מבוא
תביעה כספית על סך של 71,778 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לתובע בשל הפרה ובטול שלא כדין של הסכם לשכירת רכב.
התובע הודיע שביטל את כרטיס האשראי שנגנב ונימסר לו שהנתבעת תוכל לחייבו בשל המפתחות הנוספים שנגנבו באמצעות ערבון שנעשה טרם ביטול כרטיס האשראי; התובע הוא לקוח נאמן של הנתבעת מזה כשלושים שנה ולא היה מגיע לו ולמשפחתו יחס משפיל, מבזה ומזלזל; מתפקידה של הנתבעת במעמדה כסוכנת או חברת השכרה היה לבדוק במעמד ההזמנה בישראל שאין אפשרות לבצע את ההזמנה ולא לעשות זאת לאחר שהתובע ומשפחתו יצאו מהארץ; התובע ומשפחתו נאלצו, בלית ברירה, להצטופף ברכב קטן יותר במשך ימים רבים; היתנהגותה של הנתבעת עולה לכדי הפרת ההסכם, רשלנות בכך שלא הודיעה ולא בדקה שתוכל לספק את השרות, והוצאת לשון הרע על התובע בעצם פירסום שמו של התובע ברשימה השחורה בה נכללים אנשים מפרי חוק בשים לב לכך של"יורופקאר" העולמית הסכמי שתוף פעולה עם חברות השכרה אחרות במדינות נוספות, כגון חברת "באדג'ט" ביוון ושמו הטוב של התובע נפגע גם אצלן; הסעדים שנתבעו- סך של 200 יורו בשל ביטול ההסכם על ידי הנתבעת; סך של 600 יורו בשל ההפרש בין עלות ההזמנה המקורית לבין עלות השכרת הרכב החילופי; השבת דמי הביטול בסך של 50 יורו; פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 18,000 ₪; פיצוי בגין פגיעה בשמו הטוב של התובע בסך של 50,000 ₪; סה"כ 71,778 ₪.
התובע טען שהוא זכאי לפצוי בגין עגמת נפש שנגרמה לו בשל אי העמדת השרות וסבורני שיש ממש בטענה זו.
לתובע התחוור להפתעתו בנמל התעופה של וונציה שהוא נימנה עם לקוחותיה המוגבלים של חברת "יורופקאר", למרות שההזמנה אושרה על ידה, ומעבר לתחושת אי הנעימות שפקדה אותו, הוא נאלץ לאתר רכב אצל חברת השכרה אחרת שלא התאים לציפיותיו ולצרכיו בעלות גבוהה יותר.
...
הנתבעת טענה בכתב ההגנה, בעיקרי הדברים, כי בינה לבין חברת ההשכרה "יורופקאר" אין קשרי בעלות, שליטה, מרות, או ניהול, והתובע היה מודע לכך ואת מכתב הדרישה עובר להגשת התביעה שלח לחברת "יורופקאר"; הנתבעת אינה חברה להשכרת רכב, או תחת בעלותה של חברה להשכרת רכב, או נציגתה של חברה להשכרת רכב, ואינה נציגתה לקבלת כתבי בי- דין או לכל פעולה משפטית אחרת של חברה להשכרת רכב; הנתבעת מבצעת הזמנות של שכירת רכבים אצל ספקים שונים ברחבי העולם העוסקים בהשכרת רכבים; חברת ההשכרה חותמת על הסכם שכירות ישירות מול הלקוח וכך גם מצוין בתנאי ההתקשרות שבינה לבין התובע; הנתבעת הוציאה את השובר והעבירה אותו לסוכנות לשם העברתו לתובע לאחר שההזמנה אושרה על ידי חברת ההשכרה; הסמכות המקומית מוקנית לבית משפט השלום במחוז תל אביב; כפי שנטען בכתב התביעה ההזמנה הייתה בתוקף והמפתחות נמסרו לתובע אך נאמר לו שלא ניתן למסור את הרכב מכיוון שהוא נכלל ב"רשימה שחורה" אצל חברת ההשכרה; הנתבעת לא ידעה שהתובע ב"רשימה שחורה" אצל חברת "יורופקאר"; התובע נכלל ב"רשימה שחורה", כך לטענתו, בשל השכרת רכב קודמת של התובע אצל חברת ההשכרה שלא התבצעה באמצעות הנתבעת; התובע או הסוכנות שפנתה מטעמו לנתבעת לא מסרו לה על בעיה כלשהיא עם חברת ההשכרה, למרות שהמידע בעניין זה היה אצל התובע; חברת ההשכרה היא בעלת דברו של התובע ולא הנתבעת; נראה שהתובע סבור, מחמת טעות, שהנתבעת היא חברת ההשכרה בעוד שאין הדבר כך; הנתבעת נמנית על רשת עולמית של חברת "אוטויורופ" הפועלת כמתווכת להזמנת שירותי השכרת רכב מחברות השכרה שונות בעולם; הסוכנות ביטלה את ההזמנה לאחר שהרכב לא סופק והתובע לא חויב בדמי שכירות או בדמי ביטול; מבירור שנערך בדיעבד התברר שההזמנה לא בוצעה מכיוון שלתובע חוב כספי כלפי חברת ההשכרה, בשל השכרת רכב קודמת שלא בוצעה באמצעות הנתבעת; הוכחשה הטענה להיותו של ההסכם בין הצדדים חוזה אחיד; בענייננו חל סעיף 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; הוכחשה הטענה לגבי הוצאת לשון הרע על התובע; בנסיבות העניין יש לדחות את התביעה.
התובע טען שהתנהלותה של הנתבעת עולה לכדי הוצאת לשון הרע ופגיעה בשמו הטוב מכיוון שנכלל ברשימת הלקוחות המוגבלים על לא עוול בכפו ודרש פיצוי בסך של 50,000 ₪, אך אין בידי לקבל את הטענה.
התובע טען שיש לחייב את הנתבעת בפיצוי בסך של 200 יורו (809 ₪) כשלושים אחוז מעלות ההזמנה בשל ביטול ההסכם שלא כדין ורשלנותה של הנתבעת, אך אין בידי לקבל את הטענה לגבי הנזק הנטען.
התוצאה
מהמקובץ לעיל הנתבעת תשלם לתובע את החיובים הכספיים הבאים-
סך של 4,234 ₪ (1,234 ₪ בגין חלקה בעלות שכירת רכב חליפי ו-3,000 ₪ בגין עגמת נפש) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
