תביעה בגין ליקויי בניה בבתים בשיטת "בניה קלה

התובעים הגישו תביעה בגין ליקויי בניה בביתם, שניבנה על ידי הנתבעת בשיטת בניה קלה, לפי הסכם שנכרת בין הצדדים במהלך חודש ספטמבר 2023.

...

עלות תיקון הליקויים שנמצאו בסופו של דבר על ידי המומחה לזר, לרבות אלו שאושרו על ידי כמפורט לעיל, נמוכה בשיעור ניכר מזו שנטענה על ידי התובעים.

סיכום סיכומו של דבר, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים המפורטים להלן: פיצוי בגין ליקויי בניה בסך של 106,760 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעים, באמצעות ב"כ, מחצית מהוצאותיהם בגין אגרות התביעה, מלוא הוצאותיהם בגין חוות דעת המומחה מטעמם, חלקם בשכ"ט המומחה לזר (כנגד קבלות שתוצגנה לב"כ הנתבעת בתוך 7 ימים) וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.

הם, כאמור, יכלו לברר זאת עוד קודם לחתימה על ההסכם וגם קודם שסיימו לשלם את יתרת התמוה ע“פ ההסכם אך גם אם נניח כי לא עשו כן בודאי שמשעה שהתבררו להם טוב יותר העובדות היה עליהם לנקוט פעולה כלשהי בגין אותם ליקויי בנייה שעל הזכות לתבוע בגינם הם מסרבים לוותר.

ללא שום קשר למצבו של הבית כפי שהיה ביום החתימה על ההסכם הרי שמשעה שהתברר לנתבעים המצב לאשורו, ונניח כאמור כי עניין זה התברר להם רק עם קבלת כתב הויתור לידיהם, ואיני סבור כי כך ארע בפועל אך ההנחה היא לצורך הדיון, היה עליהם לבדוק האם אכן יש בבית הספציפי, ולא בכלל הבתים שניבנו באותה שיטת בנייה קלה, בעיות שאכן עשויות להצדיק, כיום, כימעט שלושים שנה לאחר בנייתו של הבית, הגשת תביעה כנגד האחראים למצבו של הבית.

...

כמו כן אני מחייב את הנתבעים לחתום על כתב ויתור כאמור בס‘ 102 לפסק הדין.

תביעתו של התובע 2 נדחית כפי שפורט קודם לכן.

לנוכח העובדה כי התובענה התקבלה בחלקה וכי בכל הנוגע לתובע 2 התובענה נדחתה ובהתחשב בכך כי אי התייצבותם של העדים הנוספים מטעם התובעים לדיון השני הצריכה דיון נוסף ובעיקר בהתחשב בכך כי גם התובעת יכולה הייתה לפעול באופן טוב יותר בכל הנוגע לגילוי מלוא המידע הנדרש קודם לחתימה על ההסכם ולמצער לאחר שהוגש הסכם הגישור לתיק בית המשפט המחוזי הנכבד לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבעים בתשלום שכר טרחת ב“כ התובעים והתוצאה היא כי כל צד יישא בהוצאותיו.

לסוגיית פסילת מינויו של מהנדס מטעם ביהמ"ש בתביעות בגין ליקויי בניה נידרש ביהמ"ש העליון ברע"א 5161/00 שיכון עובדים בע"מ נ' אופק אריה וטוני (ניתן ביום 30.10.00), שם הועלתה טענת פסילה מהטעם שהמומחה אשר מונה עוסק דרך קבע במתן חוות דעת הנדסיות עבור רוכשי דירות בלבד ומשמש כעד מומחה מטעמם בבתי משפט, ובכך אינו מתאים להיות ממונה על ידי בית המשפט.

לא נעלם מעיני כי בכתב התביעה צוין כי מדובר בשיטת בניה "קלה", אשר משמעותה על פי הנטען, הכנת הקירות במפעלי החברה ושינועם לאתר והרכבתם על יסודות המבנה, אלא שעל מנת שיהא בשיטה זו, כשלעצמה, ובדבר מתן שתי חוות דעת לדיירים באותו יישוב, שבתיהם ניבנו על ידי אותה חברה קבלנית, כדי למנוע מאותו משרד הנדסה להיות ממונה על ידי בית המשפט, יש צורך בהבאת אינדיקאציות ברורות לניגוד עניינים ממשי בין המומחה לצד שכנגד.

