תביעה בגין טיפול לייזר באמצעות מכשיר לא מאושר

היא צרפה לכתב התביעה (נספח 1) חשבונית לפיה עלותו עמדה על סך של 204,750 ₪ כולל מע"מ. לדבריה, כל טפולי הסרת שיער בלייזר ניתנו על ידה באמצעות המכשיר.

התובעת הסבירה לה שהמכשיר נמצא אצל הנתבעת ושאין באפשרותה לסיים את הטיפול ולכן התובעת הפניתה אותה אל הנתבעת (סעיף 8).

לסיכום לסיכום, לאור עדותה בחקירה נגדית של גב' חפצי שהייתה מנוגדת למה שנכתב בתצהיר שהוגש בשמה; לאור המצג שהציגה התובעת לפקיד השומה כפר סבא לפיו הציוד הכולל את המכשיר אינו שייך לה אלא לעסקו של הנתבע; לאור הודאת התובעת כי העברת הבעלות במכשיר ברשומי פורמהטק אל מכון פופולר, הוצאת חשבונית זכוי למכון דה ז'ה וו והוצאת חשבונית מס לטובת מכון פופולר נעשו בהסכמתה; זאת, בין היתר על מנת לאפשר את קזוז מע"מ התשומות על ידי מכון פופולר; לאור עדות הנתבעים בדבר ביצוע התשלומים עבור המכשיר החל מאוגוסט 2016 המתיישבת עם המועד בו מכון פופולר החל את פעילותו גם על פי גרסת התובעת; לאור ההסכם למתן שירות שמטיבו ניתן למי שהמכשיר שייך לו; כל אלה מובילים למסקנה כי התובעת אינה בעלים של המכשיר ולכן דינה של תביעתה להדחות.

...

טענות הנתבעים הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה וכי טענותיה בדבר גניבת המכשיר משוללות יסוד.

לסיכום לסיכום, לאור עדותה בחקירה נגדית של גב' חפצי שהייתה מנוגדת למה שנכתב בתצהיר שהוגש בשמה; לאור המצג שהציגה התובעת לפקיד השומה כפר סבא לפיו הציוד הכולל את המכשיר אינו שייך לה אלא לעסקו של הנתבע; לאור הודאת התובעת כי העברת הבעלות במכשיר ברישומי פורמהטק אל מכון פופולר, הוצאת חשבונית זיכוי למכון דה ז'ה וו והוצאת חשבונית מס לטובת מכון פופולר נעשו בהסכמתה; זאת, בין היתר על מנת לאפשר את קיזוז מע"מ התשומות על ידי מכון פופולר; לאור עדות הנתבעים בדבר ביצוע התשלומים עבור המכשיר החל מאוגוסט 2016 המתיישבת עם המועד בו מכון פופולר החל את פעילותו גם על פי גרסת התובעת; לאור ההסכם למתן שירות שמטיבו ניתן למי שהמכשיר שייך לו; כל אלה מובילים למסקנה כי התובעת אינה בעלים של המכשיר ולכן דינה של תביעתה להידחות.

סוף דבר, התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעים הוצאות בסך של 20,000 ₪ הסכום ישולם בתוך 30 ימים.

נטלי מציעה טיפולים להסרת שיער באמצעות מכשיר מתוצרת חברת "ונוס". נטלי פירסמה מספר פרסומים ברשתות החברתיות על מנת לשווק את הטיפולים שהיא מציעה (נספח 2 לתצהיר נטלי) (להלן: "הפרסומים").

ביום 30.11.22 התובענה הועברה לטיפולי בשל פרישתה של כבוד השופטת פלד.

לטעמי, קיים טעם לפגם באופן הצגת הדברים על ידי נטלי בכתב התביעה עת נעשה לכאורה ניסיון ליצור מצג כאילו הפרסומים נכתבו מלכתחילה על ידי נטלי, שעה שהסתבר בהמשך שהחלק הנוגע לטפול הועתק מתוך החוברת של חברת "ונוס". יישום הדין על ענייננו אקדים מסקנה לדיון ואציין כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת הפרסומים אני סבור שהפרסומים אינם עומדים בדרישת המקוריות בשל אי עמידה במבחני המשנה של יצירתיות ומקור.

להלן החלק מתוך פירסום נטלי: להלן אותו חלק מתוך החוברת של חברת "ונוס": · משפטים כגון "באישור משרד הבריאות" או סוג התקנים שיש למכשיר הם נתונים עובדתיים מתוך החוברת של חברת "ונוס" (עמ' 18 לחוברת – נספח ב1 לתצהיר קלודיה).

