כעבור מספר חודשים החלו המשיבות לשלוח למבקשים חיובים שונים עבור מכשירים שלפי הטענה נרכשו אצל המשיבות, בסך הכל מדובר ב- חמישה מכשירים לכל מבקש כאשר החבילות הכלליות הסתכמו בסכומים של עשרות אלפי שקלים לגבי כל מבקש.
לטענת המבקשים קיבלו בהפתעה את החיובים הנ"ל.
בשלב מסוים על פי הבקשה, הופץ בתקשורת עניין פרשת "העוקץ" של חברות סלולאר ונפתחה חקירה משטרתית במחלק הונאה צפון ומשטרת ישראל אף ביצעה מעצרים בגין פרשה זו. זאת ועוד, על פי הבקשה המבקשים הגישו תלונה בתחנת משטרת שפרעם, ואולם תלונה זו ניסגרה, כאשר עילת הסגירה היתה "עבריין לא נודע". על החלטה זו הוגש ערר על ידי המבקשים ולטענתם הפרקליטות הורתה על פתיחת התיק מחדש.
ב"כ המשיבה 2 (חברת "פרטנר") בתגובתו ובדיון בפני טען כי הבקשה לוקה בטעויות רבות, הן עובדתיות והן משפטיות.
בנסיבות העניין, בשל ההסכמים החתומים שנכרתו לכאורה בין הצדדים והעובדה שלפחות לכאורה כלפי המשיבה 3 הוראות החיוב בוטלו על ידי המבקשים, דבר שלא ניתן לו כל הסבר כיצד הדבר עומד עם בקשתם למתן סעד זמני, סבורני שמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים וזאת בשים לב לעובדה שנזקם של המבקשים, ככל שיזכו בתובענה, יהא ניתן להערכה ופצוי כספי לאחר שיוכרע הנושא הכספי.
...
סוף דבר
מכל הטעמים האמורים, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום להיעתר לבקשה ליתן צו מניעה זמני.
יחד עם זאת, בנסיבות דנן לא אפסוק הוצאות לחובת המבקשים, היות ולמרות שלא ניתן צו מניעה כמבוקש על ידי, אני סבורה כי הבקשה לא היתה משוללת כל יסוד וכי היתה זו זכותם של המבקשים לנסות ולפתור את בעייתם מול המשיבות בדרך בה סברו שיהא ניתן לעשות זאת.
לאור האמור, הבקשה נדחית וכל צד יישא בהוצאותיו הוא בשלב זה, ובית המשפט שידון בתובענה ייקח בחשבון במסגרת פסק הדין להשית הוצאות גם בגין הליך זה על הצד שיפסיד בתובענה וזאת לשיקול דעתו.
