תביעה בגין הפרת התחייבות שהמלון בדירוג של 4 כוכבים

נוסף על כך, הנתבעת סבורה כי יש להורות על דחיית התביעה עקב השהוי הניכר בהגשתה.

אכן, תופעת רישום היתר בבתי המלון אינה עניין חדש והיא נוהגת בתחום מזה זמן רב, ואין לומר כי בכל מקרה של רישום יתר מצד המלון יש לראות את הנתבעת או צד ג' כמי שהפרו התחייבויותיה כלפי לקוחותיהן תק (חי') 24147-06-18 דוד זאבי נ' השטיח המעופף בע"מ. מצב של "רישום יתר" הוסדר בתנאי ההיתקשרות כדבעי.

התובעות העידו כי במלון החלופי אמנם קיבלו את אותם תנאי אירוח שהיו אמורים לקבל במלון המקורי שהוזמן על ידם, בדמות לינה וארוחת בוקר, והם לא שללו את האפשרות שהמלון אליו הועברו הוא בדרגה של 4 כוכבים (שכן לא היתעניינו בסוגיה זו), אך הדגישו כי המלון שהוזמן על ידם נמצא בקירבה למרכז ולים, בשונה מזה האחרון.

...

אני סבורה כי אופן התנהלות התובעות עצמן במקרה זה והעדר פנייה לנתבעת בזמן אמת הוא שהביא להעדר פתרון הבעיה.

הנה כי כן אני קובעת כי הנתבעת וצד ג' לא הפרו את חובותיהם כלפי התובעות ומשכך אינן זכאיות לפיצוי.

סוף דבר התביעה נדחית.

בפני מונחת תביעה כספית בגין הפרת התחייבויות בחבילת נופש לחו"ל. כמו כן, מונח בפניי כתב הגנה מטעם הנתבעים וכן פרוטוקול הדיון מיום 2.12.13.

לטענתם , במהלך שיחה טלפונית עם נציגה של נתבעת 1 הציגה התובעת את דרישותיה לגבי רמת המלון הרצויה לה עפ"י הפרוט להלן: מלון ברמת דרוג של 5 כוכבים, מלון ברמת שירות גבוהה, חדר ברמה גבוהה שיעמוד בדרישותיו הגבוהות של בן זוגה ושהחדר יכלול מיטה זוגית שעליה מזרון אחד.

לאור זאת, ביצעו הזמנה של חבילת נופש הכוללת טיסה הלוך ושוב לחדר מסוג RQ2 Twin H/B4 פונה לים, לשהייה של 4 לילות בעלות כוללת של 1356$.

מהתמונות שצורפו לכתב התביעה ניתן לראות שוני בין החדרים שהוזמנו לבין החדרים שהובטחו , אולם מאחר והתובעים לא פנו לנתבעות בזמן אמת ולא צרפו אישור מבית המלון על כל האמור בכתב התביעה ובהיתחשב בכך שהמלון מסר אישור כי החדר אותו קיבלו התובעים פונה לים ואין מחלוקת בכך שמדובר במלון 5 כוכבים מצאתי לנכון לקבל את התביעה באופן חלקי בלבד , כך שהנתבעת 2 תפצה את התובעים במחיצת עלות החבילה ששולמה על ידם.

...

לאור האמור אני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובעים פיצוי בסך 678 $ בתוספת הוצאות משפט בסך 500 ₪.

בעתירתה לחיוב הנתבעת בתשלום פיצוי בסך של 10,000 ₪, טוענת התובעת כי הנתבעת הפרה את התחייבויותיה כלפי המשתתפים בטיול, בכל מה שנוגע לתנאיו ותכניתו.

ואלו טענות התובעת: המלון - משתתפי הטיול ובהם היא ושני ילדיה, שוכנו במלון שונה מזה שהובטח בתחילה , דהיינו במלון "BENGJANHUI HOTELולא במלון ROSEDALE HOTEL & GUANGZHOU SUITES שהובטח להם בעת ביצוע ההזמנה. רמת המלון בו שוכנו לבסוף היתה נמוכה יותר (3 כוכבים במקום 4), איכות השירותים שניתנו בו היתה ירודה, לא היו בו בריכה, מיני בר ו/או כספת, חדר הכושר היה ממוקם במרתף והמלון עצמו היה מרוחק מבית חב"ד – מקום שהקרבה אליו היתה חשוב להם מאוד, לצורך ארוחות שבת וחג שמחת תורה שחל באותה תקופה. עוד טוענת התובעת כי בדיעבד הסתבר לה שהמלון המקורי בו אמורים היו משתתפי הטיול לשהות, ניסגר להזמנות מספר חודשים קודם למועד ביצוע הזמנתה.

