תביעה בגין התיישנות תביעת רשלנות מקצועית של עורך דין

תביעה כספית בסדר דין מהיר לתשלום פיצוי בסך 32,131 ש"ח, בגין רשלנות מקצועית של עורך דין.

עוד טוען הנתבע כי יש לדחות התביעה גם מחמת היתיישנות.

בנסיבות אלו לא אחריב בדיון בטענות הצדדים לעניין התרשלות הנתבע ולעניין היתיישנות התביעה, ואדרש להן אך בתמצית.

...

לפיכך הגם שקבעתי כי הנתבע התרשל (ועל כך להלן), משלא הוכח כי נגרם לתובע נזק בשל ההתרשלות ולא הוכח הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לנזק הנטען דין התביעה להידחות (ראו לעניין זה ע"א 989/03 א' חטר-ישי נ' יעקב חיננזון (26.1.05)).

על כן, אני מקבל את טענת התובע כי המועד הראשון בו היה עליו לדעת על כך שתיק ההוצל"פ נסגר (וממילא על עילת התביעה) הוא בתום ההתקשות בין הצדדים, קרי – בשנת 2016.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל: התביעה נדחית.

בפני תביעת רשלנות מקצועית נגד הנתבע, עורך דין במקצועו, אשר ייצג את התובעת בעסקת מקרקעין לרכישת בית מגורים ע"ס 354,020 ₪.

הדעת אינה נותנת כי תחילת מירוץ ההתיישנות תהיה בשליטתה הבלעדית של התובעת, שכן מה יהיה דינן של נסיבות בהן הקונים אינם מבקשים למכור את הבית והדבר נעשה רק ע"י יורשיהם שאז תוגש תביעת הרשלנות כנגד עורך הדין של העסקה בחלוף שנים רבות לאחר ההסכם שערך.

לאור המקובץ לעיל, אני דוחה מחמת היתיישנות את עילת התביעה שעניינה התרשלות במילוי טופס המש"ח. ככל שנוגע לעילת התביעה שעניינה רשלנות הנתבע בגין אי בדיקת המצב התיכנוני, התרשלות ברשום הזכויות על שם התובעת ואי-ווידוא תשלום החוב בגין מס הרכישה ע"י התובעת – הטענה נדחית.

רשלנות בהתנהלות הנתבע ברשום זכויות התובעת בנכס מתוקף חובתו המקצועית של הנתבע כעורך הדין של התובעת בהתקשרות לרכישת נכס מקרקעין, היה עליו לפעול להשלמת העסקה ברשום זכויותיה של התובעת בנכס במינהל האזרחי.

...

לאחר שעיינתי בחוות הדעת ושמעתי את עדויות הצדדים והמומחים ובהתחשב בחובת התובעת להקטנת הנזק, אני קובע כי התובעת זכאית לפיצוי בגין הפסד דמי שכירות עבור פרק זמן של שלושה שבועות בתקופה במהלכה בוצעו בפועל העבודות להכשרת חריגות הבניה.

אני מקבל את הערכת שווי דמי השכירות הראויים כפי שנקבעו בחוות דעתו של שמאי התובעת רודיטי ובסך של 6,200 ₪ לחודש ובסכום כולל עבור 3 שבועות סך של 4,650 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן זה שלסילוק מלא וסופי של התביעה אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסכום הכולל של 153,907 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה (24.11.16) ועד לתשלום המלא בפועל.

התובע הגיש נגד הנתבע תביעה כספית / נזיקית ע"ס 311,400 ₪ לפצוי כספי, בגין רשלנות מקצועית של הנתבע , עורך דין במקצועו, בייצוג התובע, הפרת חובה חקוקה, ולהחזר שכ"ט, כאשר הנתבע ייצג את התובע בשני הליכים, ההליך הראשון שהתנהל בביהמ"ש בחיפה, בתיק מאוחד (9060-03-12 ו- 15887-02-14) (להלן: "ההליך הראשון"), וההליך השני היתנהל בביהמ"ש השלום בתל אביב-יפו (להלן: "ההליך השני").

תגובת התובע: בתגובה לבקשה לסילוק על הסף, טוען התובע כי התביעה לא היתיישנה, מאחר ועילת התביעה נולדה מיום הפרת הסכם שכ"ט וההתרשלות, ואין נפקות למועד עריכת הסכם השכר טירחה או מועד ביצוע התשלום.

לעניין מועד העילה נקבע, בע"א 10192/07 פיסגת אשדוד הנדסה אזרחית ותשתיות בע"מ נ' חן גל השקעות ומסחר בע"מ (נבו, 24.5.2010); "המבחן המקובל לקיומה של "עילת תובענה" לצורך היתיישנות הוא מציאותן של העובדות החיוניות הנדרשות לביסוס תביעה שניתן להוכיחה ולזכות בסעד המבוקש(אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 118 (מהדורה עשירית, 2009), להלן: גורן; ע"א 242/66 יעקובסון נ' גז, פ"ד כא (1) 85, 92 (1967)).

...

במקרה כזה, סוף התביעה, לאחר שתתברר, להידחות, ותביעה שסופה להידחות, אפילו יוכיח התובע את כל העובדות שהסתמך עליהן, מה טעם לגבות ראיות להוכחתה ולשמעה? כלפי תביעה כזו, מן הראוי שהנתבע יעלה את הטענה של חוסר עילה.

ברי כי אין עסקינן בעניין אשר ברור וגלוי על פני הדברים שאין בידי התובע להוכיח את תביעתו, למצער,  לא בשלב הנוכחי של ההליך, ללא חקירה ודרישה בעובדות, ולפיכך סבורני כי אין לסלק את התביעה על הסף מפאת העדר עילה.