סופרלטיבים כמו: "אצלי הלייזר הוא 100% לייזר" או "תוצאות מדהימות כבר מהטיפול ה- 1" או "יחס חם ואנושי" או "מינימום טיפולים" או "ניתן לשלם פר טפול ללא התחייבות לסדרה" או "מהיר וללא כאב", הם משפטים שגורים בפי פרסומים רבים בתחום, כפי שהוכח בנספחים שצרפה קלודיה לתצהירה (למשל, נספחים ג1, ג2, ג5, ג7, ג8, ג6).

...

לסיכום, לאור כל האמור, מבחני היצירתיות והמקור אינם מתקיימים.

לכן, דין התביעה להידחות.

התוצאה התביעה נדחית.

לאחר התלאות הנטענות הגיש התובע ביום 21.2.20 את התובענה דנן במסגרתה עתר לסעד כספי בגין שני רכיבים – הראשון הוא השבת התמורה החוזית בסך 92,500 ₪ עקב אספקת מוצרים שאינם הולמים את התאור עליו סוכם, הטעייתו על ידי הנתבעת והעובדה שהמכשירים אינם יכולים לספק את העבודה עבורה נרכשו, והרכיב השני הוא פיצוי בסך 70,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין ועגמת נפש עקב התקלות החוזרות ונישנות במהלך הענקת טיפולים ללקוחות אשר השמועה על אודותיהם נפוצה ברחבי הכפר בו הוא מתגורר ופועל.

כפי שהובא לעיל, ביום 12.9.17 בסמוך לאחר כריתת החוזה פנה התובע אל מנכ"ל הנתבעת בבקשה לקבל את אישורי התקן הישראלי, הלה שיגר אליו מסמכים שאינם קשורים לא למכשירים ולא לנתבעת דנן ולאחר שהתובע הלין על כך השיב לו מנכ"ל הנתבעת – "שולח לך עוד", ואת חשש התובע – "אני מקוה שאין לי ממה לדאוג" ניסה להרגיע במענה – "אני מתקשר אילך (צ"ל אליך – א"ב) כבר אל תידאג". ברם, גם לאחר הרגעות אלו לא הוצגו מסמכים כלשהם שהועברו אל התובע בעקבות דרישתו המלמדים על עמידת המכשירים בתקן הישראלי או האירופי.

" וכן (עמ' 12 שורות 33-32) – "הם כבר לא עובדים, הלייזר בכלל לא, ומכשיר הקפאת השומן התחיל לעשות בעיות והשם שלי בכל הכפר ניזוק שהמכשירים לא עובדים ושהם עושים כויות" מן האמור לעיל עולה תמונה על פיה לאחר חמישה או שישה חודשי פעילות ראשונים תקינים החלו להווצר תקלות חוזרות ונישנות אשר למעשה מנעו את השמוש הסביר של התובע ואישתו במכשירים ולא זו בלבד אלא שנראה סביר כי גרמו נזקים של ממש והובילו לצורך לפצות לקוחות באופן שלא רק שהפחית את ההכנסות העתידיות אלא גרע מן ההכנסות שכבר הניבו המכשירים ולמצער לא לקבל תשלום עבור טיפולים שהחלו והופסקו עקב התקלות.

...

לטענת התובע פניות חוזרות ונשנות אל הנתבעת, פעולות על פי הנחיותיה וביקורי טכנאי מטעמה ואף מנכ"לה מר עמירם צופי – שחדלו בשלב מסויים – לא פתרו את הליקויים ובסופו של דבר לא יכול היה לעשות במכשירים כל שימוש והם נותרו כאבן שאין לה הופכין.

אשר על כן אני קובע כי הנתבעת לא הוכיחה את טענתה בדבר קיומו של הסדר בין הצדדים לסילוק טענות התובעת כלפי הנתבעת תמורת הענקת מכשיר בשווי 38,000 ₪ במתנה.