...

לאחר עיון ושקילה, לא שוכנעתי שיש מקום להורות על ביטול מינוי המומחה בן עזרא בתיק דנן, משלא הוכח קיומה של עילת פסלות, ואבהיר.

על יסוד כל המקובץ לעיל, הבקשה נדחית ואין מקום להורות על שינוי זהות המומחה.

המומחה העיר, שנודע לו מפי התובע ואביו, שהקירות ניבנו ללא תכניות וללא פקוח הנדסי, עפ"י שיקול דעת הבנאי, אשר קבע את ממדי הקיר, כמות הברזל ושיטת הבצוע.

את הברזלים עליהם הסתמך, כמשקפים את סוג הברזל בתוך הקיר שניבנה, צילם תחת ביתו של הנתבע, המרוחק פיזית מהחומה, מרחק של כ- 25 מ' (לשיטת הנתבע המרחק בין הבתים 25 מ'- סע' 2 לתצהירו).

(ב) לענין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פרושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני-אדם בכלל או של בני-אדם מסוג או הגדר שעימם נימנה אותו פלוני" מן הכלל אל הפרט: אין חולק שהקיר נושא התביעה, אשר ניבנה בחודשים יוני-יולי 2020 בשטחו של הנתבע, ניבנה בלא היתר כדין.

במחלוקת בין המומחים בחרתי להעדיף את עמדתו של מומחה התובע, מכל אחד ואחד הנימוקים הבאים, קל וחומר בהצטברם יחדיו: אני סבורה כי עדותו של מומחה התובע אובייקטיבית יותר מכפי עדותו של מומחה הנתבע.

אני סומכת דעתי זו על כך שהוא לא נימנע מלהתייחס לקיר הראשון, שניבנה ע"י אבי התובע, ולמנות את הפגמים והליקויים בו. עיקר דבריו של מומחה התובע לא נסתר בחקירתו הנגדית, ובפרט לא נסתרו ממצאים רבים שקבע, כמו: עובי הקיר השני שאינו מספק, חסר בפתחי נקוז או פתחי נקוז סתומים, השתלת עמודי ברזל בקצה העליון של הקיר בחגורת בטון ברוחב 10 ס"מ בלבד וכו'.

...

מקובלת עלי טענתו של ב"כ הנתבע שטענה זו היא בבחינת הרחבת חזית אסורה, משום שלא נטענה כלל בתביעה.

אולם, אני סבורה כי לא הצליח להרים את הנטל.

לאור כל האמור, אני סבורה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

בין התובע לבין מורישם של הנתבעים נחתם הסכם לבניית וילה בעיר יריחו, בשיטת "הבניה הקלה". המנוח בנה וילה, באמצעות חברה שבבעלותו, אך לטענת התובע הווילה ניבנתה באופן פגום ולקווי, עד כי נידרש להרוס אותה מהיסוד, והוא עתר בתביעה זו לפצוי בגין הנזקים שנגרמו לו לטענתו.

