תביעה בגין הפרת הסכם לרכישת רכב ביבוא אישי

ומכאן תביעתה להשבת הסך של 67,297 ₪ ששילמה לרשות המסים בתוספת פיצוי בגין הפרת ההסכם בסך של 6,729 ₪.

חזוק לכך שמדובר במכירת רכב ולא רק בייעוץ נמצא גם בסעיף 3 להסכם שבו מוסכם כי "מקבל השרות מתחייב לרכוש את הרכב ולשלם תמורתו, ולהביאו ארצה ביבוא אישי ולשלם את מלוא הוצאות הובלתו לרבות מיסי היבוא מכל סוג ...". וממה נפשך.

על כן מצאתי לנכון לדחות טענת התובעת בדבר עיסוק לא חוקי של הנתבעים לייבוא רכב אישי ללא רישיון בתקופה הרלוואנטית לתביעה.

...

על כן ומשלא מצאתי כל הצדקה אחרת להיעתר לבקשה, הבקשה נדחית אף בלא צורך להתייחס לתשובת הנתבעים.

גם הטענה כי אין תוקף לתניית הבוררות בהסכם נזנחה בסיכומים ולא בכדי, שהרי אין בנמצא בהסכם כל תניית בוררות כך שלא היה בסיס והצדקה להעלאת טענה זו לכתחילה ומשנזנחה גם איני נדרשת לדון בה. סוף דבר לאור כל הדברים האמורים לעיל, התביעה כנגד הנתבעת מתקבלת.

התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית.

לשם רכישת הרכבים היתקשר כל אחד מהתובעים בהסכם עם פרימיום, אשר הציגה עצמה במסגרת הליך זה כחברה העוסקת במתן שירותי ייעוץ ליבואנים המעוניינים לייבא ארצה ביבוא אישי, רכבי יוקרה, והמסייעת ליבואנים בפרוצדורות הכרוכות בהליך זה. פרימיום היא שאיתרה את מוכרי הרכבים בחו"ל, וזאת באמצעות אדם בשם רותם אברגיל, סוחר רכב במקצועו (להלן: "רותם").

מעבר לכך, התובעים טענו מפורשות בכתב התביעה, כי ההיתקשרות עם פרימיום, רונן ואילן, נעשתה על מנת לסייע בפרוצדורות הכרוכות ביבוא אישי של רכב העונה על צרכיהם, תחת ההנחה כי רונן ואילן יבצעו את כל הפעולות הנדרשות מהם במסגרת ההסכמים (ראו, למשל, בסעיף 34 לכתב התביעה המתוקן).

בסיכומיהם, מיתנו התובעים קמעא את טענותיהם, זנחו את טענת הגזל, וטענו כי הנתבעים "הפרו התחייבויות, תוך מירמה ועושק, שגבו מהתובעים מחיר יקר". אחר שנזנחה הטענה לעוולת גזל, מתייתרת ההכרעה בה. למעלה מן הצורך, בהעדר כל פירוט מצד התובעים של הסכום שלטענתם שילמו לאילן ורונן לצרכי תשלום מסים, נוכח הגרסה העמומה אותה מסרו בתביעתם בדבר גובה המס שאמור היה להיות משולם לרשות המסים, ואף לאור הרושם בדבר עצימת עיניים מצדם של התובעים לאופן בו הושגה ההנחה ברכישת הרכבים, נשמטת הקרקע תחת הטענה לגזל כספיהם.

באשר למישור החוזי, בהתאם להלכה הפסוקה, ככלל אין אורגן או נושא משרה בחברה נושא באחריות אישית בגין הפרת חוזה בין מאן דהו לבין החברה, כאשר האורגן או נושא המשרה אינו צד להתקשרות (ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, מח(5) 661 (1994), 698 – 699).

...

התנהלותם של התובעים בעסקה זו, מודעותם לפער בין המחיר ששילמו עבור הרכבים לשווי השוק של רכבים אלו וכן חתימתם על מסמכי הייבוא – כל אלה מובילים למסקנה, כי אין לראות בתובעים ככאלה שהוטעו במכוון על ידי אילן ורונן.

עם זאת, איני פוסקת לטובתם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין ניהול הליך זה. די במעורבות השניים בפרשה, במתכונת שפורטה לעיל, כדי לפטור התובעים מחיוב זה. סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת 1, אילן ורונן פרימיום קאר בע"מ, לשלם את הסכומים הבאים: לתובע 1, מר אלי וקנין, ישולם סך של 136,454 ₪ (שיעור של 75% מהסך של 181,939 ₪), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 26.4.21 (מועד התשלום בהתאם להסכם הפשרה) ועד ליום התשלום המלא בפועל, וכן שיעור של 75% מאגרת בית משפט, כפי ששולמה.

בנוסף, תשלם הנתבעת 1 לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 60,000 ₪, אשר יחולק בין התובעים בחלקים שווים.

