תביעה בגין הפרת חוזה ומצג שווא במכירת רכב משומש

לפניי תביעה קטנה כספית בגין הטעייה במצג המוכר בעת ההיתקשרות למכירת רכב משומש בסכום של : 14,780 ₪ .

האם הציג הנתבע או מי מטעמו מצג שוא ביחס למספר הבעלים , האם הוטעו התובעים לחשוב כי הם רוכשים רכב יד ראשונה מגורם פרטי שאינו חברה בע"מ ? מה היה טיבה של הבעלות ומאפייניה ? נגזרות היות הרכב רכב חברה ?מהו הסדר הצרכני הנכון של עסקה ברכב משומש ובכלל זה שקיפות מלאה קריאה חתימה ותשלום עסקה ? האם נבדק הרכב היטב טרם מכירתו בכל הנוגע למערכת השמע ?האם הסרוב לתקנה עומד בקנה אחד עם הוראות הדין .

המסגרת הנורמאטיבית: החוקים המהוים את המשקפיים דרכם ניתן להשקיף ולראות מקרים צרכניים אלה ודומיהם הנם: הטעה- הוראות סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981 (להלן"חוק הגנת הצרכן") והוראות סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973 (להלן: "חוק החוזים") הפרת חובת האמון והגילוי- מכוח חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח – 2008 (להלן: "חוק מכירת רכב משומש"), הפרת חובת תום הלב- בנגוד לסעיף 12 לחוק החוזים, אי התאמה – מכוח סעיף 11 לחוק המכר, התשכ"ח- 1968 (להלן: חוק המכר"), רשלנות-מכוח סעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין[נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") ותאור כוזב – מכוח חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות") " כלל החוקים משמשים זה לזה, משקפיים לראייה מקרוב ולרחוק , גם במקרה דנן וגם עבור כלל הנורמות למסחר התקין והראוי בחברה המבקשת לבנות ערכי עם ואדם.

" סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973: במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שניגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, יחולו בשינויים המחוייבים.

לא ראיתי היתנהלות זו של הנתבע ויותר נכון של מי מטעמו בבית העסק, עולה בקנה אחד עם דרישות החוק ותכליתו באופן ההיתקשרות , במצגים בעל פה ובהסברים וההבטחות בעל פה. דיני החוזים, הנזיקין, "עשיית עושר ולא במשפט", והחוק הייעודי בכל הנוגע למכירת רכב משומש, מכוונים לתכלית של מצג המבקש ליתן מענה אמת, למשאלות הצרכנים הספציפיים – משאלות מפורשות שאינן משאלות לב כמוסות .

...

סוף דבר , חוות דעת השמאי המוסכם מטעם בית המשפט , הכריעה שמאית והעניקה הסבר מקצועי בכל הנוגע למונחים שעלו בדיון כמו גם התייחסה לגרסת הנתבע מקצועית בתחום זה .

לאור כל האמור , הריני מורה כדלקמן : · הנתבע ישלם לתובעים יחד סכום של 10,673 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד פסק הדין .

· נוסף לאמור ישלם הנתבע לתובעים יחד הוצאות משפט כולל חלקם בחוות דעת השמאי בסכום כולל של 2,500 ₪ .

בתביעה עתר התובע לחיוב הנתבעת לביטול עסקת מכר, להשבת הרכב והשבת התמורה בשל הטעה והפרת חובת הגילוי, זאת בנוסף לתשלום פיצוי בגין הפרת הסכם ועוגמת נפש; היבואנית נתבעה בעילה של אחריות ישירה לפגם ברכב במסגרת תקופת האחריות המקנה לתובע זכות להחלפת הרכב (להלן: "התביעה המקורית").

חובת הגילוי הנאות לטענת התביעה, הנתבעת פעלה בחוסר תום לב בנגוד לסעיף 12 לחוק החוזים [חלק כללי], התשל"ג-1973, ותוך הפרה יסודית של הסכם המכר כאשר הציגה מצג שוא והסתירה מהתובע פרטים מהותיים על הרכב לרבות העובדה שהוחלפה ברכב תיבת הילוכים, כי היה בבעלות ראשונה של חברת השכרה, כי עבר תאונה בה נפגע צד קדמי שמאלי, פגוש ומכסה מנוע וכי הרכב היה יד שלישית ולא יד שנייה כפי שנאמר לו. זאת, לטענת התביעה, תוך הפרת סעיף 4 לחוק מכירת רכב משומש וזכאות למידע וגילוי נאות, התשס"ח-2008.

...

לאור המסקנה אליה הגעתי מצאתי לנכון לקבל ההודעה לצד ג' בחלקה ולקבוע כי ספדי יישא בתשלום לנתבעת בשיעור של 40% מסכום הפיצויים שבו תחויב הנתבעת לשלם לתובע.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע פיצוי כספי בגין הפרת ההסכם למכירת הרכב בסך של 46,340 ₪ במעוגל (בשקלול להיום).

טענות הצדדים כעולה מכתב התביעה, התובע רכש מהנתבעים ביום 8/9/15 רכב משומש מסוג טויוטה אאוריס היברידית, שנת ייצור 2014 (להלן: "הרכב") בתמורה לסך של 103,000 ₪.

