם חבורה של בנות, לא רק 2-3. הרצח הזה תוכנן היטב חבורת הבנות האלה טיילו שם בין השירותים בזמן הרצח לדעתי בשביל לשמור שאף אחד לא יכנס או יראה משהו... לא דיי בכך, היו שתי בנות שדאגו שיהיה להן אליבי על ידי כך שרשמו את שמן ותאריך של יום הרצח בחדר השירותים של המורים. למה להן לכתוב שם את שמן? ההגיון שלך צודק. לא מאשימה אף אחת. אבל לפי העדויות הן היו שם בזמן הרצח. מה עשו שם ולמה? זה כבר כל אדם עם הגיון בריא מבין" "היא זונה שרמוטה שתמות מאחלת לה סבל בלתי נפסק כלבה מסריחה על הקבר שלך אני ירקוד וישיר זונה נערת לווי ואייי אני רותחתתתת" "לי לחיאני יודעת הכול... משהו הזוי אתמול אחרי המקלחת השם לי לחיאני לא עזב אותי נכנסתי לגוגל ונדהמתי לגלות שזו הייתה החברה של תאיר היא יודעת הכול" "יש לבנות האלה אפילו מבט של רוצחות" "איך הן יכולות לחיות עם עצמן? זאת השאלה שלי. איך הן לא מתעוררות כל לילה מתנשפות מחלום בלהות של הגופה של תאיר, מלאה בדם?" "הדחקה של שנים... הן מרגישות קורבנות... ל' היתה שחקנית משנה ולא הדומינאנטית..." "לכל הפחות הן 'ידעו' מי היה שם ומי רצח. מכאן והלאה ימים יגידו מה מעורבותן" "לי לחיאני יודעת הכול" "נופר, לילוש, ושי מיקה, שלוש חלאות שהן יודעות הכול, מפחידות... השם ישמור שהרוצחים חופשיים... בסוף זה יתגלה נבלות סרוחות..." "מקוה מאוד שה'חברות' שלה ישבו בכלא עד המוות שלהן. לא מגיע להן לחיות ולהסתובב חופשי." אחד החברים שואל: "היו עוד שותפות/שותפים חוץ מלי ונופר?" ואחר משיב: "יש ארבע בנות ששותפות למעשה באופן ישיר ו/או עקיף" אין ספק כי מדובר בפרסומים קשים ופוגעים מאין כמותם.

אחר שעיינתי בכלל הפרסומים נשוא התביעה, בראיות שהוגשו, ובטיעוני הצדדים ושבתי ושקלתי את משקלם של הערכים המתנגשים, הגעתי לכלל מסקנה כי האיזון הראוי בנסיבות העניין, בין זכותה של התובעת להגנה על שמה הטוב, לבין חופש הביטוי הנתון לנתבע להביע את עמדותיו בפרשת הרצח, הוא זה (להלן "נוסחת האיזון"): ככל שמדובר בפירסום, קידום והפצה של עמדת הנתבע לפיה זדורוב חף מפשע, לרבות ביקורת על רשויות החוק ולרבות קידום והפצת "תיאורית החברות" – לא ייחשב הדבר לשון הרע, ובילבד שהנתבע אינו מפנה את חיציו באופן ספציפי, מפורש או משתמע, כלפי התובעת; ככל שמדובר בפירסום המצביע באופן מפורש או משתמע על התובעת כמעורבת בדרך כלשהיא במעשה הרצח, לרבות הסתרה מכוונת של מידע בקשר לרצח, ייחשב הדבר לשון הרע – ובחינת הביטוי תוסיף להתברר בהתאם להגנות הקבועות בחוק; משמעות המונח "משתמע" תתפרש בעיניו של "האדם הסביר" הנחשף לפירסום, ולא בעיניהם של יחידי סגולה המעורים בפרטי העדויות והמסוגלים לבצע הצלבות בין גופי הפירסום לבין חומרי חקירה או עדויות שנמסרו במישטרה או בבית המשפט (אף אם הללו ניתנים להשגה בדרכים שונות ברחבי הרשת).

אשר לטענות הנתבע לפיה, חוסים הפרסומים גם תחת מיגבלת סעיף 4 לחוק (לשון הרע על ציבור) שכן הפרסומים מכוונים כלפי קבוצת הבנות, לא מצאתי בטענה זו ממש.

אחר כל אלו, ומשהבאתי בחשבון את כלל השיקולים דלעיל, לרבות החשש מפני אפקט "מצנן" בכל הקשור להשמעת ביקורת ציבורית על רשויות החוק והמדינה, אני קובע כי הפצוי אותו ישלם הנתבע לתובעת בגין שלושת הפרסומים האמורים לעיל, המהוים לשון הרע ואשר נימצאו בלתי מוגנים, יעמוד על 30,000 ₪.

...

סוף דבר לבי על התובעת, אשר בהיותה נערה צעירה איבדה באבחת סכין חברה טובה.

כאמור לעיל, הנתבע ישלם לתובעת פיצוי בסך 30,000 ₪.

החלטתי בדבר פסיקת ההוצאות לחובת התובעת לקופת אוצר המדינה מיום 21.7.20 – תבוטל.

במסגרת הדואר האלקטרוני הנתבע 2 ציין, כי "שימי לב, האיש שהעביר אלייך את המידע המפוברק הוא איש שפוטר מעבודתו ברשות המקומית בסוף כהונת ראש העיר הקודם ומאז מנסה להלך אימים על ראש הרשות ועובדיה הבכירים של הרשות. הוא נתבע על ידי ראש העיר בגין לשון הרע בעקבות הפצת מידע שקרי ברשתות החברתיות ועל כך הוא צפוי להענש בחומרה" (להלן: "הפירסום השביעי") (נספח ט' לתצהירי התובע).

דיון והכרעה כאמור, עסקינן בתביעה בגין פירסום לשון הרע על ידי הנתבעים בגנותו של התובע, בעשר הזדמנויות שונות, כפי שפורט לעיל.

אכן שימוש בביטוי "תיכנס בכלב" מעיד על שפה נמוכה ועל אמירה בוטה אך הדבר אינו עולה לכדי לשון הרע.

כפי שהעיד בעמ' 23 ש' 3-5, עמ' 32 ש' 1-13, 34 ש' 12-23: " מאשר את חתימתי על התצהיר, תוכנו אמת, יש לי הסתייגות אחרת לגבי התוכן, בתצהיר חתום עו"ד מישל בטיטו אשר הגיע אליי למספרה תוך כדי עבודה והגיע אליי עם התצהיר מוכן מראש מלווה בתובע נסים זמיר, אני חתמתי תוך כדי עבודה בלי לקרוא את התצהיר." .

...

טענות הנתבע 1 לטענת הנתבע 1 דין התביעה להידחות, שכן מדובר בתביעה שהוגשה בחוסר תום לב מובהק.

לסיכום, לאחר בחינת תוכן הפרסום מצאתי, כי לא עלה בידי התובע להוכיח, כי הדברים שפורסמו כוונו כלפיו.

במקרה דנן, לאחר בחינת הראיות והעדויות הגעתי לכלל מסקנה, כי תלונתו של הנתבע 2 הוגשה בתום לב, מתוך חשד סובייקטיבי מוסבר ומובן, ובהסתמך על התנהלות התובע וכן על פרסום שנעשה על ידי התובע אליו צורפו תמונות שנראה כי צולמו מתוך המתחם.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, מצאתי להורות על דחיית התביעה.

זוהי תביעה כספית בסך של 300,000 ש"ח לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק, או חוק איסור לשון הרע), שבמרכזה פרסומים ברשת האנטרנט על אודות תספורת שבקש הנתבע לבצע במספרת הכלבים המופעלת על ידי התובעים, לכלבו, מגזע פומרניאן, ששמו סימבה (להלן: סימבה).

מסקנת הדברים היא כי יש לדחות את התביעה במלואה כנגד הנתבע בגין הפרסומים שפורסמו על ידי הצדדים השלישיים ועל-ידי החשבונות ה"פקטביים".

סעיף זה קובע כך: "14. במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפירסום ענין צבורי; הגנה זו לא תשלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש". הגנה זו משקפת את הנכונות שנקבעה בחוק להתיר פרסומים עובדתיים שיש בהם משום פגיעה בשם הטוב ואף בכבודו של מושא הפירסום, מקום שמתקיימים שני תנאים מצטברים: (1) מדובר ב"אמת"; (2) מדובר במידע שיש בו עניין לציבור.

הוא גנב לי את הזמן שלי, הוא גנב אותי מבחינה כספית שהוא רצה שאני אשלם פעמיים על תספורת אחת.

