תביעה בגין הפרת סימן מסחר ועוולות מסחריות

זאת ועוד, מלכה העלה טענת קזוז כנגד מלוא סכום התביעה, בכך שטען כי יש לקזז מסכום התביעה שהגיש ארבל את הסכומים הבאים: תשלום ביתר של דמי ארנונה בסכום ע"ס 194,609 ₪; פיצוי בגין הפרת סימני מסחר שבבעלות מלכה בסכום שהועמד לצרכי אגרה ע"ס 100,000 ₪; פיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרת סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 ע"ס 100,000 ₪; וכן קזוז סכום ע"ס 855,073 ₪ שהוציא מלכה עבור שיפורים והתאמת המושכר לצרכי הפעלת המשחקיה אשר נותרו במושכר לאחר פינויו על ידי מלכה, ובסך הכל קזוז בסכום ע"ס 1,249,682 ₪ העולה על סכום התביעה.

...

לאחר קיזוז הסכומים שהצדדים חייבים אחד לשני, יוצא אפוא כי על הנתבעים לשלם לתובעים 383,271 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל וכך אני מורה.

בהתחשב בתוצאה, בכך שהתביעה שכנגד נדחתה ברובה ואילו חלק מהותי מהתביעה התקבל, בהתחשב בהיקף הכספי הגבוה יחסית של שתי התביעות וכן בהתחשב במשך ההליכים והיקפם, הנתבעים ישלמו לתובעים שכ"ט עו"ד בסך של 75,000 ₪.

כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובעים סכום השווה ל-50% מסכומי אגרות המשפט ששילמו התובעים בגין הגשת התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ששולמו האגרות לבית המשפט ועד לתשלום בפועל על ידי הנתבעים לתובעים.

כן מבוקש למנות את ב"כ המבקשות כתופס וכונס נכסים מכוח סעיף 16 ו – 17 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"), לתפוס את כלל המוצרים הנושאים את סימן המסחר של המבקשות או הנושאים כיתוב מטעה וסימון שהוא בבחינת חקוי והעתקה של מוצרי המבקשות.

גם בהיתעלם מטענת המשיבה, שלא גובתה באסמכתאות, שמדובר בתמונה שנרכשה מאתר "Shuterstock", הרי שמדובר ב"עין" שונה ובכיתוב שונה בתכלית, כך שאיני סבורה שיש בידי המבקשות להצביע על ראיות לכאורה המבססות תביעה בגין הפרת סימן מסחר.

...

המשיבה טוענת כי דין הבקשה לסעדים זמניים להידחות.

דיון לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה והתגובה ושמעתי טיעוני ב"כ הצדדים בדיון, ראיתי לדחות את הבקשה לסעדים זמניים - אנמק מסקנתי בקצרה.

סעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות קובע "לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוצר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר". נמצא איפוא כי העוולה של "גניבת עין" כוללת שני יסודות: קיום מוניטין למותג הנפגע וחשש להטעיית ציבור הצרכנים לחשוב שיש קשר בין הסימן המקורי לסימן הנחזה לו. גם בהנחה שאחד או שניים ממנהלי המשיבה ששמותיהם צוינו בבקשה, ואשר המשיבה לא ראתה להגיש תצהיר של מי מהם, עוקבים אחרי חשבון האינסטגרם של המבקשות, איני סבורה כי יש מקום להיעתר לבקשה לסעד זמני - ואנמק.

סיכום מהנימוקים המפורטים לא ראיתי להיעתר לבקשה לסעדים זמניים.

מכאן תביעת התובעת אשר לפניי, בה היא עותרת למתן צו המורה לנתבע או כל אדם אחר מטעמה לחדול לאלתר מלמכור או לשווק או לייצר את כל קופסאות החשמל הנחזות להיות כאלה המיוצרות ע"י התובעת וכן לחדול מהפרת סימן המסחר של התובעת; לחייב את הנתבע להעביר לתובעת את כל מלאי המוצרים המפרים את הסימן המסחרי או נחזים להיות כאלה שיוצרו ע"י התובעת הנמצאים ברשותו של הנתבע לצורך השמדתם; לחייב את הנתבע בתשלום סך של 100,000 ₪ כפצוי ללא הוכחת נזק בהתאם להוראות סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות בגין ביצוע עוולת גניבת העין במכירת "קופסאות 3 מקום" הנחזות להיות מיוצרות ע"י התובעת; וכן לחייב את הנתבע בתשלום סך של 100,000 ₪ כפצוי ללא הוכחת נזק בהתאם להוראות סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות בגין ביצוע עוולת גניבת העין במכירת "קופסאות 4 מקום" הנחזות להיות מיוצרות על ידי התובעת.

...

בהתחשב במכלול הנסיבות, בכך שאלו בוצעו תוך שימוש בסימן מסחר רשום מפר כאמור לעיל, ובהיבט המניעתי שבפסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק, אני קובעת כי הפיצוי יעמוד ע"ס של 50,000 ₪.