 סוף דבר- הבקשה לסילוק  על הסף, נדחית.

המשיב הדגיש כי ניהל את ענייניו של המערער במשך תקופה קצרה וכי בנסיבות הייחודיות של המקרה, כשהמערער עבד משך שנים כעצמאי ופעל בעצמו מול הרשויות, אין לקבוע כי התרשל באופן הטיפול בו. המשיב הוסיף וטען כי נועץ בעורך דין והמליץ למערער להשיג על החלטת המל"ל בעיניינו, כך שאין לומר שהאחרון מיצה את ההליכים בפני המוסד; כי המערער לא הוכיח שהכנסותיו בפועל מהעסק עלו או התקרבו כדי הסכומים להם טען; וכי מכל מקום, דין התביעה היה להדחות גם מחמת התיישנותה.

במצב דברים זה, ניתן לומר כי כוח התביעה של המערער נגד המשיב התגבש במועד דחיית התביעה למל"ל, כך שהיה מקום לברר את התביעה נגד המשיב לגופה (ראו והשוו לדעת הרוב בע"א 945/11 שאנקול לשיווק (1937) בע"מ נ' סומך חייקין KPMG, פסקות 13-10 לפסק דינה של המשנה לנשיא מ' נאור (‏20.8.2014), ממנה עולה כי עילת תביעה בגין רשלנות מקצועית של רואי חשבון ועורכי דין שהובילה לחיוב הלקוח במס, לא נולדה לפני שרשויות המס הודיעו ללקוח על החיוב).

...

לטענת המערער, מסקנה זו נובעת מחובת הנאמנות של רואה חשבון כלפי לקוחו; מהחובות שהוטלו בפסיקה על ציבור רואי החשבון; והיות רואה החשבון מונע הנזק הטוב והזול ביותר, כמי שמחזיק בכלים ובידע המקצועי הרלוונטיים.

בשים לב לכל אלה, אני סבור כי גם המערער נושא באחריות למצב שנוצר, בשיעור של 30%.

אלא שבית משפט קמא קבע כי המערער לא הוכיח שרווחיו מהתקנת מזגנים יגיעו לכדי 18,000 ש"ח בחודש, כשלמעשה הם עומדים על כשליש מסכום זה; וכך עולה גם מהדיווח למל"ל שהוכן לאחר התאונה בתיאום עם אשת המערער, ובו צוין כי החל מיום 1.5.2013 המערער עובד 40 שעות בשבוע בהכנסה חודשית ממוצעת של 7,000 ש"ח. למרות דחיית טענותיו לעניין השכר הקובע, המערער לא הגיש במסגרת הערעור שלפנינו חוות דעת עדכנית ממנה ניתן ללמוד על ההפרש שבין שווי הקצבאות שקיבל ויקבל לבין שווי קצבאות נכות מעבודה לפי הכנסה חודשית של 7,000 ש"ח. לאור זאת, אני סבור כי יש להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שניתן יהיה להשלים את הבירור בסוגיה ולקבוע את שיעור הנזק.

אי לכך, הערעור מתקבל במובן זה שנקבע כי המשיב התרשל כלפי המערער במילוי תפקידו כרואה חשבון, והחיוב בהוצאות בהן חוייב בבית משפט קמא – יבוטל.

ביום 9.3.2015 גם התביעה נגד בית החולים נמחקה וזאת בשל אי קיום החלטות בית המשפט ואף שבית המשפט נעתר לבקשה וביטל את המחיקה, נוכח מחדלים נוספים של עורכי הדין הנתבעים, התביעה נמחקה שוב ביום 14.9.2016 ועורכי הדין אמג'ד ווייל לא ביקשו לבטל את המחיקה ולא ערערו על פסק הדין.

אולם כיוון שהתובעים חששו שהתביעה היתיישנה, צירפו לתביעה כנתבעים גם את עורכי הדין, נתבעים 5-1, בטענה שרשלנותם המקצועית היא שגרמה למחיקת התביעה המקורית ולהתיישנות התביעה דנן.

נוכח כל האמור אני מורה על הפרדת הדיון כך שהתביעה בגין הרשלנות הרפואית נגד המוסדות הרפואיים תדון בנפרד מן התביעה נגד נתבעים 5-1.

...

אף שתקנות סדר הדין (החדשות), אינן כוללות הוראה דומה, מקובלת עליי עמדתו של המלומד יששכר רוזן צבי, כי יש לקרוא הוראה זו לתוך התקנות "שכן לא יעלה על הדעת כי לבית המשפט לא תהיה אפשרות להפריד עילות תביעה שאוחדו על ידי התובע בכתב תביעה אחד, במקרים שבהם אין קשר עובדתי או משפטי בין עילות התביעה וכאשר הדיון המאוחד בהן לא זו בלבד שלא יוביל לייעול ההליך אלא יגרור אחריו בזבוז משאבים" (יששכר רוזן צבי, הרפורמה בסדר דין אזרחי: מורה נבוכים (מהדורה שלישית 2024) 207-206).

נוכח כל האמור אני מורה על הפרדת הדיון כך שהתביעה בגין הרשלנות הרפואית נגד המוסדות הרפואיים תידון בנפרד מן התביעה נגד נתבעים 5-1.

לכן אני מורה על העברת התביעה נגד נתבעים 5-1 לבית משפט השלום בירושלים שידון בשאר טענות הסף שהעלו נתבעים 5-1.