תביעה בגין הפרת הסכם רכישת מכשירי אייפון

היתנהלותה של המשיבה, כאמור לעיל, מפרה את הדין הישראלי במישורים שונים ומקימה לחברי הקבוצה עילות תביעה מכוח חוק המחשבים, התשנ"ה - 1995; פקודת הנזיקין [נוסח חדש]; חוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981; חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970 וחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט - 1979.

" ובעברית: "שירות ההודעות של תוכנת ה- iOS (iMessage) עשוי שלא להיות זמין בכל המדינות והאזורים. השמוש ב-iMessage הנו כפוף לדרישות סעיף 2(ה) שלעיל. על מנת להגדיר את iMessage לשימוש, וכדי להעביר הודעות iMessage בינך לבין משתמשי iOS אחרים, יש צורך בפרטי זהוי ייחודיים עבור מכשיר ה- iOS שלך וחשבונך. פרטי זהוי אלה עשויים לכלול כתוב(ו)ת דוא"ל, פרטי Apple ID שסיפקת, מזהה חומרה עבור מכשיר ה-iOS שברשותך ומספר הטלפון של ה- iPhone. על ידי השמוש בתוכנת ה- iOS הינך מסכים/ה לכך ש-Apple תימסור, לאסוף, תחזיק, תעבד ותשתמש בפרטי זהוי אלו על מנת לספק ולשפר את שירות ה- iMessage. שירות ה- iMessage מצריך חיבור אלחוטי או גישה לרשת נתונים סלולארית. על מנת לאפשר מסירה של הודעות iMessage וכן על מנת לאפשר לך לנהל שיחות בין מכשיריך, Apple עשויה להחזיק את הודעות ה- iMessage שלך בצורה מוצפנת במשך זמן מה. אם לא ניתן לשלוח את ההודעה שלך כ-iMessage, ייתכן שהיא תישלח כהודעת טקסט או מולטימדיה, דבר הכרוך בתשלום למפעיל הסלולארי... ניתן לבטל את שירות ה- iMessage מתוך הגדרות "הודעות" במכשיר ה- iOS שברשותך.

אף על פי כן, היא אינה מצביעה בפני לקוחות פוטנציאליים על אפשרות זו קודם לבצוע עסקת רכישת המכשיר או לכל הפחות, במסגרת הסכם הרישיון, קודם להפעלת שירותי הממשק.

...

לטענתה, השונות בין חברי הקבוצה בשאלת הנזק (בכמה הודעות מדובר, מה מקורן, מתי הגיעו בסופו של דבר), מעלה שאין לבררו במסגרת של תובענה ייצוגית.

לסיכום האמור עד כאן, בקשת האישור טומנת בחובה קשיים רבים, אשר צירופם מוביל למסקנה שאין לאשרה.

סוף דבר בקשת האישור - נדחית.

לפני תביעה לביטול עסקה ופצוי כספי בגין אי תיקון מכשיר טלפון מסוג "אייפון X" אותו רכש התובע מאת הנתבעת.

בהתאם לסעיף 11 לחוק המכר, התשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק המכר") שענייננו אי התאמה בממכר, נקבע, בין היתר, כי "....(3) נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם....". בסעיף 27 לחוק המכר (בפרק ג' שעניינו "תרופות") נקבע כי "הוראות פרק זה באות להוסיף על כל דין אחר בעיניין התרופות בשל הפרת חוזה". שוכנעתי, כי בסופו של יום, הייתה תקלה במכשיר התובע.

...

באשר לרכיב עוגמת הנפש, אני מקבלת את טענת התובע כי נגרם לו ערך מטרד רב בשל התנהלותה של הנתבעת.

סוף דבר- אני מורה על ביטול עסקה.

כמו כן, בגין ערך המטרד שנגרם לתובע, נסיעותיו והוצאותיו בגין הליך זה ובהינתן כי ביטול העסקה לא יאפשר לו רכישת המכשיר מחדש באותה עלות אלא באילת הנתבעת תשלם לתובע סך של 5,000 ₪.

רקע: לפניי תביעה במסגרתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת, מפעילת אולם אירועים "הרמוניה בגן" שבאיזור התעשייה צומת כנות בגדרה, לשלם לה סך של 4,200 ₪, עלות רכישת מכשיר אייפון 6 שלה שלטענתה נגנב ממנה בעת שהניחה אותו על אחד השולחנות באולם והשתתפה בריקודים בחתונה של חברים שהתקיימה ביום 29/08/16 בשעות הלילה באולם האירועים של הנתבעת.

לאחר עיון בכתבי הטענות, ושמיעת עדויות הצדדים בדיון שהתקיים לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את תביעתה ולפיכך דינה של התביעה להדחות כפי שיוסבר להלן: התובעת מבססת את עילת התביעה כנגד הנתבעת על יסוד עוולת הרשלנות המנויה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

התובעת טענה כי הנתבעת הפרה את חובתה כלפיה כאורחת בחתונה לוודא כי לא ייכנסו לאולם האירועים שלה אנשים שאינם נמנים על אורחי החתונה ובכך שהנתבעת לא מנעה זאת התאפשרה גניבת האייפון שלה בעת שהשתתפה בריקודים בחתונה.

