תביעה בגין הפרת חוזה ביטוח רכב

רקע לפני תביעת התובעים לתשלום פיצויים בסך 7 מיליון ₪ בשל הפרת הסכם בלעדיות למתן שירותי ביטוח רכב לרוכשי מכוניות אצל הנתבעת 1; פגיעה מכוונת של הנתבעים במערכת היחסים החוזית של התובעים לסוכנויות המשנה של הנתבעים בכל הקשור עם הענקת שירותי ביטוח רכב וביטוח פנסיוני; ולבסוף בשל הפגיעה שנגרמה לתובעים בשל הפרת הסכם למתן שירותי ביטוח בתחום הפנסיוני עם עובדי הנתבעת.

...

התובעים גם מתנהלים מול סוכני המכירות באופן המוביל למסקנה ולפיה הנתבעים מאפשרים לתובעים למכור ביטוחי רכב לאלה שחפצו בכך בסוכנויות הנתבעת באופן בלעדי.

סוף דבר התובעים אינם מוכיחים שהנתבעים הפרו את הסכם הבלעדיות.

במצב דברים זה דין התביעה להידחות.

זאת ועוד, המנעות הנתבעת מבדיקה עניינית של הרכב, גם לאחר שנתגלו מימצאי בדיקת מכון "דונמומטר" מיום 21.7.21, שהעידו על ליקויים ברכב חרף התיקון במוסך ההסדר; השמוש בדו"ח ועדת ששון מקום שזה משרת את מטרתה שלא לשלם תגמולי ביטוח לתובע; ההתנערות מפיצוי התובע בגין התיקון הליקוי שנעשה ע"י מוסך ההסדר שאליו הפניתה את התובע וההסתמכות על פניית התובע למוסך הסדר לאחר התאונה כטעם לאי חיובה בשיפויו עבור ניזקי הרכב כתוצאה מהתאונה; כל אלה במצטבר נועדו בנסיבות העניין להתיש את המבוטח, תוך הפרת החובה המוטלת על הנתבעת לערוך בירור ובדיקה מעמיקים ויסודיים של חבותה.

סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות") קובע כי אם "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין." בהקשר זה יצוין כי נקבע זה מכבר, שאין לקבל הטיעון ולפיו תביעה לפצוי מכוח פוליסת ביטוח אינה מזכה בפצוי בגין נזק לא ממוני.

...

להלן הנימוקים שביסוד מסקנה זו. דין טענת הנתבעת כי מדובר בשני אירועים שגרמו ירידת ערך לרכב, להידחות כפי כבר צוין לעיל, לאחר שרכב התובע ניזוק בתאונת דרכים במועד הנקוב לעיל, הוא הועבר לתיקון במוסך ההסדר ונבדק ע"י שמאי מטעם הנתבעת, אשר קבע כאמור ירידת ערך אגב התאונה דנן בשיעור של 5.5% משווי הרכב (נ/6).

הכרזה על הרכב כאובדן להלכה אמנם התובע זנח בסיכומיו את טענתו בדבר חובת פיצוי לפי 'אובדן להלכה' של הרכב, לטעמי דינה של טענה זו להידחות אף לגופה.

סוף דבר אני מקבלת את התביעה חלקית ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע בגין ירידת ערך הרכב לאחר התאונה בשיעור של 18% משווי הרכב במועד התאונה (280,250 אלף ₪), השווה לסך של 50,445 ₪.

התוצאה היא 39,235 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התאונה (9.6.17) ועד מועד התשלום המלא בפועל.

לפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן טענות בגין הפרת הסכם טרייד אין.

התובעת טוענת כי לאור כך היא לא יכולה לרכוש ביטוח לרכב ולעשות בו שימוש, ונגרמו לה נזקים, לרבות בגין עוגמת נפש.

דרישות אלו, אשר למעשה אין מחלוקת בנוגע לקיומן בזמן אמת ולהעלאתן על ידי הנתבעת, עומדות בסתירה לגירסת הנתבעת כאן בנוגע לתנאי עסקת הטרייד אין, המפורטת בסעיף 20 לעיל, ואני רואה בהן תמיכה לגירסת התובעת ואביה, אשר טענו כי הנתבעת היא שביקשה לתקן את תנאי ההסכם ולהעמיד את מלוא יתרת התמורה (מעבר להעברת רכב הקיה בתנאי עסקת "המשפחתית של אופל", קרי ללא תשלום יתרת התמורה לבנק איגוד) על סך של 35,000 ₪ בלבד.

...

גם העובדה שהרכב משועבד לבנק איגוד וקיימת יתרת חוב לסילוק שם העומדת על כ- 20,000 ₪ היתה (כאמור) ידועה לנתבעת עובר לסיכום התנאים, ואף על פי כן בחרה לקבוע כי התובעת תשלם לבנק איגוד סך של 5,000 ₪ בלבד, ללמדנו כי כל העובדות היו ידועות לנתבעת מבעוד מועד.

