תביעה בגין הפרת הסכמי ההלוואה אשר הביאו למימוש שטרי חוב

הוסכם כי סכום ההלוואה יועבר כנגד חתימה על מיסמכי אישור קבלת התמורה, חתימה על שטרי משכנתא, שטרי מישכון ובקשה לרישום הערת אזהרה, בקשה לרישום מישכון וכתב ויתור על ההגנה לדירת מגורים על פי חוק הגנת הדייר ושטר חוב.

בסעיף 6 הסכימו הצדדים אימתי תהיינה זכאיות הנתבעות לידרוש פרעון מיידי ומימוש זכויות הלווה, בין היתר, במקרה בו יהיה פגור בתשלום הרבית למשך 2 חודשים ברציפות או במשך תקופה העולה על 31 ימים.

כמו כן סכום ההלוואה לא תואם את הסכום אשר צויין בהסכם ההלוואה ומדובר בהפרת סעיפים 3(ב)(2) ו-3(ב)(3) לחוק.

בנוסף עשו הנתבעים שימוש לרעה במשכנתא ללא הגבלת סכום אשר רשמו על הנכס, מה שהביא את התובע למכור הנכס ולשלם להם לפי גחמתם.

לטענת הנתבעות יש לסלק התביעה מאחר שהעובדות שתוארו בכתב התביעה לא תיאמו המציאות, ובמועד הגשתה טרם ניפרעה ההלוואה ולא שולמו כל תשלומי הרבית כפי שנטען.

...

יחד עם זאת מאחר ועו"ד ריינמן בא כח הנתבעות היה מעורב בכל האירועים והיה ראוי שיעיד ויסייע לבית המשפט לשפוך אור על שאירע, והוא נמנע מכך וייצג בתיק אני סבור אני שיש לקחת זאת בחשבון בעת קביעת שכר הטרחה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובע נגד הנתבעות.

התובע ישלם לנתבעות, ביחד ולחוד, כדלקמן: 1) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; 2) שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

בתובענה זו עתרה המבקשת למתן צו הצהרתי לפיו טרם הגיע המועד לידרוש את פרעון ההלוואה שניתנה ליחזקאל.

לצורך ביסוס הקשר בין מועד קבלת צו ההפטר בתיק פשיטת הרגל של אפרים - לו אין זכר בהסכם ההלוואה - לבין מועד פרעון ההלוואה שנטל יחזקאל, הפניתה המבקשת להוראת סעיף 11 להסכם חוה, בגדרה הוסכם, כך: "לרוכש הזכות לידרוש את השבת ההלוואה בכל מועד לפי שיקול דעתו הבלעדי החל מתום 60 ימים מיום חתימת הסכם זה או מיום קבלת הפטר ליחזקאל ולאפרים או ביום מימוש האופציה או מיום תום תקופת האופציה וככל שלא מומשה, המאוחר מבין הארבעה, ועל המוכר להשיבה בתוך 90 ימים ממועד ההודעה. בכפוף לכך שהאופציה לא מומשה, יועמד סכום ההלוואה לפרעון מידי במועד כאמור לעיל, לרבות הזכות למימוש הבטחונות שנרשמו לזכותו כתנאי למתן ההלוואה וזאת ללא כל צורך במתן התראה מראש בגין הפרת ההסכם או מסירת התראה כלשהיא ובכלל זה הגשת שטר חוב לבצוע ו/או מימוש משכונים או משכנתות...". את אזכור צו ההפטר בתיק פשיטת הרגל של אפרים, ניתן ליישב בנקל לאורה של טיוטת הסכם ההלוואה שלא נחתמה עם אפרים.

נטען כי זמונו "יאפשר לבית המשפט הנכבד לקבל תמונה ברורה ומדויקת ביחס לעובדות הצריכות לעניין", אך סופו של יום, כאשר נישאל האם נחתם הסכם בינו לבין המשיבה או בינו לבין עו"ד בירמן, העיד כי "אם היה מלווים את הכסף הדיספוזיציה הייתה יורדת מיד. השגתי הפטר בלעדיהם לאחר שלא הורידו את הדיספוזיציה ולא הלוו לי את הכסף וזאת לשאלת בית משפט" (ראו פרו' עמ' 85 שו' 19-20).

גרסאותיהם של מלכה ואפרים הובאו טיפין טיפין, לאחר שתי בקשות להשלמות ראייתיות ומבלי שניתן הסבר מספק מדוע נכבשה גירסתם המלאה.

...

