תביעה בגין הפרת חוזה לצילום ועריכת אירועי חתונה

התביעה התובעת וארוסהּ דאז (כיום אשהּ) הזמינו מהנתבע שירותי צלום לארועי חתונתם, לרבות צלום תמונות ("סטילס") והסרטה ("וידאו") לארוע חינה לפני מועד החתונה, ולחתונה עצמה; ובנוסף לאלה, עריכת צילומים הקרואים "טראש".[footnoteRef:1] [1: מקור מונח זה בביטוי "trash the dress", צלומי הכלה לאחר החתונה, בשמלת החתונה, בהם היא הורסת את השימלה, למשל באמצעות צבעים, כניסה לים, וכיוצ"ב. בעניינינו הצדדים השתמשו במונח "טראש" בנוגע לצילומים שנערכו במועד לפני ארוע החתונה.

] התובעת טענה בכתב התביעה כי על-פי ההסכם שנחתם בין הצדדים, הוסכם כי הנתבע יספק שירותי צלום סטילס ווידאו; עריכת סרטי וידאו בפורמט DVD; אלבומי תמונות; וכן יספק את כל חומרי הצלום ("חומר הגלם").

הפרת חוזה בידי הנתבע כאמור, עולה מחומר הראיות שלפני, ברף הנידרש בהליך אזרחי, כי הנתבע העביר לתובעת העתק של קבצי תמונות הסטילס של החתונה בכונן אצבע.

על כן הנני מעמיד את ניזקה הבלתי ממוני של התובעת בגין אי-שמירת קבצי תמונות הסטילס של ארוע החתונה, כאשר יש בידה את הוידאו של החתונה, על סך של 15,000 ₪.

...

אין מחלוקת בין הצדדים כי בסופו של דבר, קבצי תמונות הסטילס לא נמצאו אצל הנתבע באופן המאפשר שימוש בהם.

סוף דבר, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 14,500 ₪.

בנוסף ישלם הנתבע לתובעת, כשיפוי חלקי בגין האגרה, סך של 363 ₪.

עוד ישלם הנתבע לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך של 2545 ₪.

בית משפט לתביעות קטנות בירושלים ת"ק 5021-01-20 זרקא ואח' נ' טרקלין אולמות ואירועים בע"מ תא"ק 22650-03-20 טרקלין אולמות ואירועים בע"מ נ' זרקא ואח' תיק חצוני: בפני כבוד הרשם הבכיר אהרן אורנשטיין תובעים ונתבעים בתא"ק 22650-03-20 1. פיליפ יוסף זרקא 2. אודיל זרקא נתבעת ותובעת בתא"ק 22650-03-20 טרקלין אולמות ואירועים בע"מ פסק דין

בני-הזוג זרקא טוענים כי החברה הפרה תניה בחוזה בה נקבע כי הארוע יחל בשעה 18:00.

כמו כן, לא יכול להיות חולק כי בעלת האולם הכירה את בני-הזוג זרקא והייתה צריכה לצפות כי הם עלולים להנזק מפגיעה ברמת עריכת הארוע.

אני סבור כי הוא צילם את התמונות מאחר שחשש כי בני-הזוג זרקא עלולים להגיש תביעה.

טענת בעלת האולם כי במקום נערכות חתונות מרובות משתתפים נתמכת במסמכים שהוגשו.

...

בשל כל האמור לעיל, אני אומד את גובה עוגמת הנפש שנגרמה לבני-הזוג זרקא בגין טענותיהם שהתקבלו ב-6,000 ₪.

סוף דבר בני הזוג-זרקא ישלמו לבעלת האולם 6,950 ₪.

החברה תשיב להם את השיק שמסרו לה (שמספרו 14383) ואני מורה בזאת על ביטולו.

עוד לטענת הנתבעים, התובע סיכל בעצמו את הזכות לקבל כספים על פי ההסכם, נוכח העובדה שמשך שנים רבות "שתק" עד לארוע הרפואי שפקד את הנתבע, ורק בשעה שהנתבע היה מורדם ומונשם, דרש את שכר הטירחה.

