עם זאת, אין להטיל על מארגן הטיול אחריות בגין תקלות או שבושם, שעשויים להתרחש בטיול מאורגן ושלא היה בהם כדי לשנות מאופי הטיול ורמתו או בגין תקלות או שבושם המהוים זוטות [סעיף 4 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], המוחל על מערכת היחסים החוזית מכוח עיקרון תום הלב שבסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1793); סעיף 4 לתזכיר חוק דיני ממונות לפיו "לא תוגש תובענה בשל מעשה קל ערך שאדם סביר לא היה מלין עליו"; ח"א (י-ם) 804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] (13.10.2009), סעיף 38 לפסק הדין, עמ' 32].
על פי הדין, זכאי הנוסע לתבוע פיצוי הן בגין נזקיו הישירים (פיצויים בגין ניזקי ממון) והן בגין נזקים לא ממוניים, כאמור בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן – "חוק התרופות"), כל זאת - בהתאם לשיקול דעת בית המשפט ו"בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין".
...
הנתבעת טענה שפעלה כמיטב יכולתה לפתרון הבעיה, והיא הייתה זו שבסופו של דבר גרמה למסירת הכבודה לתובעים.
אני מקבלת את טענות התובעים, כי הנתבעת "משכה זמן" וכי מדובר בהבטחות שווא מצד הנתבעת, כאשר המדריך מטעמה הונחה לומר לקבוצה מדי יום, כי המזוודות תגענה בקרוב, מה שבפועל לא קרה, והתובעים נאלצו להתבדות יום אחר יום, עד הגעת הכבודה לידיהם ביום 15.05.17.
אין בידי לקבל טענה זו ואני דוחה אותה.
סוף דבר:
לאור האמור לעיל, מצאתי, כי הנתבעת גרמה במחדליה לעוגמת נפש אצל התובעים, ולכן על הנתבעת לפצות את התובעים בגין עוגמת הנפש בסכום כולל של 6,000 ₪, בנוסף לפיצוי שקבלו מצד ג'.
