תביעה בגין הפרת חוזה חבילת נופש: מלון לא ממוזג

מונחת בפני תביעה כנגד השטיח המעופף לפצוי התובעים בגין הפרת הזמנת חבילת נופש לאי כרתים.

על פי כתב התביעה הזמין התובע, ביום 30.7.14, חבילת נופש הכוללת טיסה, בית מלון 5 כוכבים על בסיס "הכל כלול" למשך 3 לילות כאשר הוזמנו 2 חדרים מסוג "סופיריור", והעברות לשדה התעופה וממנו.

משהחליטה הנתבעת להעביר את התובע ומשפחתו למלון אחר הנטל עובר אליה להוכיח כי המדובר בחדר באותה הרמה והדרגה או, למצער, דומה לו. התובע מצידו הראה כי במלון הווילג' לא קיימים כלל חדרים מסוג "סופיריור" (ת/3), כי "פארק המים" לו נטען אינו אלא 3 מגלשות מים לילדים (ראה ת/2), וכי חדר האוכל בו נאלצו לאכול היה בחוץ, לא מקורה וממילא לא ממוזג (ת/2).

היתנהגות זו של הנתבעת אינה עולה כדי ניהול משא ומתן בתום לב לכריתת הסכם ההזמנה, שכן אני קובעת כי הנתבעת ידעה ערב בצוע ההזמנה כי במלון המרכזי- מלון הספא, כפי שכינה אותו הספק היווני Main Hotel, אליו רצה התובע להגיע אין מקום פנוי, וכי על דעת עצמה היא החליטה לשבצו באיזור אחר, מרוחק, מבלי שהיא יודעת – בכלל – כי מדובר באגף הזהה ברמתו למלון המרכזי.

חבילת הנופש אשר הוזמנה על ידי התובע היתה כאמור ל- 3 לילות ובמסגרת "הכל כלול". חופשות מסוג אלה, מהות הבילוי בהן מטבעו הוא שהייה בתוך מיתחם המלון ולא מחוצה לו, תוך הנאה ממתקני המלון.

...

אני קובעת כממצא עובדתי כי הנתבעת לא העבירה את התובע ומשפחתו למלון אחר בשל תפוסת יתר אלא מלכתחילה שריינה לו חדרים במלון הווילג' ולא במלון הספא כפי שנמסר לו בעת ביצוע ההזמנה וכפי שנרשם על גבי השוברים.

התנהגות זו של הנתבעת אינה עולה כדי ניהול משא ומתן בתום לב לכריתת הסכם ההזמנה, שכן אני קובעת כי הנתבעת ידעה ערב בצוע ההזמנה כי במלון המרכזי- מלון הספא, כפי שכינה אותו הספק היווני Main Hotel, אליו רצה התובע להגיע אין מקום פנוי, וכי על דעת עצמה היא החליטה לשבצו באזור אחר, מרוחק, מבלי שהיא יודעת – בכלל – כי מדובר באגף הזהה ברמתו למלון המרכזי.

אני דוחה את טענת התובע, כי רמת ה"טואלטיקה", התחזוקה ורמת החדר היו ירודים.

סוף דבר- משקבעתי כי הנתבעת שריינה לתובע מלון אחר מזה שהתחחיבה בפניו וממילא לא הוכיחה כי המדובר במלון באותה דרגה או דומה לו, הרי שאני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע בגין כל חדר שהזמין סך של 1,750 ₪ ובסה"כ 3,500 ₪ בצירוף רבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בכלליות נטען כי אין בסיס לתביעה מאחר וכל רכיבי הנופש מוצו עד תום וכי אין המדובר בכשלון תמורה חלקי או מלא.

בבחינת נסיבות המקרה דנן לא מצאתי כי ניתן להחיל את ההלכות בדבר "נופש כפוי" אלא יש לקבוע כי השינויים בין המלונות לא עלו לכדי אי התאמה המהוה עילה לביטול ההסכם והשבת התמורה.

מעבר לאמור לעיל, בטופס המפרט את תנאי היתקשרות בין חברת "ארקיע" לבין הנוסע ו/או הסוכן אשר צורף לטופס ההזמנה (נספח 2 לתצהיר הנתבעת 2), צוין במפורש כי- "הפעלת מיזוג אוויר אינה באחריות המארגן אשר לא ישא באחריות כלשהיא להפעלתו גם אם מצוין בתאור המלון כי הנו מצויד במערכת מיזוג. הפעלת המזגנים ותקינותם הנם באחריות ובשליטת בתי המלון בלבד...". חיוב בגין כל משקה במלון וכן מקררי "מיני בר" ריקים או שהעובדים חוייבו לשלם עבור המשקה - ראשית, לא צורפו חשבוניות המעידות על התשלום ששולם.