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כבוד הרשמת הבכירה ו' שוורץ) מיום 4.11.2021 בתא"מ 49437-07-20, לפיו חויבה המשיבה 1, חברת מנמד אחזקות בע"מ, לפצות את המערער בסכום של 42,438 ₪ וכן בהוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בגין הפרת הסכם ההיתקשרות בין הצדדים שהוביל לחיובו של המערער על פי דרישות תשלום נוספות על ידי המכס עבור רכב ביבוא אישי.

מטרת ההסכם הייתה רכישת רכב בדרך של ייבוא אישי ובתמורה לתשלום הסכום הנקוב בהסכם ההיתקשרות.

סעיף 9ד בהסכם הפשרה קובע, כי ההסדר ממצה את טענות ותביעות הצדדים זה כנגד זה ומיושבות הדדית, ועל כך סומכים המשיבים את טענתם זו. אלא שכאשר חתם המערער על הסכם הפשרה לא הייתה למערער כל ידיעה מראש ולא צריך היה לדעת על ההפרה הצפויה של המשיבה 1 את הסכם ההיתקשרות אשר טרם באה לעולם באותה עת מאחר שהחיוב בתוספת המס נידרש קרוב לשלוש שנים לאחר כריתתו וביצועו של הסכם הפשרה.

...

אף אני סבורה, כי יש לדחות את טענות המשיבים לפיה חל השתק עילה בעקבות הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים כמו גם לגבי הטענות ביחס להגבלת החיוב כפי שזה נקבע בסעיף 10 להסכם, כאמור החיוב הנוסף במס שהוטל על המערער התגלה לאחר החתימה על הסכם הפשרה ולא היה ביכולתו של המערער לצפות אותו.

הערעור מתקבל, לאמור המסך לא הורם אך חיובו של המשיב 2 ביחד ולחוד עם המשיבה 1 נובע מחובת הזהירות כלפי צדדים שלישיים המוטלות עליו כמי שפעל בשם החברה והתקשר בשמה עם אותם צדדים, ועוול כלפיהם באופן אישי.

חיובים אלה, מקורם הן מכוח פקודת הנזיקין והן על פי חוק החוזים, והפרתם מצדיקה את יחוס חובותיה של החברה גם למשיב 2, לפיכך החלטתי לחייב את המשיב 2 לשלם למערער 42,438 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ביחד ולחוד עם המשיבה 1.

עסקינן בתביעה להשבת כספים שהתובע שילם לצורך ייבוא אישי של רכב לישראל ולפיצויים בגין הפרת הסכם.

התובע טוען בכתב התביעה כי הנתבעים הפרו את חוק רשוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (יבוא רכב ושיווקו וסחר ברכב), התשע"ו-2016 בהעדר שקיפות וגילוי מיסמכי רכישת הרכב וכן בכך שלא ניתנה לו ערבות בנקאית כנגד הכספים ששילם וחשבונית המפרטת את הפרטים הנדרשים בחוק.

...

סוף דבר מכל האמור הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 90,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה (29.12.2020) ועד התשלום בפועל.

עוד ישלמו הנתבעים, יחד ולחוד, לתובעת את אגרת המשפט ששולמה וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך 30,000 ₪.

סכום אותו אני קובעת כסכום סביר ומידתי בנסיבות העניין, ובכלל זה בהתחשב בתוצאות ההליך שנוהל עד תום, בסכום התביעה ובכך שרק לאחר הגשת התביעה הושב לתובע סך של 110,000 ₪ מתוך סכום התביעה ויתרת כספו של התובע לא הושב לו במשך שנתיים.

לפניי תביעה על סך 147,900 ₪ בשל הפרת חוזה.

בראשית ינואר 2019 נכרת הסכם בין מנמד לבין התובע, גרגורי קוגן (להלן: "קוגן") ואלה עקרי ההסכם: בחלק של ה"הואיל" צוין שמנמד נותנת שירותי ייעוץ בנוגע ליבוא אישי של כלי רכב מחו"ל, ושקוגן החליט "לרכוש כלי רכב בחו"ל, וליבאו ארצה בעצמו, בדרך של יבוא אישי ולכן החליט להיתקשר עם נותנת השירות לשם מתן סיוע וייעוץ לפעולות הכרוכות ביבוא אישי של כלי הרכב מחו"ל לישראל". ההסכם גם הפנה למיפרט הטכני שצורף כנספח א להסכם.

...

כאמור לעיל, קיבלתי את גרסת קוגן שהוא חתם על ההסכם ביום 10.1.19 ושההסכם נכרת ביום 11.1.19, כך שמבחינה אופרטיבית לא מצאתי לנכון להכריע בסוגיה זו. חיוב אישי של סדן לא מצאתי מקום להיעתר לדרישה להרים את מסך ההתאגדות כלפי סדן.

סוף דבר אני מחייבת את מנמד בהשבת הסכום שקוגן שילם בסך 96,175 ₪.

אני דוחה את יתר רכיבי התביעה הנוגעים להפרת ההסכם ויתר העילות שנטענו על ידי התובע כמפורט לעיל.