לאחר ששקלתי אם כן את טיעוניי הצדדים ובחנתי את נספחיהם נחה דעתי כי הנתבעת היא שהפרה את ההסכם שבין הצדדים, כאשר נמנעה מתשלום יתרת החוב לבנק איגוד וכאשר נמנעה מלבצע העברת בעלות ביחס לקיה - לשמה של התובעת.

התביעה הנגדית נדחית.

מכל מקום, המקרה שלפנינו, בו מדובר בביטוח רכוש, נימנה באופן מובהק על המצבים בהם חיובי המזיק וחיובי מבטחת הניזוק הם בלתי מצטברים, ולפיכך צדק בית המשפט קמא כשקבע כי לא ניתן לבסס את מתוה VIG על הוראת סעיף 86 לפקודת הנזיקין (ואף לא על הוראת סעיף 16 לחוק התרופות, ככל שנראה בתביעה שלפנינו כתביעה בגין הפרת חוזה שמירה מצד גושן).

יחד עם זאת, ככל שהניזוק הוא זה שגבה את הכספים מידי המזיק הוא משמש כנאמן לכספים שיתקבלו, במובן הזה שהמבטחת רשאית לתבוע אותם ממנו, וכן לתבוע בגין כל נזק שייגרם כתוצאה ממימוש זכות התביעה בידי הניזוק (ראו: יעקב קרוסהר "הסוברוגציה של המבטח" הפרקליט יג 344, 344 (1957); פרידמן, ביטוח רכב מנועי, בעמ' 370; פרידמן וכהן, ריבוי חייבים, בעמ' 171 הערה 71 ו-298 הערה 561א. כן ראו: Charles Mitchell & Stephen Watterson, Subrogation: Law and Practice 379-383 (2007)).

...

במצב הדברים שנוצר, ובהינתן שהסיבה להיווצרותו נעוצה בפסיקות של הערכאות הדיוניות, ולא בשגגה שיצאה מלפני טבע וחברת הביטוח הזרה, סבורני כי יש לאפשר להן לבחור בין שתי חלופות: ראשית, המשך ניהול התביעה במתכונת שבה הוגשה (להלן: מתכונת הנאמנות); שנית, צירופה של חברת הביטוח הזרה להליך כתובעת נוספת, תוך ביסוס תביעתה על מנגנון התחלוף, כפי שיש להניח שהיה קורה אלמלא פסק דין VIG (להלן: מתכונת התחלוף).

משנתקבל הערעור העיקרי, ממילא דין הערעור שכנגד להידחות, על שני רכיביו.

סוף דבר אם תישמע דעתי, יתקבל הערעור העיקרי וידחה הערעור שכנגד, כאמור בפסקאות 116-115 ו-120 לעיל.

8.4 סע' 11(3) לחוק המכר, התשכ"ח-1968 (להלן – "חוק המכר") קובע כי מוכר לא קיים חיוביו אם מסר לרוכש - "נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם". ברור, כי משאית בשווי של 100,000 ש"ח בתוספת מע"מ, על מתקן ההרמה המחובר לה, אינה נרכשת לצורך שימוש חד פעמי, וכמילותיו של התובע "אני לא קונה רכב בשביל עבודה פעם אחת" (עמ' 8 ש' 26).

בכתב התביעה שהוגש בידי הנתבע, דורש הנתבע מהתובע פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם בידי התובע באי השלמת התמורה עבור המשאית.

12.3 לא נטען, וממילא גם לא הוכח, כי הנתבע הנו מוסך שמתקן רכבים, או מבטח רכבים או מי שעיסוקו במכירת רכבים משומשים, ועל כן הוראות חוק זה אינן רלוואנטיות למחלוקת שבין הצדדים שלפניי, ודין טענות התובע כנגד הנתבע בהקשר זה - דחייה.

...

דרישת התובע לפיצוי בגין עגמת נפש ודרישת הנתבע לתשלום פיצוי מוסכם נדחות.

13.2 המזכירות תעביר לב"כ הנתבע (התובע בתא"מ 40479-12-19) את מלוא הסכום שהופקד בידי התובע בקופת ביהמ"ש (בתא"מ הנ"ל) על פירותיו, והתובע ישלם לנתבע את יתרת הסכום בתוך 30 יום לאחר העברת הכספים, שאם לא כן – תישא יתרת החוב הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

13.3 בשים לב לכך שטענות שני הצדדים התקבלו באופן חלקי, ומאחר והתנהלותו של הנתבע בנסיבות העניין (הונאה) חמורה מהתנהלות התובע (הפרת הסכם), אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו, לרבות שכ"ט מומחים.