סוף דבר נחה דעתי כי בהתאם להסכם ההלוואה שנחתם עם יחזקאל, מועד פירעון ההלוואה אינו קשור להעמדת המימון הדרוש לאפרים לשם הסדר הנושים בעניינו שלו.

טענותיהם הנוספות של הצדדים לא נעלמו מעיניי אולם לא מצאתי בהן די כדי לשנות ממסקנתי ולאור המקובץ - דחיתי את התובענה.

בהתאם, אני מחייב את המבקשת לשלם למשיבה הוצאות משפט כולל שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 65,000 ₪.

לטענת המשיבה, ביום 05.02.2018 נערך שטר חוב בין החייבים אריכא עידו ויוסף זדה **** (כורש) (להלן "הלווים") לבין המשיבה (להלן "המשיבה" ו/או "המלווה") כאשר החייבים יוסף זדה מירב ודני שאשא משמשים (ביחד ולחוד) ערבים בערבות אואל לכל התחייבויות הלווים (להלן "הערבים" ו/או "החייבים") (ראה שטר החוב שצורף כנספח "1" לבקשת הבצוע ועותק מהסכם ההלוואה שצורף כנספח "2").

מכוח סעיפים 7, 9 ו- 11 להסכם ההלוואה התגבשה זכותה של המשיבה לממש את שטר החוב.

בסיכומי חזר המבקש על הנאמר בבקשת ההיתנגדות והוסיף כי מעמדה של המשיבה כנאמן ולא זוכה (ראה הסכם ההלוואה שצורף כנספח "2" לבקשת הבצוע) ובשל כך היה עליה להגיש תביעה ולא בקשה לבצוע שטר כפי שנהגה.

פרטי המלווים חיסויים וסעיף 11.1 להסכם ההלוואה קובע במפורש שהמלווה מאפשר ומורה מראש לנאמן לפעול במקרה של הפרת הוראות ההסכם, באופן בלתי חוזר, לרבות פתיחת הליכים נגד החייבים ו/או הערבים והלווים והערבים נותנים בזאת את הסכמתם הבלתי חוזרת לכך ומוותרים על כל טענה בקשר לכך.

לא ניתן לשלול מהחייב בשלב דיוני זה להביא טענותיו בפני בית המשפט הן בכל הנוגע שמדובר בשטר על תנאי, נסיבות הוצאתו של השטר , הוכחת החוב הרלבנטי עבורו ניתן השטר, מעמדה של התובעת בשטר (נאמן או לווה) וכן העידר יריבות.

...

לא ברור מי ערך את המסמך ולכן אין הוא מהווה ראיה לפי פקודת הראיות; ובדבר מה עילת התביעה; וכי לא ברור כיצד התקבלה בקשת הביצוע כאשר היא אינה מכילה את כלל הפרטים הנדרשים על מנת להעמיד עילת תביעה והגשת הפירוט הנלווה אליה, תמוהה מאליה ומשכך דינה של בקשת הביצוע להידחות.

בהסכם הפשרה נקבע כי בתמורה לויתור על מלוא המניות והזכויות של בן חיים בחברה, יפעלו גיא והחברה כדלקמן: (1) לגרום לפרעון המלא של יתרות החוב לבנק אשר עמנואל ערב לפרעונן, וזאת באמצעות תשלום חודשי בסך של לפחות 25,000 ₪ או שיחרור עמנואל מערבותו האישית; (2) להשיב לעמנואל מיד לאחר פרעון יתרות החוב את הפקדון שהעמיד לטובת החשבון של החברה בסך של 100,000 פאונד; (3) להמחות לעמנואל 800,000 ₪ מסך חובה של חברת בטר אייר לאייר טופ; (4) להחליף ערבויות או התחייבויות שנטל עמנואל אצל ספקים או נותני שירות, אם היו כאלה.

בתביעה העיקרית התבקש בית המשפט להורות כי הסכם הפשרה בטל ומבוטל עקב פגמים בכריתתו, ולחלופין עקב הפרתו.

ההיתחייבות הראשונה בסעיף 4.1.1 להסכם היא "לגרום לפרעונן המלא של יתרות החוב לבנק להן עמנואל ערב (להלן "ההלוואות") על ידי תשלום חודשי בסך של 25,000 ₪, או לחלופין להביא להסכמת הבנק לשחרורו של עמנואל מערבותו האישית להלוואות".

בסיכומי בן חיים נטען כי התחייבות זו הופרה בכך שלאחר מועד חתימת ההסכם נטלה החברה הלוואות נוספות, אך ההיתחייבות הייתה להפחית את כלל יתרות החוב של החברה בבנק, ובן חיים לא ביססו שנכון למועד הגשת התביעה יתרות החוב היו גבוהות מהמוסכם.

