תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים, זכויות מבצעים וגניבת עין

בתביעה שהוגשה בגין הפרת זכויות בצילומים שביצעה צלמת לפי הזמנה והנתבעת השתמשה בהם חרף טענתה שהם "גרועים", בית המשפט לא דן בשאלה האם הצילומים מקיימים מבחן היצירתיות אם לאו, אלא היתמקד בבעלות על הזכות (ת"ק 22867-05-12 בראל נ' אשכנזי (25/07/2012)).

על כן, היתייחסות הדיון היא בהתאם לתביעתה להפרת זכויות יוצרים ומשכך אין משקל לטענות בדבר חשש להטעיה וייחודיות המוצר שעסק התובעת מייצר או מתקין, וכפועל יוצא, בחינת ההפרה היא לא לפי התנאים לקביעת גניבת עין או עוולה מסחרית אלא לפי חוק זכויות יוצרים בכל הנוגע לתמונה שצולמה עבור העסק שלה, הפצוי בהתאמה.

...

לא שוכנעתי כי יש לנציג הנתבעת אינטרס לפרסם באתרו צילום עם דמות של איש לא ידועה.

שוכנעתי מדבריו כי אין לו כל "רווח" מפרסום התמונה של מעמד הנירוסטה של התובעת דווקא משהוא משווק מעמד דומה כאשר העסק קיים בשוק שנים רבות ולא בשל אותו תצלום – הון החברה יגדל, בשים לב לכך שאם מדובר במוצר ייחודי הרי שלא יוכלו לייצר או להתקין מוצר שכזה ואז יהיה חשופים לתביעות מלקוחות.

סיכומו של דבר, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 800 ₪ תוך 30 יום.

עוד טען התובע כי הנתבע ביצע עוולות גזל, גניבת עין ורשלנות וכן עשה עושר ולא במשפט.

לטענת הנתבע, בית העץ ניבנה על ידי התובע על פי רעיון קיים שנימסר לו בהתאם לדגם מחו"ל וכי ככל שקיימת זכות יוצרים בבית העץ הרי שזו נתונה לנתבע ולמזמין אשר מסרו לתובע הנחיות מפורטות ביותר כיצד לבצע את בית העץ, לרבות הנחיות בעל-פה, המחשות, איורים ושרטוטים הכוללים מידות, גדלים והיקפים וקביעת החומרים מהם יבנה הבית.

על תובע בגין הפרת זכות יוצרים להוכיח כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, כי הוא הבעלים של זכות היוצרים וכי זכותו הופרה על ידי הנתבע.

...

אציין מעבר לדרוש כי לאחר שנתגלעה מחלוקת בין התובע לבין המזמין, התובע ויתר כלפי המזמין על הקרדיט ואין בידי לקבל את הסברו בעדותו כי דובר באמירה צינית.

לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, אני דוחה את התביעה.

עילות התביעה של המבקש הן – ביצוע עוולה מסחרית, גניבת עין, גזילת סוד מסחרי, הפרת זכויות יוצרים, דילול מוניטין ועשיית עושר ולא במשפט.

דיון והכרעה: סעיף 53 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 קובע כי: "בתביעה בשל הפרת זכות יוצרים זכאי התובע לסעד בדרך של צו מניעה, אלא אם כן מצא בית המשפט כי קיימים טעמים המצדיקים שלא להורות כן". לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בתגובה על נספחיה, וכן לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

...

דיון והכרעה: סעיף 53 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 קובע כי: "בתביעה בשל הפרת זכות יוצרים זכאי התובע לסעד בדרך של צו מניעה, אלא אם כן מצא בית המשפט כי קיימים טעמים המצדיקים שלא להורות כן". לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בתגובה על נספחיה, וכן לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

לסיכום ביניים אני קבועת כי המבקש לא הניח תשתית ראייתית לכאורה להוכחת זכות יוצרים שהופרה ע"י המשיב באופן המזכה אותו בקבלת סעד זמני.

לסיכום, אני דוחה את הבקשה, ומחייבת את המבקש לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪.