התביעה לגופה סדר הדיון במחלוקות בין הצדדים: א. האם הסכם שכר הטירחה קבע תשלום סכום של 30,000 דולר בלבד; ב. בהנחה שחלה חלופה בדבר תשלום 40% מהנכס, האם יש לגזור אותה מהשווי ההסטורי של הנכס, או משווי אחר; ג. מה הם הסכומים ששולמו עבור שכר טירחה בהתאם לקבלות שהוצאו; ד. האם הנתבע שילם תשלום במזומן שהתובע לא הוציא בגינו קבלה; ה. האם התובע זכאי לתשלום שכר טירחה בגין הפעולות הנוספות שביצע (מעבר לטפול בתביעה ההצהרתית); ו. האם התובע פעל בתביעה זו תוך הפרת חיסיון עורך דין – לקוח; האם קיימת עילת תביעה או יריבות בין התובע לבין הנתבעת; ח. פסיקת עוגמת נפש.

הנתבע הוסיף כי לא יעלה על הדעת שבגין תביעה של 200,000 דולר ישולם שכר טירחה של 2 – 3 מיליון ש"ח. נוסף לכך, הנתבע טען כי הסכם שכר הטירחה חסר פרטים כגון ת"ז של הצדדים או מסגרת העבודה שבגינה נחתם ההסכם.

דובר בתביעה סבוכה, שהייתה כרוכה בנסיעות, דיונים, טיעונים, צילומים ועוד.

מאחר שבאותו זמן שכר הטירחה כבר היה על בסיס הצלחה, ובשים לב להתנהלותו של הנתבע שלא "שש" ולא "אץ" לשלם לתובע, לא מסתבר שהוא "היתנדב" לשלם סכום של 127,000 ₪ כשכר טירחה בשלב זה. לא הוצגו אסמכתות למועד בו נקבו הנתבע ועדיו, דוגמאת, מועד קבלת הפיצויים מחברת הביטוח (אם נתייחס לגירסה לפיה מקור התשלום היה בפיצויים) או ראיה (פשוטה) בקשר למועד נישואיה של אחותו של וקנין.

...

לפיכך, אני דוחה את התביעה נגד הנתבעת.

אני דוחה את התביעה ברכיב זה. מדובר בתביעה כספית בגין שכר טרחה, ועל פי המקובל, אין מקום לפסוק בתביעה מסוג זה עוגמת נפש.

התביעה נגד הנתבעת נדחית.

רקע התובעת נישאה ביום 14/2/19 והזמינה שירותי צלום ארוע החתונה מהנתבע על פי חוזה שנערך ביום 17/12/19.

בחוזה נקבע כי הנתבע יספק שירותי צלום הכוללים בין היתר צלום וידאו, צלום סטילס, וידאו על חצובה, מגנטים, עריכת וידאו הכוללת סירטון היי לייט וסרטון ארוך ואלבום חתונה.

בסיכומיו ב"כ התובעת הסביר כי גובה הנזק אותו תובעת התובעת מגלם בתוכו עבודה רשלנית, אי מקצועית, הפרת חוזה ועוגמת נפש עמוקה.

הבסיס למתן פיצוי בגין עוגמת נפש, מקורו בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, הקובע: "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין". במקרה דנן, אין המדובר באובדן מוחלט של סרט החתונה והתמונות שהרי התובעת העידה בעצמה כי קיבלה לידיה את הסירטון ואת התמונות, אלא באובדן חלקי בלבד.

...

התוצאה לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי ביחס לטענות הבאות: בגין אי קבלת אלבומי התמונות, אני פוסק פיצוי בסך 1,500 ₪.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 7,500 ₪.

כמו כן, הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ כולל מע"מ. התשלום יבוצע בתוך 30 ימים מהיום.

לפניי תביעה קטנה, על סך 32,000 ש"ח, בגין טענות להפרת חוזה מצד הנתבעת ונזקים שנגרמו, לפי הנטען, לתובעת.

בכתב התביעה נטען, בין היתר, כי צלם הוידאו לא הסכים לבצע צילומים ב"סיור" וכן כי בשלב כלשהוא "נטש ונעלם", דבר שגרם עיכובים ושיבושים ואף איחור לאולם, ובגין כך לא בוצעו צלומי מישפחה וצילומי "החתן מקבל את הכלה". בכתב התביעה נטען עוד, כי הדיסקים עם צלומי הוידאו שאותם קיבלה היו פגומים - חלק מארוע החינה צולם ללא קול והדיסק אינו תקין, כמו כן, ביקשה להסיר חלקים מצילומי הוידאו של החתונה.