טנוס חיווה דעתו כי היות שמדובר בסוג בניה של "בניה קלה" שהיא בניה של חיבור חלקים מוכנים יחד, השונה מן הבניה הקונבנציונלית ו"המגיעה בסגמנטים מוכנים אותה יש לחבר בשטח על פי ההוראות ועל פי התקנים", אזי: "מרגע שמחברים את המבנה יחד אין אפשרות לתקן את הליקויים בשטח לאחר מעשה. טיוח פשוט מעל לא יפתור את הבעיות בבניה של הנכס. בעיות של נזילות מהגג ומהפתחים דורשות מענה יסודי יותר. יש צורך לפרק את כל הקירות שספגו, מבפנים ומבחוץ, כמויות של מים עקב נזילות מהגג, קצוות הגג והפתחים שלא ניבנו כראוי ולפי המובטח. לגבי הגג - הגג במצב קשה מאוד ואין מנוס אלא לפרק אותו ולבנות אותו מחדש. מדובר בגג משופע ומצופה אריחים. חייבים לבנות אותו בצורה ראויה ומקצועית על מנת למנוע נזילות מהגג. לאור זאת, אין ברירה אלא להרוס את הגג שניבנה ולבנות אותו מחדש בצורה הנכונה, עם חיבורים נכונים ואיטום ראוי וחפוי נכון בלוחות רעפים, כך שהבית יוכל להחזיק מעמד לאורך שנים כראוי, עם תיחזוקה מתאימה מצד בעלי הנכס. מכל האמור, מדובר בליקויים קשים מאוד שלא ניתן לתקנם, וחייבים לפרק את כל המבנה, כולל הגג, ולבנותו מחדש. אין מנוס אלא לפרק את כל המבנה, למעט פרופיל הפלדה עצמם אשר משמשים כקונסטרוקציה של המבנה, ולבנותו מחדש. יש לפרק את כל מה שהותקן על פרופיל הפלדה (עץ, דמוי עץ חומרי בידוד וכד') ולהשאיר אך ורק את פרופיל הפלדה עצמם". בחקירתו הנגדית סיפר טנוס כי התובע ביקש להתייעץ איתו "הוא היתקשר למ[ז]כירה וקבע פגישה ובא למשרד שלי, ... ישבתי איתו, מתברר בעצם שיש לו פרויקט באמצע בניה, הוא רוצה להמשיך אותו והוא אומר שהוא לא מרוצה, הוא לא מצליח להמשיך את הפרויקט כי יש כל מיני דברים שהוא לא יודע איך להמשיך אותם והוא רוצה לדעת איך אני יכול לעזור לו ולהמשיך את הפרויקט ...לתת את דעתי למה שקיים היום ואם כן, איך הוא יכול להמשיך את הפרוייקט". טנוס הוסיף והעיד כי להתרשמותו כאשר התובע פנה אליו הוא לא הבין את חומרת הליקויים, והוא העמידו על חומרתם, ובלשונו: "חדר רעד כשהגיע אליי, לפחות מהתחושה שלי לאותה תקופה הוא לא הבין מה מצב הבניין שלו. כשהוא שלח אותי לשם וראיתי מה מצב הבניין, הבנתי שאני לא יכול להמשיך את הבניין האלה בגלל ליקויים כאלה ואחרים, עד שאני לא מתקן את הליקויים האלה. ואז הלקוח הופתע באותה תקופה שבאמת אני דרמאטי איתו או משהו כזה ובקש חוות דעת על מה שקורה היום בשטח" (עמודים 28-30 לפרוטוקול הוכחות 2).

בחקירתו הבהיר המומחה "ראיתי הרבה בנייה קלה, פיקחתי על הרבה בנייה קלה, לא תכננתי בנייה קלה ... ראיתי הרבה מבנים, בתים בעיקר דירות של בנייה קלה. אני בהיותי גם מהנדס רשות בכמה רשויות, יצא לי לטפל בבנייה קלה. ... בדיוק כזאתי בשיטה הזו ושל קונסטרוקציה מפרופילים של אלומיניום לא, אבל בנייה קלה אני מכיר אותה ... פיקחתי" (עמוד 141-142 לפרוטוקול הוכחות 1) .

...

המסקנה העולה מכל האמור היא כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי היה בכוונתו להשכיר את הווילה בהיקף שנתבע על ידו (דמי שכירות שנתיים), ולא הוכיח מה ההיקף הראלי בו היה בכוונתו וכן באפשרותו להשכיר את הווילה, וכן לא סיפק נתונים המאפשרים לערוך חישוב לגבי שכירות יומית.

בשים לב לאמור סבורה אני כי מקרה זה נמנה עם המקרים בהם ראוי לעשות שימוש בסמכות לפסוק פיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון, וכי לתובע נגרם נזק משמעותי, ולאחר איזון בין כל השיקולים הצריכים לעניין זה, אני מורה על פיצוי בסך של 85,000 ש"ח (לפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני ראו: גבריאלה שלו, יהודה אדר דיני חוזים - התרופות (התשס"ט), 299-312; ת"א (מחוזי מרכז) 37736-08-20 בר טל נ' בן גרא, פסקאות 57-62 (6.10.2022)).

סיכומם של דברים מכל הטעמים עליהם עמדתי לעיל, אני מקבלת את התביעה, ומורה כי על הנתבעים לשלם לתובע פיצוי כדלקמן: פיצוי בסך של 705,869 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן (12.12.2016) ועד למועד פסק הדין.