תביעה בגין הפרת חוזה ביטוח דירה

מים חלחלו דרך שתית הריצוף בדירת מילנה, וחדרו לדירת התובעת עקב הפרש המפלסים בין שתי הדירות.

בנסיבות אלה, אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך 20,000 ₪ בראש נזק זה. אי ביטוח הדירה ואשם תורם הנתבעים טוענים, כי התובעת הפרה את חובתה החוזית לבטח את תכולת הדירה.

התובעת אכן הפרה את ההסכם בכך שנמנעה מלעשות כן. ואולם הסעיף אינו מחייב את התובעת לתבוע את חברת הביטוח, במקום את הנתבעים, במקרה שיש לה עילת תביעה נגדם.

...

אני דוחה גם את טענת הנתבעים, כי המומחה העלה "השערה על מעבר מים מחדר הרחצה מדירת הנתבעים (דירת מילנה) לדירת התובעת". אין מדובר בהשערה, אלא במסקנה הנסמכת על בדיקות ועל מדידות שביצע המומחה, והצביעו על רטיבות אפילו במועד ביקורו, שנים לאחר ההצפות נשוא התביעה.

אין בידי לקבל את הטענה.

ביום תמונות – כפי שפורט לעיל, אני דוחה את טענת הנתבעים כי התובעת ביימה תמונות.

סוף דבר לפיכך ישלמו הנתבעים לתובעת סך של 63,938 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

תביעה כספית לתשלום פיצויים בגין הפרת הסכם מכר דירה.

ההליכים התביעה הוגשה גם כנגד שלמה חברה לביטוח בע"מ ממנה התובעת רכשה פוליסת ביטוח דירה.

...

מעבר לכך שהטענה לא נטענה בכתב ההגנה, כמתחייב, ודי בכך כדי לדחותה, הרי שדין הטענה להידחות גם לגופה.

רק אציין בקצרה כי טענות הנתבעת לראשונה בישיבת ההוכחות כי יש לפסול ראיות שונות שהתובעת צרפה לתצהיר עדותה הראשית, הנוגעות בעיקר לפיצויים בגין הנזק הישיר, דינה להידחות.

לצד זאת חשוב לומר כי טענות הנתבעת ביחס לקנוניה בין התובעת לעו"ד דוידוביץ נטענו ללא בדל ראיה ועומדות בניגוד לראיות שהוצגו בתיק ודינן להידחות.

דיון והכרעה למעשה ככל שניתן לחלץ זאת מכתב התביעה, טענות התובעת כלפי הנתבעות אוחזות בשתי עילות עיקריות: האחת עילה נזיקית לפיה הנתבעות התרשלו בטיפול במקרה הביטוח מיום 19.6.16 וכתוצאה מהתרשלותן נגרמו לתובעת נזקים ממוניים אותם נאלצה לתקן בכספה כמו גם ניזקי עוגמת נפש בגינם דורשת התובעת שיפוי; והשנייה עילה חוזית ולפיה הנתבעות הפרו את חוזה הביטוח שנכרת בינן לבין התובעת, בכך שלא פיצו אותה בגין מלוא הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתרחשות מקרה הביטוח.

היתנהלות זו של התובעת מעוררת קושי ותהייה המעיבים עוד יותר לטעמי על האפשרות לקשר בין הצורך בהחלפת המטבח והזמנת מטבח חדש לבין מקרה הביטוח מושא התביעה או היתנהלות הנתבעות בכל הנוגע לטפול בו. משכך לא עלה בידי התובעת להוכיח כי בשל מקרה הביטוח או בשל היתנהלות הנתבעות חזרה הרטיבות מתחת לרצפת הדירה בכלל ומתחת לרצפת המטבח בפרט, וודאי שלא הוכח הקשר בין מקרה הביטוח או בין היתנהלות הנתבעות לצורך בהחלפת המטבח.

אשר על כן, וגם אילמלא הייתה התובעת זונחת בסיכומיה ראש נזק זה – לא עלה בידיה להוכיח את עצם הנזק או קשר בינו לבין מקרה הביטוח או היתנהלות הנתבעות באופן הטיפול בו. ראש נזק של עוגמת נפש, טרטורים ונסיעות אשר לנזק בגין עוגמת נפש, טרטורים ונסיעות במוניות בסך 50,000 ₪ - לא הונחה תשתית ראייתית להוצאות בגין נסיעות או "טרטורים" כלשהם ולכן לא מצאתי לנכון להדרש לתביעה בגין רכיב זה. אשר לדרישת התובעת לפצוי בגין עוגמת נפש – נראה כי מקורה בעניינינו במערכת היחסים החוזית שבין התובעת להראל ביטוח מכוח חוזה הביטוח, או במערכת היחסים שבין התובעת לנתבעות ככל שעסקינן בעילת התביעה הנזיקית.

...