סוף דבר, התביעה מתקבלת כפי שפורט לעיל.

הנתבע ישלם לידי התובעת סך של 50,000 ₪.

האם הנתבעת הפרה את סימן המסחר של התובעים? האם היתנהלותה של הנתבעת עולה כדי גניבת עין ו/או היתערבות בלתי הוגנת? האם לתובעים עילת תביעה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט? ככל שהתשובה לאיזו משאלות אלה חיובית, מה הם הסעדים ההולמים בנסיבות העניין? ובתשובה; הנתבעת לא הפרה את סימן המסחר של התובעים; לא הוכח יסוד המוניטין המהוה תנאי בלעדיו אין לגיבושה על עוולת גניבת העין; לא מתקיימים היסודות המגבשים עילת תביעה בגין היתערבות בלתי הוגנת; לא הוכחו היסודות המגבשים עילת תביעה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט.

במסגרת הוכחת נזקיו, על התובע "להוכיח שספג הפסדים המתבטאים באובדן פלח שוק מסוים או בפגיעה בערכו הכלכלי או התדמיתי של סימנו הרשום ואף בהשתלטות או בהשתלחות עוינת בסימנו או בתדמיתו. בעל הסימן הרשום צריך להוכיח שאילמלא האקט המופר הוא היה מוכר יותר, משיג לקוחות נוספים, נהנה יותר מתדמיתו החיובית של סימנו הרשם או מבצע עיסקאות מסחריות נוספות תוך שימוש בסימן הרשום..." (עמיר פרידמן סימני מסחר: דין פסיקה ומשפט משווה כרך ראשון 973 (מהדורה שלישית 2010)).

...

פריצת החומה המקיפה את חוקי הקניין הרוחני באיל-הברזל של "צדק ויושר" – אלה צדק ויושר העושים את דיני עשיית עושר – אינה מקובלת עליי.

אני דוחה אפוא את טענות התובעים בעניין זה. ודוק; בשולי הדברים ועל מנת שלא להחסיר דבר, אתייחס לטענת הנתבעת לפיה המילים "היפ היפ" הנן גנריות בהקשר של מוצרים למסיבות ולאירועים, ועל כן אינן ראויות להגנה.

סוף דבר התביעה נדחית.

בשים לב לאמור עתרה מגנוליה ישראל לסעד של 1,085,057 ש"ח, המורכב מהסכומים הבאים (ראו סעיף 54 לכתב התביעה): 46,651 אירו – שהם 183,338 ש"ח (כל הסכומים בשקלים הנם נכון למועד הגשת התביעה), בגין יתרת החוב שלא שולמה על-ידי מגנוליה הונגריה בתמורה לאספקת מוצרים; 4,000 אירו – שהם 15,720 ש"ח, בגין התחייבות לשלם פיצוי מוסכם על הפרת הסכם רכישת המניות (התחייבות שנכללה בסעיף 13א להסכם פרעון החובות); 200,000 אירו – שהם 786,000 ש"ח, כפצוי מוסכם בגין הפרת סעיפים 4.3 ו-7.4 להסכם הזיכיון (קרי, בגין עשיית שימוש בסימני המסחר של מגנוליה ומכירת מוצרים שאינם של מגנוליה בדוכנים בהנוגריה); ופצוי בגין גניבת עין ופגיעה במוניטין, לפי חוק עוולות מסחריות, בסך של 100,000 ש"ח נוספים.

...

התוצאה היא כי אין מקום להורות על סילוק על הסף מחמת התיישנות.

בענייננו, ועל רקע האמור לעיל, כללים פרשניים אלה משמיעים לנו כי יש לכבד את ההסכמות החוזיות בין הצדדים שלפיהן כל סכסוך הנובע מהסכם הזיכיון, ואינו קשור לפירעון חובות כאלה ואחרים (סוגיה שהוסדרה באופן ספציפי בהסכם פירעון החובות), ידון בבוררות או בערכאה מוסמכת בהונגריה, בהתאם לבחירת מגנוליה ישראל, ככל שההליך יינקט על ידה.

מכל מקום אני סבור כי בענייננו עלה בידיהם של נתבעים 1, 3 ו-4 להראות, כי התקיימו התנאים הנקובים בסעיף 5 לחוק הבוררות (לסקירת התנאים ראו, רע"א 4986/08 TYCO BUILDING SERVICES נ' אלבקס וידיאו בע"מ (12.4.2010)), קרי, כי בין הצדדים קיים הסכם בוררות; כי התובענה שהוגשה לבית המשפט מתייחסת לסכסוך שההסכם חל עליו; כי בעל דין שהוא צד להסכם מבקש את עיכוב ההליכים; כי הנתבעים 1, 3 ו-4 היו מוכנים - גם בעת הגשת הבקשה - לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות; וכי טענת עיכוב ההליכים הועלתה בהזדמנות הראשונה.