מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעה בגין חיוב בחשבון הפרשי צריכת חשמל באומדן

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

במענה לשאלות ההבהרה, בתשובה מ-3/7/2022, השיב קופלוביץ' כי סיכום 2016 אכן פורסם לאחר הגשת התביעה, אולם יש לקחת אותו בחשבון, שכן תקופת התביעה מתייחסת גם ל-2016, ולכן יש חשיבות להתייחס לסיכום זה. בהתייחס לסיכום מ-2016 של איגוד ערים, ציין קופלוביץ' כי איגוד ערים לא הפחית מכמות המים של מי גליל בהתאם לדו"ח טאובר את מי התעשיה ומי הפחת (נזילה), כפי שמתחייב מכללי איגוד ערים, ואילו היו מפחיתים נתונים אלה כמתחייב, סכום צריכת המים המייצרת שפכים של מי גליל ל-2016 היה עומד על 5,699,790 מ"ק, כך שהחיוב השנתי ל-2016 היה מגיע ל-10,111,427 ₪ בצרוף מע"מ. לאור הסבריו, עמד קופלוביץ' על חוות-דעתו המתוקנת והמעודכנת ל-30/3/2022.
בדו"ח הסיכום לשנת 2016 של איגוד כרמיאל מצוין כי כמות המים מייצרת השפכים של מי גליל היתה לפי דו"ח דאובר 5,838,301 מ"ק. אך איגוד כרמיאל לא הפחית ממספר זה את מי התעשייה ומי הפחת (נזילה) כפי המתחייב מכללי "איגוד ערים". אילו היו מפחיתים, כנדרש בכללים אלו, סכום צריכת המים המייצרת שפכים של מי גליל לשנת 2016 היה עומד על 5,699,790 מ"ק בלבד, וממילא סכום החיוב השנתי המלא לשנת 2016 היה עומד על 1,0111,427 ₪ + מע"מ, כלומר הפרש לחיוב 179,186 ₪ בלבד (ולא 424,905 ₪ + מע"מ).
תוספת צריכת החשמל הנטענת הנה בסך של 1,700,000 ₪ בתוספת מע"מ, תוספת צריכת כימיקל מסוג פריק כלוריד כקואגולנט, הנה בסך של 437,000 ₪ בתוספת מע"מ ותוספת עלויות כח האדם הנן בסך של 63,000 ₪ בתוספת מע"מ. איגוד ערים תמך תביעתו באשר לנזק הנטען בגין הזרמת השמנים והשומנים בחוות-דעת דנקמפ, אשר על-פיה, בגין אותה הזרמת שפכים אסורים של הישובים דיר אל-אסד, מג'ד אל-כרום ובענה בין 2014-2016 נגרמו לאיגוד ערים הוצאות ונזקים בסך 2,137,333 ₪.
[ההדגשות אינן במקור - ע.ו.] מחקירתו הנגדית של שטראוס עולה כי לא ידע אם תכנית הניטור של בתי הבד הרבים המצויים בתחום מי גליל בוצעה לפני 2017 (ויש לזכור כי התביעה בגין הנזק שניגרם עקב אי-מילוי חובותיו של מי גליל, מתייחסת ל-2015-2016), וכן כי חזר בו מהאמירה בחוות-הדעת שמי גליל עשה כל שביכולתו ובסמכותו על-מנת למנוע הזרמת שפכים מזוהמים מהביוב שבאחריותו (עיין עמ' 200 ש' 3-11 לפרוטוקול), ואישר כי מי גליל התעכב ביישום המוטל עליו, אולם בסופו של דבר, ובהמשך הדרך, עשה מי גליל רבות על-מנת למנוע זהום שפכי הביוב (עיין עמ' 202 ש' 16-19 לפרוטוקול).
בנסיבות העניין, בשל הצורך לבצע אמדן, מאחר ודנקמפ לא העריך בעצמו איזה חלק מהנזק ניתן לייחס למי גליל בהנתן הגורמים הנוספים שהביאו לעליה בצריכת האנרגיה הסגולית ולעליה בכמות החומר הכימי הנידרש,כמפורט לעיל ובמצטרף לנתון שמי גליל מזרימים כ-50% מהשפכים המגיעים למט"ש,הנני סבורה כי יש לחייב את מי גליל בהקף של 50% מהנזק.
...
בסופו של דבר סבר שטראוס כי לא ניתן לייחס את העלות העודפת בגין צריכת חשמל לאיכות השפכים.
חוות-דעתו של דנקמפ, באשר לנזק שבא לידי ביטוי בעלויות הכספיות בגין הזרמת השמנים והשומנים מקובלת עלי בהיבט העקרוני, אולם לא בכל הקשור לייחוס כל תוספת העלויות לנזק מהזרמת שמנים ושומנים מקו הכפרים.
סוף דבר לאור האמור לעיל, ובגין ההתחשבנות בהתייחס לתשלומים שמי גליל היו צריכים לשלם לאיגוד ערים בגין טיהור השפכים בהתייחס לתקופה שנתבעה, ישלם מי גליל לאיגוד ערים סך 918,494 ₪.

