במענה לשאלות ההבהרה, בתשובה מ-3/7/2022, השיב קופלוביץ' כי סיכום 2016 אכן פורסם לאחר הגשת התביעה, אולם יש לקחת אותו בחשבון, שכן תקופת התביעה מתייחסת גם ל-2016, ולכן יש חשיבות להתייחס לסיכום זה.
בהתייחס לסיכום מ-2016 של איגוד ערים, ציין קופלוביץ' כי איגוד ערים לא הפחית מכמות המים של מי גליל בהתאם לדו"ח טאובר את מי התעשיה ומי הפחת (נזילה), כפי שמתחייב מכללי איגוד ערים, ואילו היו מפחיתים נתונים אלה כמתחייב, סכום צריכת המים המייצרת שפכים של מי גליל ל-2016 היה עומד על 5,699,790 מ"ק, כך שהחיוב השנתי ל-2016 היה מגיע ל-10,111,427 ₪ בצרוף מע"מ.
לאור הסבריו, עמד קופלוביץ' על חוות-דעתו המתוקנת והמעודכנת ל-30/3/2022.
בדו"ח הסיכום לשנת 2016 של איגוד כרמיאל מצוין כי כמות המים מייצרת השפכים של מי גליל היתה לפי דו"ח דאובר 5,838,301 מ"ק.
אך איגוד כרמיאל לא הפחית ממספר זה את מי התעשייה ומי הפחת (נזילה) כפי המתחייב מכללי "איגוד ערים".
אילו היו מפחיתים, כנדרש בכללים אלו, סכום צריכת המים המייצרת שפכים של מי גליל לשנת 2016 היה עומד על 5,699,790 מ"ק בלבד, וממילא סכום החיוב השנתי המלא לשנת 2016 היה עומד על 1,0111,427 ₪ + מע"מ, כלומר הפרש לחיוב 179,186 ₪ בלבד (ולא 424,905 ₪ + מע"מ).
תוספת צריכת החשמל הנטענת הנה בסך של 1,700,000 ₪ בתוספת מע"מ, תוספת צריכת כימיקל מסוג פריק כלוריד כקואגולנט, הנה בסך של 437,000 ₪ בתוספת מע"מ ותוספת עלויות כח האדם הנן בסך של 63,000 ₪ בתוספת מע"מ.
איגוד ערים תמך תביעתו באשר לנזק הנטען בגין הזרמת השמנים והשומנים בחוות-דעת דנקמפ, אשר על-פיה, בגין אותה הזרמת שפכים אסורים של הישובים דיר אל-אסד, מג'ד אל-כרום ובענה בין 2014-2016 נגרמו לאיגוד ערים הוצאות ונזקים בסך 2,137,333 ₪.
[ההדגשות אינן במקור - ע.ו.]
מחקירתו הנגדית של שטראוס עולה כי לא ידע אם תכנית הניטור של בתי הבד הרבים המצויים בתחום מי גליל בוצעה לפני 2017 (ויש לזכור כי התביעה בגין הנזק שניגרם עקב אי-מילוי חובותיו של מי גליל, מתייחסת ל-2015-2016), וכן כי חזר בו מהאמירה בחוות-הדעת שמי גליל עשה כל שביכולתו ובסמכותו על-מנת למנוע הזרמת שפכים מזוהמים מהביוב שבאחריותו (עיין עמ' 200 ש' 3-11 לפרוטוקול), ואישר כי מי גליל התעכב ביישום המוטל עליו, אולם בסופו של דבר, ובהמשך הדרך, עשה מי גליל רבות על-מנת למנוע זהום שפכי הביוב (עיין עמ' 202 ש' 16-19 לפרוטוקול).
בנסיבות העניין, בשל הצורך לבצע אמדן, מאחר ודנקמפ לא העריך בעצמו איזה חלק מהנזק ניתן לייחס למי גליל בהנתן הגורמים הנוספים שהביאו לעליה בצריכת האנרגיה הסגולית ולעליה בכמות החומר הכימי הנידרש,כמפורט לעיל ובמצטרף לנתון שמי גליל מזרימים כ-50% מהשפכים המגיעים למט"ש,הנני סבורה כי יש לחייב את מי גליל בהקף של 50% מהנזק.
...
בסופו של דבר סבר שטראוס כי לא ניתן לייחס את העלות העודפת בגין צריכת חשמל לאיכות השפכים.
חוות-דעתו של דנקמפ, באשר לנזק שבא לידי ביטוי בעלויות הכספיות בגין הזרמת השמנים והשומנים מקובלת עלי בהיבט העקרוני, אולם לא בכל הקשור לייחוס כל תוספת העלויות לנזק מהזרמת שמנים ושומנים מקו הכפרים.
סוף דבר
לאור האמור לעיל, ובגין ההתחשבנות בהתייחס לתשלומים שמי גליל היו צריכים לשלם לאיגוד ערים בגין טיהור השפכים בהתייחס לתקופה שנתבעה, ישלם מי גליל לאיגוד ערים סך 918,494 ₪.