עם זאת, אין להגזים יתר על המידה בשיעור השוני בין אמות המידה להערכת הנזק, על-פי שני הסעיפים הנזכרים, שכן מטרת ההערכה בשני המקרים היא שווה, כלומר, החזרת המצב לקדמותו; שלישית, יש בו במבחן הוודאות הסבירה כדי ליצור איזון ראוי בין האינטרס של הנפגע לקבל פיצוי על נזק שנגרם לו, גם אם הוא נתקל בקושי להביא הוכחות ודאיות, לבין האינטרס של המפר, שלא להיות חשוף לתביעת פיצויים, שאינה מעוגנת למערכת העדויות שבמשפט" בענייננו, זולת עדותם הכללית של התובע ואשתו על פגיעה ניכרת במוניטין שהובילה בסופו של דבר לסגירת המכון לא הובא ולו בדל ראיה בנושא זה הגם שלכאורה מה פשוט יותר מהעדת לקוחות שנפגעו או מי ששמע שהתובע ואשתו כונו גנבים בעקבות פרשה זו, הצגת תיעוד כספי לפיצויים שנדרשו – לטענתם – לשלם ללקוחות שנפגעו עקב הליקויים במכשירים ועוד כהנה וכהנה.

סיכום המורם מכלל האמור הוא שאני מחייב את הנתבעת להשיב לתובע סכום של 86,994 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 4.9.17.

הוא אישר שהנתבע 2 הציע לו להמשיך בטיפול בעיניינו במקומות אחרים שבהם יש מכשירי לייזר, אולם לאחר שהמתין במשך כשנה וחצי, ומשלא קיים לכאורה הנתבע 2 את הבטחתו, החליט להגיש את התביעה.

בכל הנוגע לחבות הנתבעת 1, הרי שהנתבע 2 לא היתכחש לכך בדיון שיש להשלים את הטיפולים לתובע ומוכן היה למתן פסק דין כנגד החברה הנתבעת 1 ואף מסר בדיון שהוא מכבד את הפסיקה לפי סעיף 79א לגבי החברה ומה שיקבע יקבע (אם כי לאחר הדיון תחם זאת בין 0-2000) כאשר התובע לא היתנגד אולם לא נרשמה הסכמה מפורשת והסתייגותו היחידה הייתה עת מסר שבכל זאת ימשיך לתבוע את הנתבע מהטעם שיודע שבחברה לא יקבל שום דבר (עמ' 4, ש' 8), זאת הגם שהסביר לתובע את הסיכון הכרוך בכך שיכול ולא יקבל את כספו נוכח החובות בהם מצויה החברה, הגם שפניה טרם פנו להליך של חידלות פירעון.

מכל מקום, טענת התובע כי הנתבע 2 נימנע מלהשיב לשיחותיו במשך תקופה ארוכה, הרי שמבלי להדרש לה (בכל הנוגע לטענת הנתבע 2 כי מספר הטלפון שהיה בידי התובע הוא שגוי) עת אני מתרשמת כי אכן הגיעו מים עד נפש מצד התובע ואני מאמינה למצוקתו עד כי לא נותרה לו כל ברירה אלא להגיש את התביעה –דומני כי המזור לכך יהיה באמצעות פסיקת ריבית והצמדה לא מיום הגשת התביעה אלא מיום אי קבלת מענה קונקריטי בזמן סביר מיום בו נאלץ התובע לאתר את הנתבע כבעלי החברה (לאחר כחצי שנה ולאחר מכן המתין כחצי שנה נוספת עד להגשת התביעה – עמ' 2, ש' 6-7) על עוגמת הנפש שהחברה גרמה לו (משהנתבע בהקשר זה הוא נציג החברה שאמורה ליתן לו שירות וקיבל על עצמו את לקוחות החברה והיה עליו ליצור אף קשר יזום על לקוחות החברה לפי יומן הטיפולים ולקבוע מועד לטפול ולא להמתין שיפנו אליו, וככל שנתקל בקשיים הרי שהיה עליו לפנות ולעדכן כנציג החברה כי ישנם קשיים), היינו מיום 1.7.20 (משהתביעה הוגשה בחודש ספטמבר 2021).

...

בשים לב לכך שנדרש הליך מורכב יותר לשם בחינת הרמת מסך ואני סבורה כי מקום בו יש לדחות הרמת מסך יש לדון ברכיביה אחת לאחת ובידי התובע אין את המידע הנדרש כדי לבסס תחושותיו בהתאם לרף הנדרש שנקבע בדין לצורך הרמת מסך (עת בתחילה כלל לא תבע את הנתבע אלא מאוחר יותר ביקש לתקן את כתב התביעה אולם לא תחת עילה של הרמת מסך משלא ידע גם להגדיר משפטית מדוע הוא תובע את הנתבע אישית ובין השיטין ניתן היה להסיק כי זו כוונתו משהדבר כלל לא עלה בכתב התביעה) ובכלל זה יש צורך בגילוי מסמכים לרבות הסכם מכר המניות שבין הנתבע לבין המוכר (בעליה הקודמים של החברה תחת שמה הקודם) – אני מורה על מחיקת התביעה כנגד הנתבע.