בהליך המרצת פתיחה (ה"פ) שהוגש בשנת 2020 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

עוד נטען במכתב כי בתאריך 22.3.2015 המבקשים הגיעו למשרדי מדור שב"ח בנהריה וכי במהלך השיחה נימסר להם שהחיוב בגין הפרישי צריכת החשמל עבור המאפייה (מונה מספר 4400972) עומד על 140,714.56 ₪ בעוד שהחיוב עבור המונה הביתי (מונה מספר 1572832) עומד על סכום של 35,394.45 ₪.
על פי הנטען במכתב התשובה הממצאים אשר התגלו בחצרי הדירה ובחצרי תחנת הדלק שבה ממוקמת המאפייה לא הותירו ספק כי המבקשים צרכו חשמל שלא כדין ובכך עשו עושר ולא במשפט על חשבון המשיבה ולכן המבקשים התבקשו להסדיר את חובותיהם טרם נתוק אספקת החשמל לשני המבנים.
לפיכך , במקרים מעין אלו שבמסגרתם צרכן חשמל עותר למתן פס"ד הצהרתי כנגד חברת החשמל בגין צריכת חשמל בלתי חוקית או מוטל עליו נטל ראייתי כבד להפרכת מימצאי עובדי החברת החשמל באמצעות הגשת חוות דעת מומחה מטעמו בשלב הגשת התביעה ובמידת האפשר גם באמצעות הבאת עדים נוספים התומכים בגירסתו (ראה : ת"א (שלום חיפה) קלריס בן חמו נ' חברת החשמל לישראל בע"מ מיום 24.7.2011; ת"א (שלום חיפה) 345/99 יוסף כיאל נ' חב' החשמל לישראל בע"מ מיום 18.6.2000).
דרך חישוב אומדן צריכת החשמל : למרות שחישוב על דרך האומדנה מהוה חריג לסדרי הדין ואף הדין המהותי והשמוש בו נשמר למקרים חריגים בלבד (ראה : ע"א 1203/13 שמואל ומריל טומשובר נ' ארט אופטיק בע"מ ואח' מיום 6.5.2015) הרי שבעניין שימוש בלתי חוקי בחשמל הפסיקה הכירה בשיטת האומדנה כדרך האופטימאלית לבצוע חישוב הצריכה במקרה של שימוש בלתי חוקי בחשמל (ראה : עניין אלבשר , שם ; עניין בן דוד , שם ; עניין כיאל , שם).
...
לפיכך , הנני מקבל את הערכתו של מר יצחקי וכן גם את הערכתו של מומחה בית המשפט בנוגע למשך התקופה שבה בוצע שימוש בלתי חוקי בחשמל.
סוף דבר : העולה מן המקובץ, שהתביעה חסרת עילה, והיא נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

הערייה תבעה בסעיף 29 לכתב התביעה שכנגד החזר הוצאות בגין צריכת מים וחשמל ע"י אגודת זבולון, שהשתמשה בחלק מהמבנים שבמקרקעין, וזאת ביחס לתקופה מ-19.4.08 עד 19.4.15.
מר דובי הלל מטעם הערייה טען בטיעוניו בעמ' 42-46 לפרוטוקול מ-18.4.21: לעניין הסכום בסך 14,000 ₪, הנתבע בגין החזר הוצאות צריכת החשמל – המדובר באומדן.
קיימים גם הפרשים גדולים מאוד בין גובה חשבונות המים התקופתיים לאורך התקופה, היכולים להתיישב גם עם נזילות מים עקב פצוצי צנרת.
לתימוכין הוצגו ע"י התובעת קבלות, דפי הנהלת חשבונות של התובעת, ואישור הגב' מאיה ארמה, מהמחלקה לנוער בעריית ת"א, המאשרת שהתשלום האחרון שהועבר אליה היה באפריל 2014 , תוך ציון דרישה לשלם 500 ₪ לחודש בגין הוצאות מים וחשמל החל ממאי 14' ועד אוגוסט 14'.
עפ"י הנטען בעמ' 4 להודעת התובעת מ-25.4.21, הסכום שיש לחייבה בגין צריכת מים וחשמל הנה בסך כולל של 7,500 ₪ לתקופה הנתבעת.
...
פועל יוצא מקביעה זו, שתביעתה של התובעת לחייב את העירייה בדמי שימוש בסך 4,377,000 ₪ ולהורות על סילוק ידה של העירייה מהשטחים הנ"ל – דינה להידחות.
התביעה שכנגד שהגישה העירייה לדמי שימוש ביחס לתקופה מ-19.4.08 ועד ל-19.4.15 – נדחית.
באשר להחזר הוצאות מים וחשמל בגין התקופה הנתבעת, על דרך פשרה מכוח סעיף 79א. לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], הנני מורה שהתובעת תשלם לנתבעת 20,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום הפסק ועד התשלום בפועל.
התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום הפסק ועד התשלום בפועל.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2021 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