...

עם זאת, בכך לא די שכן יש לקבוע מהו הסעד הראוי בגין הפרה זו. אני סבור כי יש לפסוק את הסעד על הצד הנמוך.

בנסיבות אלה ומשבחנתי את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, מצאתי לחייב את הנתבע לשלם לתובעים פיצוי בסך של 5,000 ש"ח. אשר להוצאות ושכר טרחת עורך דין: משהתובעים זכו בכ-1.6% בלבד מסכומה של התביעה (שהועמדה על 300,000 ש"ח במסלול של פיצוי ללא הוכחת נזק), ומשנקבע כי התובעים לא עמדו בנטל להוכיח ולו יסוד אחד מיסודות התביעה ביחס ל-11 מתוך 16 הפרסומים מושא כתב התביעה (כוונתי היא לפרסומים של הצדדים השלישיים או של החשבונות ה"פיקטיביים"), מסקנתי היא כי התובעים אילצו את הנתבע להעמיד הגנה יקרה בהרבה מן הדרוש.

התוצאה היא שהחיובים של בעלי הדין האחד כלפי משנהו – מתקזזים.

השלבים לניתוח העוולה האזרחית של פירסום לשון הרע פורטו בפסק דינו של כב' השופט עמית בע"א 751/10 פלוני נ' אילנה דיין – אורבך (מיום 8.2.2012): "תרשים הזרימה בתביעת לשון הרע הוא כלהלן: בשלב הראשון נבחנת השאלה אם הביטוי מהוה לשון הרע על פי אחת מארבע החלופות בהגדרה על פי סעיף 1 לחוק, והאם היתקיים יסוד הפירסום כמשמעותו בסעיף 2 לחוק. רק אם התשובה חיובית, עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הביטוי נהנה מאחת החסינויות המוחלטות (פרסומים מותרים) הקבועות בסעיף 13 לחוק. אם ניכנס הפירסום לד' אמות אחת החסינויות, דין התביעה להדחות. אם לא כן, אנו עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הפירסום מוגן על פי אמת המידה הקבועה בסעיף 14 לחוק על שתי רגליה – אמת בפירסום ועניין צבורי. אם הפירסום אינו נהנה מהגנה זו, יש להמשיך ולבחון אם הפירסום מוגן בתום ליבו של המפרסם, בגדר אחת מהחלופות הקבועות בסעיף 15 לחוק במשולב עם חזקות תום הלב בסעיף 16. היה ונתברר כי הפירסום אינו נהנה מהגנת סעיף 14 או מהגנת סעיף 15, או אז עוברים לשלב הרביעי של הסעדים". (פסקה 6 לפסק דינו של כב' השופט עמית).

בין היתר התובעת כתבה בפוסט שלה כי המונח "פריקת אנרגיה" הוא מונח שקיים בעולם אילוף הכלבים וכי: "את המושג הזה לקחו "נשות מיקצוע" והעתיקו לעולם התינוקות והפעוטות אבל אתן מבינות זו בדיוק הבעיה כשאתה חסר הכשרה וידע אקדמי.

יחד עם זאת טוענת הנתבעת כי מדובר בתגובה שלה לפירסום שנעשה על ידי התובעת וכי בפירסום היא הביעה את דעתה ביחס לנאמר בפוסט של התובעת ולפיכך לא קמה לתובעת עילה בגין הפירסום הזה.

כמויות המידע הזורם באנטרנט, ובכלל זה כמות הדיעות השונות המפורסמות בפורומים, באתרי אינטרנט וברשתות החברתיות מלמדת כי ככלל, אמירה כללית, למשל אמירה על בעל מספרה כי הוא ספר לא מוצלח, לא תיפגע בפרנסתו ואם היא תיפגע בו הרי שזו פגיעה קלה שבקלות, שיש "לספוג" אותה על מנת לאפשר שיח חופשי באנטרנט.

...

סיכום: התוצאה מכל האמור היא שאני דוחה את התביעה על כל חלקיה.

מאחר שהתביעה נדחית, על התובעת לשאת בהוצאות הנתבעת בגינה.

לכן, אני מורה כי התובעת תשלם לנתבעת את הוצאות התביעה (שכר עדים כפי שנפסק ומסירות על פי חשבוניות), ועל כל אלה גם שכ"ט עו"ד לנתבעת, בסכום של 35,100 ₪.