אין חולק כי עמנואל לא פנה לעו"ד שמעוני בבקשה לממש את שטר החוב משנת 2015 ועד למועד הגשת התביעה והבקשה להטלת עיקולים זמניים בינואר 2018.

...

לאור קביעותיי בתביעה העיקרית, אני נעתר למבוקש ומצהיר בזאת כי בן חיים אינם רשאים לבטל את הסכם הפשרה, ואם הם סבורים שההסכם הופר במועד שלאחר הגשת התביעה, הם רשאים לנקוט הליכים לצורך אכיפתו בלבד.

סיכום והוצאות התביעה העיקרית שהגישו בן חיים נגד הנתבעים על סך 2,600,000 ₪ נדחית במלואה.

לאור כל האמור לעיל, בגין דחיית התביעה העיקרית וקבלת התביעה שכנגד בחלקה בסך של 30,000 ש"ח בלבד, אני מחייב את בן חיים לשלם לגלבוע ולחברה הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 93,600 ₪, שניהם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לטענת פרקו, יש לדחות את התובענה מהטעם כי אינה עומדת בתנאי ס' 8 לחוק אשראי הוגן, תשנ"ג - 1993 (אשר היה קרוי בעת הרלוואנטית "חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות" ובפסק דין זה – "החוק"), שכן לא צורף לה הסכם ההלוואה, לא פורטו סכומי הריבית והקרן וכן כי ההלוואות אשר ניתנו לו על ידי התובע הנן הלוואות בטלות שכן הן כוללות ריבית נשך אסורה.

בחוק זה, מצא המחוקק לעגן חובות שונים המוטלים על המלווה החוץ בנקאי, לרבות חובת עריכת חוזה ההלוואה בכתב (סעיף 2 לחוק), החובה לגלות ללווה גילוי מלא של כל פרטי ההלוואה (סעיף 3 לחוק), קביעת עלות אשראי מרבית (סעיף 5 לחוק), הגבלת ריבית הפיגורים (סעיף 6 לחוק) ועוד.

אין חולק, כי התובע לא צירף כראיה בשום שלב הסכם הלוואה כתוב כנדרש בחוק ואדגיש- דרישת החוק להסכם שכזה ולהצגתו בעת בקשה למימוש שטר אשר מקורו בהלוואה כתנאי לדיון בבקשה, נועדה בדיוק על מנת למנוע מצב בו קיימת חוסר בהירות באשר לתנאי ההלוואה ובכללן שיעור הריבית, כפי שאירע בתובענה שלפני.

במצב דברים זה, בהם המצב הראייתי מאוזן בין הצדדים אין מנוס מלהכריע בהתאם לנטל הבאת הראיות אשר במקרה בו עסקינן – מוטל על כתפי התובע: "לסיכום האמור לעיל, עניין לנו בתביעה של התובע, שהנו בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה ואשר עדותו הנה "עדות יחידה", אשר נתגלו בה בקיעים ואף נזקפת לחובתו המנעותו להביא עד מהותי לעדות מטעמו.

משכך, בשים לב למכלול הפרות הוראות החוק במקרה שלפני, סבורני כי התוצאה של דחיית התביעה הולמת את הנדון וכך אני קובעת.

...

במצב דברים זה, בהם המצב הראייתי מאוזן בין הצדדים אין מנוס מלהכריע בהתאם לנטל הבאת הראיות אשר במקרה בו עסקינן – מוטל על כתפי התובע: "לסיכום האמור לעיל, עניין לנו בתביעה של התובע, שהינו בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה ואשר עדותו הינה "עדות יחידה", אשר נתגלו בה בקיעים ואף נזקפת לחובתו הימנעותו להביא עד מהותי לעדות מטעמו.

בנסיבות אלו ובבואו של בית המשפט לשקול בסיום המשפט על כף המאזניים את הראיות מטעם התובע, לעומת ראיותיו של הנתבע עולה כי כפות המאזניים הינן לכל היותר מעויינות וזאת לאור העדרה של עדות מהותית מטעם התובע והבקיעים שעלו בגרסתו וזאת על אף שבגרסתו של הנתבע התגלו סתירות מהותיות, לפיכך אני קובעת כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח את תביעתו.

משכך, בשים לב למכלול הפרות הוראות החוק במקרה שלפני, סבורני כי התוצאה של דחיית התביעה הולמת את הנידון וכך אני קובעת.