יחס חסר סבלנות ובלתי אדיב - ביחס לעניין זה העיד מנכ"ל התובעות כי לעובדים שהתארחו במלון הראשון ניתנה אפשרות לקיים "קבלת שבת" ואילו במלון החלופי, לא. ראשית, אין מחלוקת כי הדבר לא נכלל בתנאי המלון ו/או חבילת הנופש.

דאגו לספק מלון חלופי ברמה של 5 כוכבים, בדומה למלון הראשון, באירוח על בסיס "הכול כלול". דרישות העובדים לשדרוגים ותוספות שונות, מעבר למה שהתחייבו הנתבעות לספק, אינן מהוות הפרת הסכם ועל כן אין להורות על ביטול העסקה והשבת התמורה.

...

אין בידי לקבל את טענת הנתבעת 2 כי יוצאת ידי חובתה בהפניה למלון בעל דירוג זהה למקורי.

העובדה כי איש מהעובדים לא טרח לתבוע באופן עצמאי פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו מלמדת על כך כי לא מדובר בליקויים המקנים פיצוי מסוג זה. סוף דבר לאור האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובע ביחד עם בנו מר עידן אסלן ואחיינו מר לירן כהן, הזמינו באמצעות הנתבעת חבילת נופש לשלושתם, אשר כללה כרטיסי טיסה לברצלונה ביום 20/4/14, שהייה למשך שני לילות במלון RONDA (3 כוכבים) בברצלונה, טיסת פנים מברצלונה למדריד ביום 22/4/14 ושהייה לשני לילות בבית מלון במדריד וכן 3 כרטיסי ישיבה לאורך מיגרש כדורגל בויסנטה קלדרון במדריד בתאריך 22/4/14 בטבעת הראשונה במשחק ליגת האליפות בין אטלטיקו מדריד לבין צ'לסי, וכן 3 כרטיסי ישיבה במיגרש כדורגל סנטיאגו ברנבאו במדריד ביום 23/4/14 לאורך המיגרש טבעת 1-2 במשחק האליפות בין ריאל מדריד-באיירן מינכן.

יומיים לפני עזיבת הארץ, הנתבעת מסרה לתובעים כי שלושת כרטיסי המשחק באצטדיון כדורגל קלדרון במדריד יימסרו להם בבית מלון אחר בעיר וכי עליהם לאסוף את הכרטיסים מאותו בית מלון ולא יקבלו את הכרטיסים בבית המלון שלהם וכפיצוי על הטרטור הנ"ל, סוכם שהתובעים יקבלו 3 כרטיסי כניסה חינם לביקור במוזאון שבאצטדיון הנ"ל. התובעים טענו בתביעתם כי לא קיבלו 3 כרטיסי כניסה למוזיאון, על אף התחייבות הנתבעת וכי עלות כל כרטיס כזה 20 יורו.

הנתבעת הגישה כתב הגנה והתייחסה לשלושת הטענות של התובעים כדלקמן: לעניין תלונות התובעים לטיב חדר האירוח בבית המלון בברצלונה, הנתבעת טענה כי עפ"י הוראות ההסכם וההזמנה שנערכו ביניהם "האחריות על השיבוץ במלון לרבות קומת החדר ו/או תקינות המתקנים ו/או השרות במלון, לרבות מערכת מיזוג אויר, הינה על המלון ו/או הספק בלבד". בנוסף הנתבעת טוענת כי התובעים לא פנו אליה בזמן אמת ולא התריעו בנידון על מנת שתוכל לנסות לעזור להם וכי החדר שנימסר להם מבחינת בית המלון מספק.

ביהמ"ש מקבל את תביעת התובעים בעיניין מושבי הישיבה באצטדיון קלדרון ומחייב את הנתבעת לשלם לשלושת התובעים סכום כולל בסך 2,400 ₪ בגין הפרת ההסכם שהיה בין הצדדים.

...

דיון והכרעה: עניין חדר האירוח בבית המלון: לאחר ששקלתי את טענות התובעים בעניין זה, אני מחליט שדין תביעתם בעניין זה להידחות.

מה עוד שהם יכלו להפנות תביעתם להנהלת בית המלון ולא נטען שעשו כך. לעניין אי קבלת כרטיסי כניסה למוזיאון קלדרון: אני מאמין לעדות התובע שלא נמסרו לתובעים כרטיסי כניסה למוזיאון, אולם אינני מקבל את טענתו שעלות כל כרטיס 20 יורו.

התובע טען שכל כרטיס עלה לתובעים סך של 2,500 ₪, טענה שאין לה כל בסיס ודינה להידחות.

לסיכום, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סכום כולל של 2,600 ₪ בתוספת 250 ₪ בגין הוצאות משפט, אשר ישולמו לשלושת התובעים, באמצעות התובע, תוך 30 יום מיום קבלת העתק מפסק דין זה שאם לא כן הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בפניי תביעה כספית בסך 5,578 דולר, בגין ביטול חבילת נופש שנרכשה מהנתבעת, וזאת על רקע "משבר הקורונה". על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 14.04.19 רכשה התובעת מהנתבעת חבילת נופש למזרח הרחוק עבורה ועבור בעלה, שניהם מעל גיל 80 עם מחלות רקע.