בגין כל אלה, תבעה התובעת את הסעדים הבאים: (א) קבלת כלל החומרים המובטחים: דיסקים, הגדלות, אלבום; (ב) דיסק טרה - 400 ש"ח; (ג) אובדן צלומי "טראש" - 2,000 ש"ח; (ד) אספקת תוצרים לקויים - 3,000 ש"ח; (ה) החסרת תכולה - 2,500 ש"ח; (ו) הוצאות משפט - 1,500 ש"ח; (ז) נזק כללי ועוגמת נפש - 22,600 ש"ח. הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי בהתאם להסכם ההיתקשרות, לאחר שלושה חודשים מיום הארוע "אין יותר התעסקות בארוע זה, כדי שנוכל להמשיך ולכבד את הזוגות הבאים. כמו כן אין אפשרות לתקן לאחר 7 ימים מיום קבלת המוצר כדי שנוכל להמשיך לעבוד עם הזוגות הבאים". עוד נטען בכתב ההגנה כי אכן הגיעו הצלמים כפי שסוכם, כי צלם הוידאו הוא "מקצוען ברמות עובד שנים רבות באולפני ראשון ובטוח לא ישתף פעולה עם הרצון לייצר סרט של שעה וחצי התארגנות וסיור". לכן, כאשר סיים לצלם את החומר הדרוש לו לייצר סרט מושלם, טרח להגיע לכיוון אולם השמחות שכן היה צלם יחיד שם. עוד נטען, כי במהלך כל ארוע משדרים על המסכים תמונות מיום הארוע, "במידה ורוצים דברים אחרים מתאמים מראש ובוחרים את החומר לשידור במסכים". אשר לתקלות בדיסקים, טוענת הנתבעת כי "ברובם היו עקב שימוש במכשירים לא תקינים" וכי הדיווח על התקלה הגיע מאוחר מאוד.

עוד ציינה, כי "טרם עריכת דיסק החתונה ברצוני לבקש לגנוז כמה קטעים לא טובים ולקבל דיסקים חדשים... לגבי התמונות אני אשלח לך במייל נפרד ע"פ המפרט שביקשת". תיכתובת הדוא"ל הבאה היא מאפריל 2020, אולם בשלב זה הנתבעת לא הייתה פעילה, עקב סגרי הקורונה.

אשר על כן, אין מנוס מדחיית התביעה בגין ראש נזק זה. חלק גדול מכתב התביעה של התובעת הוקדש לטענות שלפיהן הצלם לא נכח בחלק מהזמן, איחר וגרם לעיכובים, דבר שגרם לכך שלא הספיקו לבצע חלק מהצילומים.

...

אשר על כן, אין מנוס מדחיית התביעה בגין ראש נזק זה. חלק גדול מכתב התביעה של התובעת הוקדש לטענות שלפיהן הצלם לא נכח בחלק מהזמן, איחר וגרם לעיכובים, דבר שגרם לכך שלא הספיקו לבצע חלק מהצילומים.

יתרה מכך, מעיון בתכתובות עולה כי התובעת ציינה שבחרה, בין היתר, 30 תמונות "משפחה הורים", וכן 60 תמונות של "סיור חוץ", וזאת בנוסף לתמונות "אולם עיצובים", תמונות "חופה טקסים" וכן תמונות "ריקודים". יתרה מכך, הפעם הראשונה שבה ציינה הנתבעת את סוגיית ה"היעלמות" של הצלם הייתה בהודעה מיום 2.5.2021 (שנתיים וחצי לאחר מועד האירוע), כשבשום שלב קודם לכן לא העלתה סוגיה זו. אשר על כן, אין בידי לקבוע כי אכן חסרה תכולה כלשהי בצילומי האירוע.

נוכח כל האמור, בצירוף העובדה שהתובעת חזרה וטענה כי הדיסקים שקיבלה פגומים (אף שהדבר לא הוכח לפניי), ולא קיבלה מענה לכך, ראיתי לפסוק לה פיצוי מסוים בגין עוגמת נפש, וזאת בסך כולל של 1,500 ש"ח. בנסיבות העניין, כאשר מרבית התביעה נדחתה, מסיבות אלה ואחרות, ובשים לב לזהות הצדדים ולטיב המחלוקת, לא ראיתי לפסוק הוצאות משפט למי מהצדדים.

לסיכום, התביעה מתקבלת באופן חלקי במובן זה שעל הנתבעת להעמיד לרשות התובעת בתוך 60 ימים את מלוא החומרים והתוצרים שבידיה.