המבקשת הנה היזם/קבלן הבניה אשר ביצעה פרויקט תמ"א 38 בבניין, בהתאם להסכם מיום 27.7.11 שכותרתו "הסכם היתקשרות ליישום תמ"א 38 – שלומציון 10 חיפה" (להלן: "הסכם התמ"א").
התביעה בהליך הקודם הוגשה כנגד המבקשת בגין איחור במסירת הדירות, הפרת הסכם התמ"א, עיכוב בהשלמת עבודות הבניה, והועלו במסגרתה טענות בדבר כשלים נטענים הן בדירות התובעים שם והן ברכוש המשותף.
בפסה"ד בהליך הקודם, נעתר ביהמ"ש לבקשה לפיצול סעדים שהגישו התובעים שם, במיגבלות שהתווה, וקבע בסעיפים 47-48 לפסק הדין, כך:
"התובעים עותרים לפיצול סעדים כדי שיוכלו לתבוע בתביעה נפרדת נזקים אשר ייגרמו לכשתסתיים הבניה. כן עותרים לפיצול סעדים כך שיוכלו לתבוע בתביעה נפרדת תיקון או פיצוי בגין כל ליקויי הבניה הקיימים בפרויקט.
2) ככל שקיימים ליקויי בניה ברכוש המשותף, שלא נזכרים בחוו"ד המומחה בהליך הקודם ועילת התביעה לגביהם נולדה לאחר הגשת התביעה בהליך הקודם – הם מותרים לתביעה במסגרת הליך זה.
3) ליקויים ברכוש המשותף שעילתם נולדה לפני הגשת התביעה בהליך הקודם ולא נזכרו בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט בהליך הקודם, ונתבעו בהליך זה – לא מותרת התביעה בגינם.
...
התוצאה האופרטיבית
מכל הטעמים שלעיל, אני מורה כדלקמן:
העתירה "הראשית" בבקשה לסילוק התביעה על הסף נדחית.
בהתייחס לעתירה החלופית, בדבר הגבלת עילות התביעה, אני קובעת כי -
1) ליקויים ברכוש המשותף שנכללו בחוות דעת המומחה בהליך הקודם ואף נתבעו במסגרת התביעה כאן – מותרים לתביעה במסגרת הליך זה. חוו"ד המומחה מטעם בית המשפט ועדותו בהליך הקודם יתקבלו כראיה בתיק.
הוראות לגבי המשך ניהול ההליך
לאור האמור לעיל, אני מורה לתובעים להגיש כתב תביעה מתוקן, עד ליום 2.3.23.