בתאריך 19.3.2019 היתנהל דיון במסגרתו הגיעו הצדדים להסדר ביניים בדבר ביצוע תקוני איטום וסגירת המרזבים הישנים וכן ביצוע מרזבים חדשים במרפסת דירת הנתבע וכן ביצוע בדיקת הצפה.
משמעותו של פסק הדין שניתן בהליך הקודם – האם חל הכלל של מעשה בית דין :
הנתבע טוען כאמור כי פסק הדין שניתן בהליך קודם שהתנהל בין התובעת ובין המוכרים בגין אותה עילת תביעה של ניזקי רטיבות שנגרמו לדירת התובעת כתוצאה מליקויים במרפסת המוכרים, אשר נדונה בת"ק 3890-05-11 בבית משפט השלום בעכו ,במסגרתו נקבע (ע"י בורר שמונה בהסכמת הצדדים), כי המוכרים ישלמו לתובעת סך של 2,500 ש"ח, מהוה מעשה בי-דין המונע מהתובעת להגיש תביעתה בגין ליקויי רטיבות בשנית.
...
בעניין אחד בלבד סבורני כי לא היה מקום שהמומחה מטעם בית המשפט יערוך בדיקתו והוא נושא הפיצוי שקיבלה התובעת בהליך הקודם שהתנהל כאמור בין הצדדים והאם הוא משקף נכונה את עלותו.
וככל שהעלו הצדדים ו/או מי מהם טענות בעניין זה- היה על המומחה להבהיר להם שאין המדובר בנושא שהוסמך לבחון אותו לפיכך אני מורה על מחיקת סעיף זה מחוות דעתו של המומחה אשר ממילא אינו מוריד ואינו מעלה לעניין מסקנותיו של המומחה לגבי המחלוקת בין הצדדים.
לסיכום:
לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי האחריות לנזקי הרטיבות בדירת התובעת מוטלים על הנתבע, אשר ביצע את התיקונים הדרושים במרפסת דירתו; ולפיכך אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 9,300 ש"ח שנקבעו בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט כעלות התיקונים בדירת התובעת, בצירוף הוצאות משפט של התובעת בסך של 2,000 ש"ח ובצירוף אגרת המשפט בסך של 875.16 ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,800 ש"ח.
הסכומים ישולמו לתובעת בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
