הנתבעים הגישו כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד בסך של 515,210.32 ₪ בשל הפרת הסכם לבניית הבית, זכויים עבור חומרים שנרכשו על ידם ועבודות שלא בוצעו, ליקויי בנייה, דמי שכירות בשל השהוי במסירת החזקה בבית וחיובה של התובעת (הנתבעת שכנגד) בתשלום הפצוי המוסכם.
"חוזה פאושלי או "חוזה מפתח", משמעו מחיר כולל, קרי, הקבלן המבצע מתחייב למסור למזמין כמות מסויימת של דירות גמורות וראויות למגורים על פי מיפרט טכני מוסכם מראש, תמורת מחיר מוסכם וקבוע מראש, כאשר הקבלן הוא הנושא לבדו בכל עלויות הבנייה והחומרים על פי המפרט ותוכניות הבניה שעליהם הוסכם בין הקבלן לבין המזמין.
...
עיקרי טענות הצדדים בכתבי הטענות
התובעת טענה, בעיקרי הדברים, שלפי הסכם ההתקשרות לבניית שלד הבית הנתבעים התחייבו לשלם סך של 1,170,000 ₪ (כולל מע"מ), אך שילמו סך של 1,070,000 ₪ וטרם שילמו את היתרה בסך של 100,000 ₪; הנתבעים טרם שילמו את מלוא התמורה בשל עבודות נוספות, שלא נכללו בהסכם המקורי, בסכום מצטבר של 44,540 ₪; יש לזכות את הנתבעים בסך של 30,266 ₪ בשל ריצוף ששולם על ידם; יתרת הסכום שעל הנתבעים לשלם לתובעת עומד על סך של 114,274 ₪ (144,540 ₪ בניכוי סך של 30,266 ₪); הנתבעים פלשו לבית בטרם שילמו את מלוא התמורה ובנסיבות של הפרת ההסכמים עמם באמתלה של הכנסת ציוד; יש לחייב את הנתבעים בתשלום הפיצוי המוסכם לפי סעיף 18 להסכם בשיעור של 10% מהתמורה, בסך של 117,000 ₪; יש לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעים בהוצאות המשפט.
הנתבעים טענו בכתב ההגנה, בעיקרי הדברים, כי התובעת לא ביצעה את העבודות לפי ההסכם; התובעת איחרה במסירת הבית; התובעת לא הציגה שני עמודים של ההסכם (עמודים 4 ו-6); התובעת דרשה תשלום על עבודות נוספות למרות שההסכם היה פאושלי ולצורך ביצוע מלא של כל העבודות לפי המחיר שצוין בהסכם; מנהל התובעת החתים את בן הנתבעים על תוספת מחיר עבור ריצוף וקרמיקה שהתובעת הייתה צריכה לבצע לפחות את חלקו לפי ההסכם; לנתבעים עומדת טענת קיזוז בשל ליקויי בנייה ואיחור במסירת הבית; התמורה שהוסכמה על ידי הצדדים עמדה על סך של 1,170,000 ₪ (כולל מע"מ); הנתבעים שילמו סך של 1,071,200 ₪ בהמחאות והעברות בנקאיות; התובעת בנתה את הבית בסטיות מהותיות מהתוכנית, ברשלנות ונתגלו ליקויים רבים; התובעת זכאית לתשלום ההפרש של ביצוע הקרמיקה מעל למשקופים במקלחות ולא יותר מכך; לנתבעים מגיע זיכוי בסך של 51,583.85 ₪ בשל רכישת מוצרים שאותם התובעת הייתה צריכה לרכוש; התובעת התחייבה להשלים את הבנייה בתוך 220 ימי עבודה אך הנתבעים נכנסו לבית בחלוף כ-410 ימי עבודה (איחור של כ-210 ימי עבודה) ונאלצו לשכור דירה באופקים ולהאריך את הסכם השכירות עד לקבלת החזקה בבית; התובעת הפרה את ההסכם בהפרה יסודית ויש לחייב את התובעת בתשלום הפיצוי המוסכם לפי ההסכם בסך של 117,000 ₪; הנתבעים לא קיבלו את מכתבי ב"כ התובעת; יש לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות המשפט.
בענייננו, התובעת והנתבעים (התובעים שכנגד) תבעו את הפיצויים המוסכמים באותן העילות ממש שבגינן תבעו פיצויים בשל הנזק הקונקרטי שנגרם להם, לשיטתם, ומכיוון שנפסקו להם פיצויים בגין הנזקים הקונקרטיים שנגרמו להם, ככל שהטענות בעניינים אלה התקבלו, סבורני שאין מקום להוסיף עליהם את הפיצויים המוסכמים.
יוצא אפוא שיתרת התמורה לפי ההסכמים בין הצדדים עומדת על סך של 116,800 ₪ (כולל מע"מ).
התוצאה
מהמקובץ לעיל התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה ועל הנתבעים לשלם לתובעת את החיובים הכספיים הבאים-
סך של 116,800 ₪ (כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
