ביום 1.7.22 השיבו המוכרים למכתב כאמור, וטענו, בין היתר, כי הפרת הסכם המכר על ידם (בגין אי מסירת החזקה במועד) לא נעשתה באופן חד צדדי, אלא שההסכם הופר אף על ידי הרוכשים, לאור אי עמידתם בלוח התשלומים הקבוע בהסכם, וכי הפרת ההסכם על ידי הצדדים נבעה מנסיבות שאינן תלויות בהם (ובכללן, החלטות שיפוטיות של רשמת ההוצאה לפועל, דרישות של הבנק שהלווה משכנתא לתובעים ושל הכונסת, אשר הביאו לעיכובים כאמור); כי הרוכשים היו יכולים לצפות את העיכוב במסירת הנכס, שכן נסח טאבו עדכני (ממנו ניתן ללמוד על מצב הנכס) הובא לעיונם טרם החתימה על הסכם המכר; וכי לאור העיכוב בקבלת התשלום עבור רכישת הנכס, אין באפשרותם לרכוש דירה חלופית, נוכח עליית מחירי הנדל"ן. יחד עם זאת, הדגישו המוכרים, כי יש בכוונתם לסיים את עסקת המכר ולמסור את הנכס לידי הרוכשים, ולשם כך על התובעים לשלם את מלוא התמורה עבור רכישת הנכס.
בין לבין הגישו הנתבעים כתב הגנה מטעמם, במסגרתו הכחישו את טענות התובעים, וטענו כי יש לדחות את התביעה, בין היתר, לאור העובדה כי הסכם המכר הופר על ידי התובעים, שכן התובעים לא עמדו בלוח התשלומים שנקבע בסעיף 6 להסכם המכר; כל התשלומים ששולמו על ידם שולמו באיחור רב ובכלל זאת, התשלום העקרי המיועד לסילוק ההלוואה הרשומה על הנכס לטובת חברת בול, ואילו יתרת התמורה טרם שולמה.
הנתבע ביסס עדותו על המידע שהיה בידי התובעים טרם החתימה על הסכם המכר, על הטענה כי הנתבעים יכולים היו לפנות ללישכת ההוצל"פ בכוחות עצמם וכי אילו היו נערכים מראש לקבלת מלוא האישורים לא היה מתעכב התשלום העקרי, שעל פי ההסכם אמור היה להיות מועבר לכונסת בסוף חודש מרץ 2022 ובסופו של יום שולם רק בסוף חודש מאי 2022, דבר שגרם לכך שהתווספו ריביות לתיק ההוצל"פ.
טענות הצדדים בסיכומיהם
ג.1 טענות התובעים
לטענת התובעים, נכרת בינם לבין הנתבעים הסכם מכר מחייב ומרבית התמורה שנקבעה בהסכם המכר שולמה על ידם לידי הנתבעים (סך של 3,679,168 ₪ מתוך 4,200,000 ₪) עד יום 9.6.2022.
אשר לטענת התובעים כי יש לקזז מיתרת התמורה סך של 50,000 ₪ בהתאם להוראות הסכם המכר בגין אי הוצאת היתר בניה לבריכת השחייה, טענו הנתבעים, כי בהתאם להוראות ההסכם עליהם להציג לתובעים היתר מאת הועדה המקומית להעברת הזכויות בנכס (אישור שהוצג על ידם).
בית המשפט רואה בצדדים לחוזה, כמחויבים זה כלפי זה בהוצאת עסקת המכר אל הפועל וחובת הצדדים לשתף פעולה ביניהם היא אחד הפנים של חובת תום הלב (ראו: ע"א 5892/06 אליהו דואק נ' המועצה המקומית גדרה, פסקה 16 (2009)):
"חובת תום הלב הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים משמעותה, בין היתר, כי על הצדדים לחוזה לפעול בהגינות לשם הגשמת כוונתם המשותפת, על פי רוח העסקה ובשיתוף פעולה תוך היתחשבות באינטרסים של הצד האחר... סרוב לשתף פעולה עם הצד השני על מנת להעמיד דברים על דיוקם ולאפשר את הוצאת העסקה אל הפועל, יש בה משום הפרת חובת תום הלב והפרה של חובה זו מהוה הפרה של החוזה (ראו: ע"א 3912/90 Eximin S.A, תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, פ"ד מז(4) 64, 78-76 (1993); ע"א 2871/00 ח'ורי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט, פ"ד נז(6) 319, 329 (2003); שלו, דיני חוזים, 111-105)."
אי קיום החיוב המהותי ביותר שהוטל על הנתבעים – הוא פינוי הנכס, לא קוים תוך אדישות לנזקים שגורמת היתנהלות זו לתובעים, אשר שילמו את עיקר התמורה, פרעו את חובות הנתבעים ונותרו ללא קורת גג וללא כל אפשרות לרכוש נכס חלופי.
...
לאור כל האמור לעיל, יתרת התמורה שעל התובעים לשלם עבור השלמת תמורת הנכס עומדת על סך של 470,832 ₪.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי יש לקבל את תביעת התובעים לאכיפה – תביעה עליה למעשה לא חלקו הצדדים.
לאחר ששקלתי את כלל טענות הצדדים לעניין הוצאות ההליך, לרבות הוצאותיהם הריאליות של התובעים מחד, וכלל טענות הנתבעים מאידך, אני מורה לנתבעים לשלם לתובעים את הוצאות ההליך סך של 50,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.