הנתבעת מאשרת את דבר החלפת המלון, אך טוענת להגנתה כי המלון בו שוכנו משתתפי הטיול בסופו של דבר היה מלון בדרגה של 4 כוכבים גם כן, וכי האפשרות של שינוי המלון היתה ידועה לכל משתתפי הטיול מלכתחילה, מה עוד שפרטי המלון החדש צוינו בתכנית הטיול המעודכנת שנשלחה אליהם מבעוד מועד.

גרסת הנתבעת נציגת הנתבעת, הגב' גב' אלייב ברודר, טענה כי אין בתמונות שהוצגו מטעם התובעת כדי ללמד על ליקויים משמעותיים במלון ולשאלתי מדוע דבר החלפת המלון לא הודע לתובעת, השיבה: "...ירון המדריך שלח את תכנית הטיול שבו כבר היה את המלון החדש... לפי מה שכתוב אצלנו באתר, אין לנו התחייבות למלון הספציפי, ואנחנו רשאים להחליף את המלון באותו סטאנדרט, יש מלונות שיש בהם כספת ויש מלונות עם מיתקני ספא. התחייבנו למלון של 4 כוכבים, את זה הלקוחות קיבלו...". בהתייחסותה לשאר טענות התובעת אמרה הגב' ברודר: "...לגבי שוק האוכל, הוא היה סגור בשל דברים ממשלתיים שהחליטה הממשלה ואין בידינו לעשות עם זה דבר. אנחנו ללקוחותינו רוצים לתת את השרות הכי טוב אבל לפעמים יש דברים שמעלינו. בכל הנוגע למה שהיה באוטובוס, לא מדובר באחד עד שני קלומטר, מדובר במרחק עצום, לנהג היה מעל האוטובוס את המיזוג והוא עבר בזהירות, לקח טיפה בזהירות כדי שיוכל לעבור בצורה יותר בטוחה למען הלקוחות ולא היה מדובר בסיכון חיים חלילה...". לסיכום, הפניתה נציגת הנתבעת אל אותו פסק הדין ניתן בתיק הנוסף בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, וטענה כי אחרי ככלות הכל אף שם הסתיים העניין בפצוי של 500 ₪ לאדם, ולא ביותר מזה.

...

בנוסף לכך הגישה התובעת דיסק און קי (ת/1) הכולל תמונות של המלון בו שוכנו חברי הקבוצה בסופו של דבר, והקלטות של שיחות שהתקיימו בשעתם בינה ובין משתתפים אחרים בטיול, לבין המדריך.

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, נדרשתי לראיות שהונחו בפני ועיינתי בפרוטוקול הדיון שהתקיים בתיק הנוסף, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

במצב דברים זה, אני סבורה כי העובדה שהנתבעת מכרה לתובעת את חבילת הטיול בחודש ספטמבר 2019 ככזו הכוללת את המלון המקורי, חרף העובדה שכבר בחודש יולי, דהיינו כחודשיים לפני כן, ידעה ש"המלון סגור להזמנות" – כך לדברי המדריך שהעיד בהליך הנוסף ולא זומן לעדות בהליך שלפני, עולה כדי הטעיה בהקשר המסוים הזה.

מפני כל אלה, בהעדר ראיות קונקרטיות לשאר תלונות התובעת, אך לנוכח התרשמותי הכללית כי מדובר היה בטיול שלכל הפחות לא קדם לו הליך של תיאום ציפיות בין הנתבעת ללקוחותיה, ובהתחשב בתמורה החלקית שאלה בכל זאת קבלו תמורת כספם, החלטתי לקבל את התביעה בחלקה ולחייב את הנתבעת לפצות את התובעת בסכום של 3,000 ₪.

רקע בפני תביעה כספית על סך 3,700 ש"ח, שעניינה הפרה נטענת של התחייבות סוכנות נסיעות לגבי טיב מלון ששהייה בו נכללה בחבילת נופש שרכש ממנה התובע.

בפועל, מה רבה היתה האכזבה כשהתברר שהמלון הוא בדרגת 3 כוכבים, בלבד.

נציגת הספקית חזרה אף היא על הטענות שבכתב ההגנה והוסיפה, כי היא אינה יכולה לדעת אם אכן היה בשעתו קישור לקוי באתר האנטרנט של הספקית, כנטען על ידי התובע, שכן הטענה עלתה לראשונה בכתב התביעה, ועתה הקישור הוא תקין; לדבריה, אין דרוג אחיד של בתי מלון, ואין דינו של מלון 4 כוכבים בארץ אחת כדינו של מלון בדרגה דומה בארץ אחרת.