אין בהסבר המעורפל והמפותל של הנתבע שלא מדובר בכספים ששולמו על ידי התובע בגין העסקה שביצע עם הנתבעת אלא בכספים שאחד מהסוחרים היה חייב לנתבעת ושילם אותו באמצעות הכספים שקבל מהתובע בגין הרכב שמכר לו (כך ממש!) כדי לסתור את המסמך שממנו עולה - שחור על גבי לבן - שההעברה בוצעה מהתובע אל חשבון הנתבעת.

עם כל ההבנה, אין בידי לקבל טענה זו. התובע הגיש תביעה נזיקית-חוזית שמטרת הפצוי שייפסק במסגרתה היא להשיב את המצב לקדמותו או, במילים אחרות, מאחר והתובע אינו טוען לנזק כספי נוסף שניגרם לו עקב אי הגילוי, מטרת הפצוי היא להעמידו במצב שהיה מצוי בו לו החוזה היה מקוים בדרך מקובלת ובתום לב, קרי במצב שבו היה מצוי לו היה רוכש רכב תקין ומוכר אותו לאחר כארבע שנים.

מכאן, שהנתבע 2, לכל הפחות, פעל ברשלנות, הציג מצגי שוא והפר חובה חקוקה המעוגנת בסעיף 4 לחוק מכירת רכב משומש.

...

כמו כן, הנני מקבלת, כאמור, שהוסתר מהתובע מידע שהיה בידיעת הנתבע – או היה צריך להיות בידיעת הנתבע – גם אם מדובר ברכב ששוקם על ידו והוא חלק מכתב האישום שבו הורשע וגם אם מדובר ברכב שרכש לאחר ששוקם מצד ג'.

בנוסף, הנני מקבלת שהנתבע נקט בטקטיקה מתוכננת היטב שהיה בה כדי לאפשר לו בעתיד להתנער מהעסקה, כפי שאכן ניסה לעשות, ולמכור את הרכב ללא כל אסמכתא בכתב למכירתו.

סוף דבר הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 25,000 ₪ כמו כן יישאו בהוצאות התובע בגין ניהול הליך זה לרבות אגרת משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 6,500 ₪.

בפסק הדין שניתן ביום 17/9/23 נקבע כי הנתבע פעל שלא בתום לב במשא ומתן לפי סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 עת שהציג מצג שוא באשר לתקינות הרכב.

בנוסף, הנתבע הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו בהתאם להוראות סעיף 16 לחוק המכר, התשכ"ח – 1968, וכן את חובת הגילוי המוגברת המוטלת על סוכן רכב לפי סעיף 4(ב) לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח – 2008.

הסעד המבוקש בתביעה אינו ביטול העסקה, ולכן לא מדובר בהשבה אלא בתביעה אשר מותירה את העסקה על כנה ומבקשת לפצות על הנזקים שנגרמו בגין הפרת ההסכם.

בפסק הדין נקבע כי המבקש פעל בחוסר תום לב במשא ומתן לפי סעיף 12(א) לחוק החוזים, וכי לא עמד בחובת הגילוי המוגברת המוטלת עליו כסוכן רכב לפי סעיף 4(ב) לחוק מכירת רכב משומש.

...

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיב וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) מטרת בית המשפט לתביעות קטנות היא לפתוח את שערי המשפט בפני "האזרח הקטן" על ידי יצירת מכשיר זמין, יעיל ומהיר לבירורן של תביעות בסדר גודל קטן יחסית, שאילו היו צריכות להתברר בסדר דין רגיל היו הופכות לא כדאיות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

הטענות כלפי נתבעת 1 – חברת קרסו: כאמור לעיל, חברת קרסו מכרה את הרכב נשוא התובענה לתובעים ולשיטת התובעים הרכב נמכר תחת מצג שוא; התובעים מצרפים דוחות שמאי, כאמור לעיל, מהם עולה כי ישנה ירידת ערך לרכב ולטענתם הם קנו את הרכב במחיר מלא בעוד שהיה על חברת קרסו להפחית מסכום המכירה בגין התאונות שהרכב עבר.

(ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שניגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, יחולו בשינויים המחויבים.

החוק שחל על העסקה מושא התביעה הוא חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח – 2008 (להלן: " חוק מכירת רכב משומש") המורה כי יש לגלות לרוכש הרכב מידע מהותי; סעיף 4 לחוק מכירת רכב משומש, שכותרתו "גילוי נאות" קובע כי – "(א) לא יעשה עוסק ברכב עסקה בעיניין מכירת רכב משומש, אלא אם כן היתקיימו כל אלה:

...

לאור קביעותיי שלעיל, ההודעות לצדדים שלישיים ורביעיים נדחות.

ההודעה כלפי הצדדים השלישיים 2 ו- 3 נדחית, שכן החיוב של מכון א.א. ימית ומר כהן נובע מהתביעה העיקרית ולא מההודעה לצד ג', לאור העובדה שקבעתי כי קרסו ידעו על התאונות שעבר הרכב.

ההודעה לצדדים רביעיים נדחית.