אם במצב בו מדובר בטענה שממילא אין אפשרות להוכיחה בכתב ניתן לעתים להסתפק בעדויות של בעלי הדין והעדים מטעמם הרי שבעניינינו מדובר, להבדיל, בעיניין של מומחיות ועדויות של בעלי הדין, שאין חולק כי אינם חשמלאים מוסמכים, ובכלל זה חלופת המסרונים ביניהם, אינם מספיקים על מנת להוכיח את קיומו של ליקוי זה. אם רצתה התובעת להוכיח קיומו של ליקוי כה משמעותי כפי שהיא טוענת, ודוקו התובעת טוענת כי קיימת סכנת היתחשמלות היא יכולה, וצריכה, הייתה להגיש חוות דעת של חשמלאי מומחה שבדק את מערכת החשמל ויכול היה להעיד על הליקויים הקיימים.
הנתבעת מצדה מודה בהפרש בשיעור של 4% וצרפה ראיות בעיניין זה. סבורני כי בעיניין זה יש לפסוק לטובת התובעת השבה על דרך האומדנא שכן מחד התובעת לא צרפה את חשבונות החשמל ששילמה ולא ברור מה הנזק שניגרם לה בהקשר זה ומאידך המסמך שצרפה הנתבעת מתייחס לתעריפים מיום 01.01.2021 ואילך, מועד שאינו רלוואנטי לתובענה.
סיכומו של דבר לנוכח האמור אני מקבל את התובענה בחלקה ומחייב את הנתבעת להשיב לתובעת סך של 500 ₪ בגין ההפרש בחשבונות החשמל כאמור.
...
שאר תביעותיה של התובעת נדחות.
אף שבתשובתה ציינה הנתבעת כי התובעת זכאית לעזוב את הנכס באופן מיידי סבורני כי ראוי ליתן הודעה מוקדמת בעניין זה וזאת מכוח חובת תום הלב וההגינות.
בנסיבות אלו אני קובע כי התובעת זכאית לסיים את ההתקשרות ע"פ ההסכם בכל עת ובכפוף למתן הודעה מוקדמת בכתב של ארבעה עשר יום לפני פינוי הנכס בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום קריית גת נפסק כדקלמן:

עוד לטענתו, היה עליה לפעול בדרך של תביעה כספית רגילה ולא בדרך של נתוק זרם החשמל – שהיא דרך השמורה למשתמש בלתי חוקי בחשמל בלבד (וחשד כזה לא מופנה לתובע, לדידו).
התובע מכחיש בהמרצת הפתיחה את אופן חישובו של החיוב הרטרואקטיבי הנטען, שכן הוא מבוסס על אומדן של שלושה חשבונות בלבד, שביניהם הפרשים משמעותיים.
להמרצת הפתיחה צירף התובע את המסמכים הבאים: מברק מיום 13.5.2019; מכתב הנתבעת לתובע בגין חיוב בגין הפרישי צריכה מיום 3.12.2018; דו"ח חשבונות ותשלומים; מכתב תשובה של הנתבעת מיום 12.5.2019; ותצהיר התובע.
ביום 3.12.2018 נשלח לתובע מכתב המבהיר לו שוב כי בשל תקלה בחיבור החשמל לא נרשמה מלוא צריכת החשמל במונה כפי שהייתה בפועל במקום הצרכנות, והוצא לו חשבון חשמל רטרואקטיבי לתקופה של שנתיים בלבד בהתאם לדין ואף הוסבר לו אופן חישוב הצריכה.
...
ודוק, לא עלה בידו של התובע לסתור את תחשיבה של הנתבעת, לגביית הפרשי הצריכה למשך שנתיים רטרואקטיבית בלבד, בהתאם לסע' 26(ב)(1)(א) סיפא לאמות המידה, וכפי שהובהר בסיכומי הנתבעת, המדובר בתחשיב המקל על התובע גם באופן חישובו, שכן חישוב ממוצע שנתי היה מוביל למסקנה שעליו לשלם יותר ממה שחוייב.
לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.
התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 11,071 ₪ והוצאות משפט בסך 3,000 ₪ בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, אחרת יישאו סכומים אלה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו