בירור ההליך במסגרת ההליך כאן, אף הוא לא החל בתביעת התובעת, אלא החל בתביעה כספית שהוגשה על ידי הנתבע, סגרון ישראל, חקלאי תושב מושב תלמים, להשבת סך 200,000 ₪ שנגבו, לטענתו, ביתר על-ידי התובעת, "מימי הנגב", בשל חיוב שגוי של חשבונות מים, ביחס לשנים 2005-2009 ובין השנים 2013-ועד למועד פסק-הדין (באשר לשנים 2010-2012 ניתן פסק בוררות כפי שיפורט בהמשך) ובקשה לצוו עשה להחזרת מוני המים לשטחי העיבוד של התובע.
תצהיר נוסף הוגש מאת יהודה חסון, אשר ביצע ביקורת חשבונאית לחשבונות תשלומי חיובי המים, שהוגדר "תצהיר בדיקת מומחה". הנתבע בחר שלא להעיד את מר חסון, כך שתצהירו, על כל חישוביו נמשך ואינו מהוה חלק ממכלול הראיות שבתיק.
הנתבע בסיכומיו טען, כי הוא חש שנפל קרבן לקנוניה נגדו שמטרתה לפגוע בו ובפרנסתו ובמשך שנים נאלץ הוא לנהל הליכים משפטיים בשל חיוב שגוי בגין צריכת מים.
אוסיף ואומר כבר עתה, ביחס לאותם חשבונות שהנתבעת בחרה לפצל בדיעבד, כך שחשבון הנתבע יופרד מחשבון הצרכן, כי הנתבעת הגישה תביעתה כאן כנגד הנתבע בגין שני החשבונות לאחר הפיצול, בין זה של בעל המשק ובין זה שעניינו הצריכה החקלאית, כשלכך לא נתנה כל הסבר, שכן אם בחרה הנתבעת לפצל את החשבונות, היה עליה לחייב את הנתבע רק בגין אותו חשבון שיוחס לו ולא בגין אותו חשבון שנותר חשבונו של בעל המשק.
תוך כדי ניהול ההליך, התגלו טעויות וליקויים בניהול הספרים.
...
הנתבע נאחז במלים: "סה"כ לסוף 2012 יתרת חובה של 31,880 ₪." ואילו התובעת נאחזת במלים: "על מימי הנגב להשלים זיכויים."
לשיטת הנתבע, יש לאפס את כרטיסי הנתבע לסוף ספטמבר, כך שהכרטיס יחל ביום 1.1.13 בסכום של 31,880 ₪ ואילו התובעת טוענת, כי המומחה אמנם עיין בכרטיסים וראה את הסכומים בהם, אך בסופו של דבר, החלק האופרטיבי בפסק דינו הוא החלק הנוגע לזיכויים וזהו החלק היחיד שיש ליישם בכרטסת הקיימת.
במסגרת האיזון בין הצדדים ולאחר שבית המשפט עיין בחשבונות עצמם, הרי שנראה, כי ניתן באופן כללי לברור מתוך החשבונות את אותם פגמים בחשבונות, כשבסופו של דבר, מי שעליו מוטל נטל ההוכחה, הוא זה שצריך להפסיד בשל העדר יכולת להבין את החשבונות.
באותו יום בוצעו תיקונים בחשבון בשל שינויי תעריפי מים, כך שבסופו של דבר, לאחר כל התיקונים, הגיעה יתרת חובו של הצרכן בכרטיס 7 לסך של 1003.60 ₪.