לאור האמור לעיל, תובעים התובעים כדלקמן: להורות בצו לנתבע, להפסיק לאלתר כל שימוש בלתי מורשה בסימן המסחר של התובעים ולהסירם מכל אתר אינטרנט ועמוד עסקי בפייסבוק שבבעלות הנתבע ו/או שבשליטתו, וכן כל ערוץ תיקשורת אחר שיש בו כדי להפר את זכויות התובעים; לחייב את הנתבע לשלם לתובעים פיצויים סטאטוטוריים, ללא הוכחת נזק, בגין גניבת עין לפי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, בסך של 100,000 ₪, וכי יש להיתחשב בעובדה כי הנתבע ביצע שימוש הן ברשת הפייסבוק והן בעיתון מקומי; לחייב את הנתבע לשלם לתובעים פיצויים סטאטוטוריים, ללא הוכחת נזק, בסך 50,000 ₪ בגין הפרת זכויות היוצרים של התובעים בגין 3 הפרות, האחת ברשת הפייסבוק ואחת בעתון מקומי, וזאת בהתאם לקבוע בסעיף 56(א) לחוק זכויות יוצרים, ה'תשס"ח-2007, וזאת תוך תשומת לב לנסיבות ההפרה וחוסר תום הלב של הנתבע; לחייב את הנתבע בכל סעד נוסף שבית המשפט ימצא לנכון ליתן לתובעים כתוצאה ממעשיו ומחדליו של הנתבע.

...

לאור זאת, סבור אני שיש בכך גם כדי לדחות את טענת המוניטין של התובעים ככל שהיא נוגעת לאזור הפרסום אליו כיוון הנתבע.

סבור אני שעצם השינוי של צורת המנעול מעיד על תום לבו של הנתבע, דבר אשר מביא אותו תחת כנפיה של ההגנה הנקובה בסעיף 58 לחוק זכויות יוצרים.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, סבור אני שיש לדחות את תביעת התובעים נגד הנתבע.

עוד נטען כי הם ביצעו כלפי התובעת את עוולת הרשלנות ועוולת גזל הקבועות בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: הפקודה), ביצעו עוולה של גניבת עין לפי חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, הסיגו גבול כשפלשו לתחום הקניין הרוחני שלה בנגוד לסעיף 17 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 וסעיף 8 לחוק המיטלטלין, תשל"א-1971, ופגעו בזכות קניינה בנגוד לסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, תשנ"ב-1992.

שלב ששי: קביעת הפצוי סעיף 56 לחוק מקנה לבית המשפט סמכות להעניק סעד כספי שלא יעלה על 100,000 ₪, וקובע רשימה לא סגורה של שיקולים אותם הוא רשאי לשקול בבואו להטיל פיצויים ללא הוכחת נזק על מפר זכות היוצרים: שקולי הקף ההפרה, משך זמן ביצועה, חומרתה, הערכת הנזק שניגרם לתובעת והרווח שצמח לנתבעים בשל ההפרה, תום ליבם של הנתבעים, מאפייני פעילותן וטיב יחסיהם עם התובעת.

בת"א (מחוזי מרכז) 1549-08-07 מעריב הוצאת מודיעין בע"מ נ' ביזנסנט בע"מ (פורסם בנבו, 17.10.2012) כתב השופט ארנון: "יוצא איפוא כי הנחת היסוד של המחוקק הנה כי תובע התובע קבלת פיצויים סטאטוטוריים בגין הפרת זכויות יוצרים שלו נגרם נזק כלשהוא, אלא שבשל הקושי האובייקטיבי הניצב לפני התובע בכל הנוגע להוכחת נזקו ובשל רצונו של המחוקק להרתיע מפרים פוטנציאליים - מצא המחוקק לנכון להקל על התובע ולקבוע מעין "מסלול" של תביעה לקבלת "פיצויים סטאטוטוריים". לפיכך, כל תובע זכאי לתבוע פיצויים סטאטוטוריים תוך שהוא מתבסס על הנחת היסוד אותה אין הוא נידרש להוכיח, ולפיה נגרם לו נזק כלשהוא בגין הפרת זכויות היוצרים שלו על ידי הנתבע.

...

גם אני סבור כי תובע שהוכיח כי הופרו זכויות היוצרים שלו זכאי לתבוע פיצויים סטטוטוריים ללא הוכחת נזק, מאחר והוא נהנה מהנחת יסוד כי נגרם לו נזק כלשהו בשל הפרת זכויותיו.

התוצאה לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים מס' 2 ו-4, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: (1) 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה, 17.9.2018, ועד לתשלום המלא בפועל.

התביעה נגד נתבעות מס' 1 ו-3 נדחית.