ככל שהיה מוצג הסכם כאמור לפיו הנתבעת מתחייבת לשמור על האולם ולמנוע בין היתר גניבה מאורחי הארוע אזי היה ניתן להכיר בכך כחוזה לטובת צד שלישי כמשמעו בסעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי),תשל"ג-1973.

...

הצדדים לא התייחסו בכתבי הטענות שהגישו להוראות חוק השומרים תשכ"ז – 1967, אולם נחה דעתי כי אין צורך בכך שכן התובעת לא הוכיחה כי לנתבעת היה מעמד של שומר על כל המשתמע מכך.

סוף דבר אני קובע כי קובע כי מלוא האחריות לקרות הגניבה, מוטלת על התובעת בלבד, שמחובתה הייתה לשמור על מכשיר האייפון שלה.

בנסיבות אלו התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את תביעתה ולכן אני דוחה את התביעה.

הנתבעת הנה חברה בעירבון מוגבל המספקת בין היתר מכשירים וציוד סלולארי וכן שירותי תיקשורת וזאת, בהתאם לרישיון שניתן לה. העובדות אינן שנויות במחלוקת: ביום 26.5.15 רכשה התובעת מאת הנתבעת בעמדת מכירה ושרות המצויה ברחוב הרצל 91 בקניון "קרית הממשלה" שברמלה, שני מכשירי אייפון 6 ממוכרן הנתבעת מר ישגב שפירא (להלן-"המוכרן שפירא").

הנתבעת דורשת החזר הכספים שנגבו ביתר בסך 5,572 ₪, שכר טירחה הוצאות בעלות 1,000 ₪, פיצוים ללא הוכחת נזק בגין הפרת חוק הגנת הפרטיות (בגין שימוש בפרטים שמסרה כדי לרכוש המכשירים על מנת לצרפה לשירותים הנלווים ללא הסכמתה) ובהתאם לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) בסך 15,000 ₪ בגין כל חוק, וכן פיצויים לדוגמא בהתאם לחוק הגנת הצרכן סע' 31(ג)1 בסך 50,000 ₪, עגמת נפש ובזבוז זמן ואובדן רווחים בסך 20,000 ₪ וכן 10,000 ₪ בגין פגיעה באוטונומיה, בקניינה ובכבודה.

הסיכומים: התובעת טענה בסיכומיה כי נגרמו לה נזקים בסך 7,430 ₪ (יותר מאשר בכתב התביעה) בגין חיוב היתר בגין מכשירי האייפון וחיוב עבור שלושת השירותים שלא נתנה הסכמתה להצטרף אליהם.

...

בכתב ההגנה טוענת הנתבעת שיש לדחות את התביעה שכן מדובר בתביעה מופרכת, אשר הוגשה בשיהוי רב לאחר שהתובעת כבשה טענותיה זמן רב. כל התביעה מבוססת על טענות בעל פה נגד מסמכים בכתב, ולכל היותר מדובר בטעות בכדאיות העסקה.

לאור כל האמור, בנסיבות בהן לא ברורה גרסת התביעה ונטל הראיה מוטל על התובעת, אני סבור כי יש לדחות התביעה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעת נגד הנתבעת.

המשיב הציג רק חלקים מההסכם ובכך הסתיר את העובדה כי הדין החל על ההליך הוא הדין במדינה קליפורניה, ארה"ב. על פי ההסכם, רוכש המכשיר עליו מותקנת מערכת ההפעלה (להלן: המשתמש) יכול לחדול בכל רגע מלעשות בה שימוש, אך שימוש במערכת ההפעלה מהוה הסכמה לתנאי ההסכם ולכך שהוא כפוף לתניית הדין הזר (ביחס לטענות נזיקיות וחוזיות).

המשיב אף לא הראה כי קמה לו עילת תביעה אישית נגד המבקשת כנדרש בתובענה ייצוגית ולא פרט איזה נזק ממוני נגרם לחברי הקבוצה, וכאשר בתובענה ייצוגית עסקינן לא ניתן לתבוע בגין הפרת הפרטיות בלא הוכחת נזק.

עובדות שעלו במסגרת חקירת המשיב על תצהירו בעת שהוגשה בקשת האישור היה ברשות המשיב מכשיר iPhone 8 אותו רכש בישראל; המשיב היתוודע נושא ההקלטות הלא מכוונות של סירי מעורכי דינו; אין למשיב מושג בנוגע לנכונות הדברים שנכתבו בעתון הבריטי וצורפו לבקשת ההיתר והוא כלל לא קרא את הכתבה בעתון Guardian.

...

סבורני כי קיים קושי לקבל את טענת המשיב בנוגע לתחולת הדין הישראלי על הסכסוך עם אפל.

ועם כל האמור, בעיקר בהתחשב בטענת המשיב כי הסכם השימוש אינו חל ביחס לעוולות נזיקיות, נראה לי לא נכון להכריע בשאלת ברירת הדין במסגרת בירור בקשה לביטול היתר המצאה.

התוצאה נדחית הבקשה לביטול היתר ההמצאה.