הספקית, קוי חופשה בע"מ, תשלם לתובע סך של 1,360 ש"ח. התובע ישלם לסוכנות, איילה נסיעות ותיירות בע"מ, את הוצאות הדיון בסך של 180 ש"ח. לא מצאתי לנכון להורות, בנסיבות, כי הספקית תשפה את התובע בגין הסכום אותו חייבתי את התובע לשלם לסוכנות.

...

מצד שני, לא שוכנעתי כי למעט עצם האכזבה משהיה במלון פחות נוח, נגרמה לבנות או לתובע עגמת נפש רבה כל כך, המצדיקה פסיקת פיצוי בשיעור הנתבע; למעשה, עגמת הנפש שנגרמה לבנות אף אינה בת פיצוי במישרין, מקום בו התובע הוא אביהן ולא הן. לכל היותר, עגמת הנפש שנגרמה לתובע היא קלה, מעצם האכזבה (החלקית) של בנותיו, ומהיום הראשון של החופשה, בו היה שרוי בדאגה והתרוצצות מיותרים.

העדר הפרטים על השובר, לבדו, אינו גורם יחיד וישיר לדאגה זו. מטעם זה, אני סבור שיש לפסוק פיצוי סמלי בלבד עבור עגמת הנפש שנגרמה, ובצירוף האגרה ששולמה מעמיד את סך הסכום הנפסק בזה על 1,360 ש"ח. התוצאה התוצאה היא, שאני מקבל את התביעה נגד הספקית, חלקית, ודוחה את התביעה נגד הסוכנות.

הספקית, קווי חופשה בע"מ, תשלם לתובע סך של 1,360 ש"ח. התובע ישלם לסוכנות, איילה נסיעות ותיירות בע"מ, את הוצאות הדיון בסך של 180 ש"ח. לא מצאתי לנכון להורות, בנסיבות, כי הספקית תשפה את התובע בגין הסכום אותו חייבתי את התובע לשלם לסוכנות.

העובדות העיקריות המועלות על ידי התובעים ואשר יש בהן כדי להצדיק את תביעתם הן, בין היתר, כדלקמן: א. התובעים שהו במלון עליו המליצה הנתבעת כמלון איכותי בדרגת 4 כוכבים, אך כבר בבוקר שלאחר הלילה הראשון לשהותם במלון, נדהמו לגלות שמיטתם מלאה בחרקים קטנים, שדמו לפשפשים וסדיני המיטה מוכתמים בכתמי דם. מכאן, למעשה, החל סבל התובעים במהלך הטיול ועל כך, בעצם, מושתתת תביעה זו. ב. התובעים פנו מיידית לקבלה של המלון על מנת לשוחח עם המנהל או האחראי על מנת שיוחלף להם חדר והתשובה שניתנה להם היא, שלא היה באותו זמן בעל סמכות שיוכל להעבירם חדר, אך התובעים גם מוסיפים וטוענים, שבכל זאת היה עובד בעל יוזמה וניאות להעבירם לחדר אחר.

לאור הפצת תכנית הטיול, ידעו הלקוחות – כולל התובעים – את אופי הטיול, את רמת האירוח של בית המלון ביעד שהוזמן – מלון ברמת אירוח של 4 כוכבים.

התובעים אינם מכחישים את העובדה, שהמלון שהוזמן מלכתחילה הוא המלון שקבלו בפועל והתובע אף מציין בעדותו בבית המשפט, שכל מה שהובטח להם – קיבלו ולכן לא הייתה הפרה במובן של התחייבות הנתבעת בדבר המלון שהובטח ואשר בו ישהו התובעים (ראה בעמ' 2 לפ', ש' 12-15 וש' 20- 21).

לא הוכח, שהנתבעת ידעה או יכלה לדעת את מצבו של החדר בלילה הראשון וגם לא הייתה לה מעורבות כלשהיא בבחירת החדר שניתן לתובעים ולכן, אינני מקבל את טענת התובעים, שהנתבעת יכלה למנוע את המצב בו נקלעו התובעים בלילה הראשון.

...

אני מקבל את טענת התובע, שתופעת הפשפשים איננו נובע מכוח עליון, אלא זאת תוצאה של הזנחה (ראה בעמ' 2 לפ', ש' 22) ולכן, בצדק פנו התובעים ביום האירוע לחפש אחר מנהל המלון או אחד מעובדים המוסמכים להחליף חדר, משום שבעת ההיא לא ידעה הנתבעת – וגם לא הוכח אחרת- שביום הראשון של הטיול יחוו התובעים חוויה לא נעימה – כפי שחוו.

סוף דבר, ייתכן ולתובע היו אפשרויות אחרות לתבוע פיצוי, אך לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה – לא מצאתי שיש להטיל האחריות על הנתבעת בגין האירוע שאירע לתובעים בלילה הראשון בבית המלון.

לכן, אני מחליט לדחות את התביעה.