בנוסף נטען, כי בשל מאמצי הנתבעת והעבודה הרבה שהושקעה, התובעת קיבלה את הכספים ששולמו עבור המלון והטיסות, אולם הובהר לתובעת, כי חרף הסיטואציה שנוצרה ולמרות הנסיונות של הנתבעת להשיב לה כספים, כל עוד חברת הספנות לא ביטלה את השייט מיוזמתה דמי הביטול הם מלאים.

סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן – "חוק החוזים תרופות"), שכותרתו: פטור בשל אונס או סיכול החוזה, קובע כך: היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ושלא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים.

בעניינינו, יש לציין, כי בטופס שכותרתו "טופס רישום וגילוי נאות, הסדרת תשלום ותנאים כלליים" (להלן: "טופס רישום וגילוי נאות") עליו חתמה התובעת ו/או בעלה צויין, בסעיף לג' כך: "מסלולי השיט עלולים להיקלע למזג אויר משתנה, טרופי, גשמים, רוחות חזקות, ים סוער ואף הוריקן. חברת השיט ואף חברתנו אינן יכולות ליטול אחריות כלשהיא למזג אוויר ו/או שינוי במסלול או שירותים אחרים כלשהם שלא ניתנים לאספקה כתוצאה מנסיבות אלו ("כוח עליון": כל ארוע שהספק הרלוואנטי לא יכול לצפות או להמנע גם לאחר נקיטה באמצעי זהירות סבירים, כולל: מילחמה, טירור, או איום בו, מהומות, מרי אזרחי, שביתה, אסון טבע או גרעיני, סכוני בריאות או מגפות ונסיבות שמחוץ לשליטתו)".

...

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות (על נספחיהם) ושמעתי את הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי.

בת"ק 67385-02-20 טננבאום ואח' נגד קרוז תור בע"מ, דן בית המשפט בשאלה דומה – ביטול חבילת שייט לאנשים מבוגרים על רקע פרוץ מגפת הקורונה, וכך קבע כבוד השופט גיא הימן בסעיף 7: "סבורני כי יש מקום לקבוע כי, עבור אנשים מבוגרים המצויים במה שלמדנו לכנות "קבוצת-סיכון", עשה המשבר הזה התקשרות כמו זו המתוארת לעיל – בלתי אפשרית.

אחר כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת להשיב לתובעת 30% מן הסכום ששולם לה, 5,078 דולר.

עלות חבילת הנופש (שכללה טיסות, העברות בין שדה התעופה לבית המלון וחדרים במלון) הסתכמה בסך של 5,185 ₪.

בכל הקשור לטענות לעניין המזגן – לא ניתן לשלול את האפשרות לפיה המיזוג בחדרים לא פעל מאחר והתובעים לא ידעו כיצד להפעיל את מערכת מיזוג האויר (כאמור במכתב התשובה ששיגר המלון אשר צורף לכתב ההגנה מטעם הספק).

שיעור הפצוי: הלקוח זכאי לתבוע פיצוי הן בגין נזקיו הישירים (פיצויים בגין ניזקי ממון) והן בגין נזקים לא ממוניים, כאמור בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן – "חוק התרופות"), כל זאת בהתאם לשיקול דעת בית המשפט ו"בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין".

הספק נימנע מלדרוש תשובה עניינית לטענתם העיקרית של התובעים, לפיה חדרם נימסר במהלך החופשה לאחרים (הספק ראה שתשובת המלון אינה מתייחסת במישרין לטענה העיקרית שהעלו התובעים אולם נימנע מלדרוש היתייחסות פרטנית משלימה והתייצב לדיון ללא מתן הסבר מניח את הדעת להתנהלותו כאמור של המלון; יצוין שהתובעים ציינו את שמותיהם של הגורמים שטיפלו בעיניינם במלון, ולא הייתה מניעה מעריכת בירור עינייני ביחס לטענותיהם).

...

בשים לב לנסיבותיו המיוחדות של העניין, פיצוי הולם לתובעים אינו יכול להסתכם בשיעור התמורה ששילמו התובעים עבור שירותי המלון בלבד ואין מנוס מפסיקת פיצוי משמעותי, גם כאשר שירותים נוספים סופקו לתובעים – לרבות חלק משירותי המלון.

מעבר לאמור, לא שוכנעתי שהיה בכוונת סוכנות הנסיעות והספק להשקיע את המשאבים הנדרשים כדי ליתן לתובעים מענה מספק בזמן אמת.

אני קובע שאחריות הספק לפיצוי התובעים הינה בשיעור של 80% משיעור הפיצוי; אחריות סוכנות הנסיעות לפיצוי התובעים הינה בשיעור של 20% משיעור הפיצוי.