לטענת התובעת, הפגמים והמפגעים יוצרים סכנה ממשית למרכז המסחרי ולמבקריו, כמפורט להלן:
הנתבעת סגרה את יציאת החרום, המשרתת את המרכז המסחרי כולו, והקימה שם מחסן המשמש אותה לאחסנת סחורה;
הנתבעת חסמה את מעבר המילוט, המוביל ליציאת החרום הנ"ל על ידי הצבת מדפים וסחורות;
נתגלו ליקויים וחסרים במערכת גילוי וכיבוי אש;
הנתבעת חסמה את עמדת כיבוי האש על ידי הצבת מדפים וסחורות;
חסרים לנתבעת אישורים, לרבות אישורי בטיחות של מכון התקנים, כיבוי אש, חברת חשמל וגופים אחרים.
עיון בנספחי התביעה מעלה, שהפניה הראשונה לנתבעת עקב הליקויים הייתה ביום 26.11.20, באשר לבניית המחסן.
כמו כן, בהתאם לסעיף 10(ב), התחייבה התובעת לספק למושכר חשמל, מים ותשתיות לכיבוי אש, ולפי סעיף 11(ג) על התובעת לתקן פגמים שבאחריותה, לרבות תשתית המבנה, שלטענת הנתבעת כולל את ההכנות הנ"ל. מכאן, התובעת היא שהפרה את ההסכם, עת מסרה את המושכר עם ליקויים חמורים בתשתיות החשמל, כיבוי אש ומתזים.
אליבא הנתבעת, לתובעת אין זכות לבטל את ההסכם, היא זו המערימה קשיים בפני הנתבעת, בפרט בנושא תיקון הליקויים, והיא זו המפירה אותו, תוך ניצול מעמדה כמשכירה לרעה, ומתנהלת בחוסר תום לב.
דיון והכרעה
דו"ח רשות הכבאות ועדות ראש המדור
רשימת הליקויים בגינם דורשת התובעת את פינוי הנתבעת מהמושכר, נחלקת לשניים: לגבי האחד, טוענת הנתבעת כי "הליקויים" היו בידיעת התובעת ולכן אין מדובר בהפרה של החוזה.
בפתח עדותו, תיאר ראש המדור את שהתרחש, כך (עמ' 7, שו' 17-25 לפרוט'):
"ביום של הדיון בבית המשפט, הנציגים של השוכר או השוכר עצמו הגיע אלינו ישירות מהדיון בבית המשפט לתחנה, ברו לדלפק המזכירות ויש שם מפקח שעדיין לא הוסמך וסייע למזכירות במדור. זה לא קרה, באו ובלבלו והטעו אותו ואמרו שיש דרישה ליציאה נוספת שזה לא נכון וזה נכתב לא נכון וצריך להסיר את זה. הבחור שישב בדלפק בתום לב הסיר את הדרישה. אחרי שהלכו הוא הוציא להם דוח חדש עם יציאה נוספת והלך לממלא מקום ואמר לו שזה לא נכון והכל מתועד בפרוטוקול התיק אצלנו. מה שקרה בפועל, נוצר מצב שיש להם דוח ראשוני עם דרישה ליציאה נוספת מהחנות. דוח שני, סיכום ביקורת, ללא יציאה נוספת ודוח שלישי לאחר שהתייעץ עם ממלא מקום עם הדרישה שוב. נוצרה סתירה בדוחות".
לעומת זאת, הנתבעת אישרה בעדותה כי פנתה לרשות הכבאות עם סיום הדיון בבית המשפט, וציינה כי הנציג שקבל אותם לא עשה דבר על דעת עצמו אלא קיבל אישור על כל דבר שכתב (עמ' 50, שו' 13-26).
מכאן שקשה למצוא קורלציה בין תקופת הקורונה שגררה ירידה בהקף ההכנסות וירידה בדמי השכירות, לבין תחילת דרישותיה של התובעת לתיקון ליקויים ולאחר מכן דרישה לפינוי.
...
לפיכך, אני סבורה שהנתבעת לא הוכיחה את האלמנטים העובדתיים עליהם היא משיתה את מסקנתה כי התובעת נהגה בדרך שאינה מקובלת ובחוסר תום לב בניגוד לסע' 4 הנ"ל, ויש לדחות טענתה זו.
לא מצאתי טעם וצורך לדון בטענות הנתבעת בדבר הוצאת טובין אל מחוץ לתחומי החנות ובטענתה ביחס למועד בו נבנו מדרגות החירום בצמוד לפתח החירום.
התביעה לפינוי המוזכר מתקבלת אפוא.
בשים לב לטיבו של המושכר ולגודלו ולשם מתן אפשרות, לפנים משורת הדין, להיערך לפינוי, אני קובעת כי על הנתבעת לפנות את המושכר מכל אדם וחפץ ולהחזיר החזקה בו לידי התובעת עד ולא יאוחר מיום 7.12.22 בשעה 12:00.