מר דאוד עצמו לא הובא למתן עדות באופן שדי בו כדי להחיל הכלל לפיו אם נמנע בעל דין מהצגת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ללא הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת כנגדו (ר' למשל ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651 (1991)), ומוביל אל המסקנה שההתנהלות בשטח הייתה כגרסת התובעת.

מן האמור אני קובעת כי הנתבעות, ובפרט חברת שחר ונציגיה, לא התייחסו לתובעת ברגישות המתחייבת והנדרשת כלפי אדם במצבה.

סיכום אשר על כן ומכל הטעמים שפורטו לעיל בהרחבה, אני מוצאת לנכון לדחות את התביעה על כלל ראשיה זולת ראש הנזק של עוגמת נפש, וקובעת כי הנתבעות תשלמנה לתובעת סך של 8,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

לפני תביעה שעניינה נזקים נטענים שנגרמו לבית מגורי התובעים, וזאת בשל ארוע בטוחי שארע בחודש אוקטובר 2019 במהלכו התרחשה דליפה מצנרת השקיה בחצר הבית אשר חדרה ליחידת דיור המצויה בקומת הקרקע של ביתם, גרמה לנזקים לקירות הגבס במקום ואף הביאה לטענתם לשלילת היכולת להשכיר את יחידת הדיור הקיימת בביתם תוך גרימת נזק כלכלי נוסף לתובעים (להלן – "הארוע הבטוחי").

בנוסף הכחישה הנתבעת כי לתובעים נגרמו ניזקי אובדן דמי שכירות וככל ויקבע כי קיימים נזקים כאמור הרי שגם הם מוגבלים בהקף הפצוי בגינם על פי הפוליסה, לפצוי בגין 12 חודשי שכירות בלבד או 15% מסכום ביטוח הדירה- לפי הנמוך מבניהם.

חובה זו, הקבועה בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התש"ל-1970, אומצה גם ככלל בדיני הנזיקין - וראו ע"א 252/86 יצחק גולדפרב נ. כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(4) 45) ולפיו: " הקטנת הנזק כוללת בחובה אמת-מידה אובייקטיבית. על הניזוק לנקוט, להקטנת ניזקו, כל אותם אמצעים שאדם סביר היה נוקט בנסיבות העניין...

...

  בנוסף, אין חולק כי על התובע מוטלת חובת הקטנת הנזק, ולפיכך אין מקום להיעתר לדרישות לא סבירות של התובע אשר עשויות להגדיל את הוצאותיו של הנתבעת שלא לצורך וללא הצדקה.

סיכומם של דברים- לאור כל האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעת תשלם לתובעים כדלקמן: 1) סך של 144,882 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לדירתם; 2) שכ"ט מומחה התובעת בסך 5850 ₪; 3) שכר טרחת מומחה ביהמ"ש כפי ששולם ע"י התובעים בסך 4,095 ₪ ; 4) סך של 21,500 ₪ בגין הפסד דמי שכירות; 5) תשלום אגרה כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪.

הקבוצה הוגדרה בבקשת האישור כ– "כל לקוחותיה של המשיבה, אשר המשיבה האריכה להם את פוליסת ביטוח הדירה ללא קבלת הסכמתם המפורשת ו/או כל לקוחותיה של המשיבה אשר חויבו בדמי ביטוח (פרמיה) בגין פוליסה לביטוח דירה ללא קבלת הסכמתם המפורשת, ובכללם לקוחות המשיבה אשר דמי הביטוח ו/או ההישתתפות העצמית שנגבו מהם הועלו על ידי המשיבה ללא קבלת הסכמת המבוטחים לפני חידוש הפוליסה, בתקופה שהחלה 7 שנים לפני הגשת התובענה". עילות התובענה עילות תביעה מדיני החוזים: חידוש פוליסה לביטוח דירה שאין בה סעיף חידוש אוטומאטי, ללא הסכמתו המפורשת של המבוטח – אינה כדין.

למבקשת לא קמה עילת תביעה בגין הפרת חוק החוזים, הפרת חובות תום הלב או הפרת חובת הגילוי – המשיבה לא הסתמכה על שתיקתה של המבקשת כדי להראות קיבול חוזה בהתנהגות, אלא הסתמכה על מנגנון שנקבע בפוליסות שרכשה המבקשת, והמבקשת לא מכחישה כי נתנה את הסכמתה לתנאים אלו.

...

אני סבורה כי טענת המשיבה לעניין הנוהל הקיים להשבת הכספים במקרה של מכירה לא נסתרה.

אני סבורה כי מכל מקום לא הניחה המבקשת תשתית לקיומה של קבוצה בעילה זו, וגם עילה אישית לא ברור שעומדת לה לאחר שפנתה שנים לאחר מכירת הדירה ולא המציאה את המסמכים שהתבקשה להמציא.

סוף דבר אני מאשרת את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה, בחלקה, רק בנוגע להעלאת הפרמיה של הפוליסות, ללא יידוע וכפועל יוצא ללא הסכמה.