לו רצה התובע להוכיח כי הסיבה לארוע השריפה היא התקנה לקויה היה עליו לתמוך זאת בחוות דעת מומחה מטעמו.
עדותו זו ניתנה לאחר שהנתבעת 2 הציגה בפניו קבלה ממנה עולה (כביכול) שהנתבע רכש סוללות מידגם אחר, אך התובע שב וטען, כי הסוללות היו מתוצרת "סאמסונג" (עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 27-23).
הגם שטענת הנתבעים מעלה תהיות בדבר עלות הצביעה, משלא הוצגה חוות דעת המעידה על עלות צביעה של מחסן בגודל זה, ומשהוצגה על ידי התובע קבלה המעידה על התשלום, מצאתי לקבל מלוא התביעה בראש נזק זה.
עלות כלים שניזוקו בסכום של 3,000 ש"ח - התובע לא הציג חוות דעת או ראיה אחרת שיש בה להעיד על כך שכלים שהיו מצויים במחסן נזוקו באופן שלא ניתן לתקנם ואף לא ראיה על כך ששילם סכומים כלשהם לרכישת כלים חלופיים (מלבד מה שנראה כ"צלום מסך" של כלי עבודה).
...
עם זאת מצאתי לפסוק לתובע, בנסיבות העניין, פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 2,000 ש"ח, עקב השריפה והזמן שנדרש להשקיע בשל כך.
לאור כל האמור, מצאתי לפסוק לטובת התובע פיצוי בסך כולל של 17,415 ש"ח (3,000 ש"ח + 3,200 ש"ח + 2,280 ש"ח + 6,435 ש"ח + 500 + 2,000 ש"ח).
מסכום זה יש להפחית 10% בשל אשמו התורם של התובע (1,742 ש"ח) כך שסכום הפיצוי הכולל לא זכאי התובע הוא בסך של 15,673 ש"ח.
לאור האמור לעיל לעניין חלוקת האחריות הנתבעת 2 תשלם מתוך סכום זה סך של 12,190 ש"ח (70% מסך של 17,415 ש"ח) והנתבע ישלם סך של 3,483 ש"ח (20% מסך של 17,415 ש"ח).
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, לעניין חלוקת האחריות לשריפה וסכום הנזק שנגרם לתובע ובשים לב לכך שקיבלתי אך חלק מהתביעה (וכי לא מן הנמנע כי אם התביעה הייתה מוגשת בסכומה הריאלי, יתכן והיא הייתה מתייתרת), אני מורה כדלקמן:
הנתבע (עודד בר) ישלם לתובע סך של 3,483 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך של 266 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ש"ח.
הנתבעת 2 (גרין בייק יבוא ושיווק רכב חשמלי בע"מ) תשלם לתובע סך של 12,190 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך של 932 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ש"ח.
התביעה נגד הנתבעת 3 (החברה לסחר השקעות ולוגיסטיקה – טיל בע"מ) נדחית והתובע יישא בשכ"ט עו"ד הנתבעת 3 בסך של 4,000 ש"ח.
הסכומים ישולמו בתוך 45 ימים החל מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.
