המנוח תבע לבטל את ההסכם, הנתבע תבע את אכיפתו, וכן הוגשה תביעת בנק ירושלים (להן: הבנק) בשל הפרת הסכם הלוואה לנתבע למימון חלק מהתמורה לפי ההסכם.
במידה והזכויות בנכס לא יועברו על שם [הנתבע] בשיתוף פעולה של הצדדים, לאחר תשלום כל המיסים והתשלומים החלים עליהם, או במידה שיתברר כי [הנתבע] לא פרע את מלוא חובו לבנק בהתאם לפסק דין זה – יהיה זכאי הבנק, באמצעות כונס הנכסים.
בתמצית מרובה, טוען הנתבע כי נגרם לו חיוב מיותר בהיטל השבחה בסך של 173,000 ₪; כי הפסיד דמי שכירות בגין האפשרות להשכיר את הנכס שרכש, בסך 70,560 ₪; כי הוא זכאי לדמי שימוש ראויים בגין השכרת זכויות התובע במקרקעין, בסך 432,000 ₪; כי הוא זכאי לפצוי בגין שכ"ט עו"ד שנשא בו בשל הליכי סרק של התובע בסך 96,525 ₪; כי הוא זכאי לפצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם בסך 15,000 דולר; וכי נגרם לו נזק תוצאתי של תשלומי ריבית עודפים לצד ג' בסך של 929,047 ₪.
...
נפסק, כי "ההיבט הכספי של התובענה לא נדון למעשה לפניי. בעלי-הדין הסכימו שהיה תשלום לבנק בגין חוב של הנתבע. לא ברור אם התשלום נעשה על-ידי עזבון המנוח או על-ידי אלדד אריה, וכן לא ברור אם הסכום ששולם בפועל משקף נאמנה את גובה חובו של נתבע לבנק בעת ביצוע התשלום. בנסיבות אלה אני סבור, שהתובע זכאי להצהרה כי ככל ששילם חוב של הנתבע לבנק, הוא זכאי להחזר מהנתבע ו/או לקיזוז הסכום ששולם מהכספים המגיעים לנתבע. בירור הסכום המגיע יעשה בתובענה נפרדת, שתוגש, במידת הצורך, לבית משפט השלום" (ההדגשה בקו הוספה על ידי – א' ל' ג').
יוצא אפוא, שבהתאם לפסק הדין, רק אילו היה הנתבע משלם את יתרת התמורה בסך 42,000 דולר לעיזבון, או לחילופין לרשויות המס על חשבון סכום החוב של העיזבון באופן שהיה מאפשר לו לנכות את התשלום מיתרת התמורה, הייתה קמה לו זכות חזקה בנכס.
סוף דבר
התביעה העיקרית מתקבלת, ובהתאם לה על הנתבע לשלם לתובע סך של 445,130 ₪.
התביעה שכנגד נדחית.
