לפניי תביעה לפצוי בגין הפרת הסכם שעניינו – חבילת נופש באי כרתים.
אלא שאין מדובר כלל ב"הצעת פיצוי": אין מדובר בויתור על זכות התביעה בגין "טובת הנאה" שניתנה לתובעים, כי אם אך בהתחייבות של המלון, לחדול מהפרת ההסכם למחרת היום, ולא להותיר אותה על כנה עד תום שהותם של התובעים במלון.
...
מכאן, שאני דוחה את טענות הנתבעת והשטיח המעופף – הן ביחס לכתב הוויתור והן ביחס לפיצוי שניתן, כנטען.
על כן אני סבור, כי מקום שבו ציפייה זו מופרת, יש מקום לפיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה.
אני קובע, אפוא, כי הפיצוי הראוי בגין עגמת הנפש שנגרמה היא בשיעור זהה לנזק הממוני שנגרם, קרי – 350 ₪ לאדם.
אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת ואת הצד השלישי, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סכום כולל של 9,100 ₪ - 700 ₪ לכל אחד מהתובעים, וזאת בתוך 30 ימים ממועד פסק דין זה.
כמו כן, יישאו הנתבעת והצד השלישי – אף זאת ביחד ולחוד, בהוצאות התובעים בגין הגשת התביעה וניהולה, ובעיקר בשל התנהלותה הדיונית של הנתבעת, בסך 500 ₪ לכל אחד מהתובעים 1 ו-2, ובסך הכל – 1,000 ₪.