ככל שהתובע ישקול הדברים ויסבור שיש להגיש נגדו תביעה לאחר שיצלח לבסס את רכיבי סעיף 6 לחוק החברות בהתאם לפסיקה, יישא בהוצאות בסך של 500 ₪ נוכח התוצאה ביחס אליו כעת, כאשר הנתבע יכול להיות חשוף לתביעה נוספת נגדו (ולא כנגד החברה משניתן כעת פסק דין) ומשהתייצבותו להליך נדרשה גם בשל היותו בעלי הנתבעת עת הגיב גם לגופה של התביעה, והתוצאה היא שיש לקבל את התביעה באופן חלקי נגד הנתבעת אולם לא כנגדו, הרי שהטרחה שפקדה אותו אינה מעבר למידה עת ממילא כאמור נדרש להליך, ולכן איני עושה צו להוצאות לתובע אלא אם תוגש נגד הנתבע אישית תביעה מחדש.

היה והתובע יתבע מחדש את הנתבע, ישלם לו הוצאות בסך של 500 ₪.

בית משפט השלום בירושלים ת"א 69542-11-20 פלוני נ' בר ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת אפרת אייכנשטיין שמלה תובעים פלונית ע"י ב"כ עוה"ד א. שרביט נתבעים 1. אביחי בר 2. רלי אוחנה (נמחקה) 3. ליאת בר 4. קרן לביא מחטבי הנתבעים 1, 3 ו־4 ע"י ב"כ עו"ד מ. כהן־ רפה פסק דין

בהקשר זה, התובעת מאשרת כי ידעה שאין להגיע לטפול כשהיא שזופה, אך היא עומדת על כך כי לא הגיעה לטפול כשהיא שזופה, והארוע נגרם בשל רשלנות הנתבעים בלבד, שטיפלו בה בחוסר מקצועיות, ע"י מטפלת שלא הוסמכה כנדרש, בין אם באמצעות מכשיר תקול, ובין אם באמצעות עוצמה גבוהה מדי שגרמה לכוויות.

בעדותו בבית המשפט, העיד הנתבע כי הוא אחראי, בין היתר, על נושא הלייזר והסרת השיער לגברים במכון; כי הוא מוסמך להדריך ולתפעל את המכשיר שאמנם ממוחשב, והוא מוסמך גם להנפיק תעודות, והסמכה נוספת למטפלים נעשית ב"חברה של הלייזר" לשם שולחים את העובדים ליום נוסף של הישתלמות.

העדה חזרה על כך כי הניחה שעוצמת הטיפול 6 היא בגלל טפול שנעשה במכשיר אחר, היא אינה יכולה להשיב דבר על המכשיר הקודם, והיא לא שאלה את הנתבעים 1 או 3 על כך כי הם לא היו במכון (עמ' 23 שורות 20 עד 27).

לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את נ1/-נ/3 שהם השאלון החתום והתצהיר המפרט את הסיכונים וכולל אישור לא חתום של התובעת כי הבינה את הסיכונים והיא משחררת את המטפלים מכל ארוע, אני סבורה, כי אפילו אצא מנקודת הנחה כי התצהיר לא נחתם רק מאחר שאחותה של התובעת לא הקפידה על כך, אך כל האמור בו הוסבר לתובעת, ניסוח הסיכונים המפורטים בו אינו מספק ואינו עומד בגדר חובת הגילוי הרחבה החלה על הנתבעים עובר לטפול בתובעת.

...

לאור המסקנה אליה הגעתי, ולכך שהתובעת זכאית לפיצוי בגין הנזק הלא ממוני, אין מקום לדון בשאלת הפגיעה באוטונומיה, כראש נזק עצמאי.

אין בידי לקבל טענה זו, בפרט שעה שב"כ התובעת ויתר על חקירת המומחה במסגרתה יכול היה להעלות את השגותיו, על מנת שבית המשפט ישקול אם יש ממש בטענה לפסלות חוות דעת לאחר קבלת תשובות המומחה.

סוף דבר לנוכח קביעתי כי הנתבעים התרשלו בטיפול בתובעת, הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 18,000 ₪, הכולל פיצוי בסך 15,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, 2,000 ₪ בגין עזרת הזולת, ו-1,000 ₪ כהחזר הוצאות.