לתמיכה בבקשתם צרפו המבקשים תצהירים של מי שערך את הבדיקות - חשמלאים שהתקינו את המונים, וקוראי המונים (דיירים ואנשי חברות אחזקה של הבניינים), כן צורפו תמונות של המונים, דו"חות הקריאה ודו"חות ניתוח של הממצאים (נספחים ו'-ט' לבקשת האישור).
העילות שבגינן מבוקש לאשר את התביעה כייצוגית הן הטעה לפי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"); הפעלת השפעה בלתי הוגנת על הצרכן לפי סעיף 3(ב) לחוק; הפרת חובת הגילוי והטעיה, חוסר תום לב בקיום החוזה וחוסר תום לב עובר לכריתתו של החוזה והפרת חוזה, כל אלה עילות לפי חוק החוזים (כללי) תשל"ג-1973, כשהמערכת ההסכמית אליה מכוונים המבקשים בטענותיהם החוזיות, היא הסכם ההיתקשרות של המשיבה עם מנוייה והסכמת נציגות הבית להנחת התשתיות בבניינים; כן טענו המבקשות לעילה של עשיית עושר ולא במשפט לפי סעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979; והפרת סעיפים שונים של הרישיון לשידורי טלויזיה באמצעות לויין שקיבלה המשיבה בהתאם לחוק התיקשורת.
אני סבורה כי אף פה יש לבחון את תכלית החוקים הרלבאנטיים - הן את תכלית חוק תובענות ייצוגיות והן את תכלית דיני הבתים המשותפים בחוק המקרקעין וההסמכה שניתנה לנציגות לנהל את הבית המשותף, את השטח הצבורי השייך לבית המשותף, את הוצאותיו, תחזוקתו וכדומה ואין כל מניעה לראות במבקשות כמי שדרישת סעיף 4(א) לחוק תובענות ייצוגיות נתמלאה לגביהן; כפי שכבר אמרתי - פרשנות מצמצמת אחרת תחטא למטרת החוק ואני בדיעה כי בעידן זה של שינויים מרחיקי לכת בהתנהגות הציבור, במודעות לשפור השרות לצרכן בחקיקה הצרכנית וביישומה, ראוי לראות בהקשר זה בנציגות הבית המשותף כמי שמעמדה לא מוגבל לתבוע בשם הדיירים רק את נותן השרות הספציפי לבניין אלא בנסיבות מובהקות אלה של ניהול השטח הצבורי בבית המשותף כשמדובר בפעולה 'לטובת' הדיירים של גביית כסף מחברה שמטרתה היסודית (והלגיטימית) להרויח כסף ולהשיא רווחיה ואשר צרכה חשמל חינמי, אין למנוע מהנציגות לעשות זאת בדרך של תובענה ייצוגית המשרתת את עניינם של בתים משותפים אחרים שיהיו חלק מהקבוצה.
כך נכתב באופן מפורש וברור כי הנציגות זכאית להיות צד בכל הליך משפטי, כדי לייצג את עניינם של בעלי הדירות גם בנוגע לניהולו של הבית המשותף; פרשנות זו מתיישבת עם תכליות התובענה הייצוגית, שהיא "בעלת משמעות כלכלית וחברתית גדולה ביותר, ונועדה לאפשר לאדם אחד או לקבוצת אנשים שניזקו של כל אחד מהם קטן יחסית לתבוע בשם כלל הנפגעים האנונימיים הרלוואנטיים, ובכך היא מגנה על אינטרס היחיד שניפגע ואינו מגיש תביעה בשל הטירחה הכרוכה בכך" (ע"א 2967/95 מגן וקשת נ' טמפו (1997); 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת ניהול פרויקטים (2003)).
עינינו הרואות כי אישור ההתקנה המתבקש מהקבלן הוא בעיניין אישור להתקין את תשתית התיקשורת כפי שמתיישב עם הוראות חוק התיקשורת ששם לו למטרה, בין מטרותיו האחרות, להנגיש לכלל הציבור את התיקשורת, בין לבניינים ישנים ובין לבניינים חדשים, בדרך של מתן אפשרות חוקית להניח תשתיות אלו גם במקרקעין פרטיים ובילבד שינתן אישור להנחת התשתית (תיקון 25 לחוק התיקשורת), וכמו "הטופס הישן" גם כאן אנו מגלים להפתענו, ממש אותו סעיף הפוטר את הדיירים ו/או הקבלן מתשלום, וכלשון הסעיף "וללא כל תשלום מצד הקבלן ו/או בעלי הדירות" זאת כדי לאפשר "לדיירי הבניין המעוניינים בכך להיתחבר לשירותי הלווין של yes" וכדי ש yes תוכל להציע לדיירים להיתחבר לשידוריה, וכאמור נכתב במפורש כי אין כל עלויות להנחת הציוד ולחיבורו, כיצד ניתן להבין כי האמירה "אין כל עלויות" מסוייג בתנאי נסתר של קיומה של עלות היא העלות החודשית של צריכת החשמל הצבורי להזנת הציוד.
ואדגיש, מדובר בעיניין אחר לגמרי, סמכות הנציגות להתיר למשיבה להיתחבר לחשמל המשותף ולשלם במסגרת חשבונות החשמל הכלליים שהיא משלמת גם את העלות הזניחה של צריכת החשמל של הציוד של המשיבה, ועל כן כלל איננו מדברים במישור איסור החיוב הפרטני שבסעיף 21ב(ה) לחוק התיקשורת וכלל אין מדובר בהטלת חיוב בנגוד לחוק, להפך, עם מתן ההיתר להסמיך את הנציגות כמורשה של בעלי הדירות בעניינים הנוגעים להנחת הרשת ברכוש המשותף וכמי שזכאית להיות צד להסכם עם בעל רשיון (המשיבה בעניינינו) זכאית להחליט לשלם את חשבון החשמל המשותף הכולל גם את תשלום החשמל של המונה הצבורי שגם מזין את הציוד של המשיבה.
...
בהתאם להוראות סעיף 25 לחוק תובענות ייצוגיות, אני מורה לצדדים להגיש לעיוני נוסח מודעה על אישור התובענה הייצוגית תוך 30 ימים.
בשלב זה תשלם המשיבה שכ"ט והוצאות לב"כ המבקשים בשיעור 40,000 ₪.
כפי שציינתי לעיל - אני סבורה כי לאור היקף התובענה הייצוגית המאושרת שבצידה קשיים בכימות הנזק והבדיקות שיש לערוך בגינו טוב יעשו הצדדים אם יראו להגיע להסדר פשרה מוסכם ביניהם שייתר את הצורך בדיון לגופה של התובענה.
