לא הובאה כל ראיה של ממש על מנת לאושש את הטענה כי לאביו של התובע היתה השפעה ניכרת על הנעשה בבית אחותו וכי לא ניתן היה לסרב לבקשתו, גם במחיר של מסירת עדות שקר במישטרה שעלולה היתה לסבך את הנתבע, להביא לשלילת רישיונו ולחשוף אותו לתביעה מצד הנהג של הרכב האחר שהיה מעורב בתואנה, ועוד כהנה.
הנתבע לא טרח להציג ולו בדל ראיה להוכחת טענה זו. לנתבע גם לא היה הסבר משכנע מדוע לא הגיש תביעה בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו בעקבות התאונה, שהרי ככל שגירסתו אמת, ולפיה התובע הוא זה שנהג ברכב בזמן התאונה, זכאי היה הנתבע, לכאורה, לפיצויים בגין נזקיו.
לא זו בלבד שמדובר בבעל דין אשר בחר שלא להעיד, אלא מדובר במי שנטען לגביו כי הוא מחזיק במידע רלוואנטי ויכול היה לשפוך אור על מערכת היחסים בין התובע ומשפחתו לנתבע ומשפחתו, ומי שהיה מעורה בפרטי הארוע.
...
מכאן התביעה כנגד קרנית, שהוגשה על פי סעיף 12(א)(2) לחוק הפלת"ד.
הנתבע טען כי התובע הוא זה שנהג ברכב בזמן התאונה, ועל כן אין הוא חב בנזקיו ודין התביעה נגדו להידחות.
סוף דבר
אני מורה כי על הנתבעים לפצות את התובע, יחד ולחוד, בגין הנזקים שנגרמו לו בעקבות התאונה נשוא הדיון, כפי שיוכחו בפניי.
כן אני מורה כי על הצדדים השלישיים, יחד ולחוד, לשפות את קרנית בגין כל סכום שתשלם לתובע בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה, כפי שיוכחו בפניי.
בנוסף, אני קובע כי על הנתבע, קרנית וצדדי ג' 2 ו- 3 לשפות, יחד ולחוד את המל"ל בגין הסכומים ששילם וישלם לתובע בעקבות התאונה נשוא הדיון.
