בעקבות השיחה הנ"ל, שיגרה הנציגה לתובע באמצעות הפקס, הסכם של החברה לחתימה, ודרשה ממנו להוסיף בו הצהרה בכתב, אשר תוכנה הוכתב לו ברוסית על ידה, בזו הלשון "מצהיר שאינני יודע על קיומם של כספים מהמעסיק בחברות ביטוח, מבקש מהחברה להתחיל חפוש" (להלן "ההצהרה").
החברה הפניתה למסמך עליו חתם התובע עת נידרש לשלם את הסך של 33,900 ₪ תמורת איתור הכספים על ידה, וטענה כי מיסמך זה מלמד על שביעות רצונו של התובע מהשרות שניתן לו על ידי החברה, ושומט את הקרקע מתחת לתביעתו.
באשר למסלול החוזי נפסק כי ניתן להטיל חיוב חוזי על אורגן בחברה בגין הפרת חוזה של החברה, במקרים חריגים של חוסר תום לב סובייקטיבי שיש בהם סממנים של הטעה או מירמה (ראה ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ ואח' נ' שמואל שמעון ואח' (פורסם בנבו, 22.01.2015).
מעיון בהסכם עולה כי הוא מתייחס בעיקר למימוש זכויות רפואיות, ואילו "דיני עבודה" (בגירסה העברית) מופיעים בו בצורה מוצנעת, בעמ' 2 ובעמ' 3 תחת סעיף התמורה.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל הנני קובעת כי ההסכמים שנחתמו בין התובע לבין החברה ביום 24.6.15 כמתואר לעיל, הנם בטלים, ומשכך, על הנתבעים 1 ו-2 להשיב לתובע את הסכומים שנתקבלו לידם מכח ההסכמים הנ"ל, ולפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו.
התוצאה היא אם כן שהנני מקבלת את התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2, ומחייבת אותם, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 33,495 ₪, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
...
בנוסף הנני מחייבת את הנתבעים 1 ו-2 לשלם לתובע אגרת משפט בשערוך ליום תשלומה בפועל, וכן הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 11,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
התביעה כנגד נתבעת מס' 3 נדחית בזאת.
בנסיבות העניין, ולמרות שמעשיה של נתבעת מס' 3 לא הגיעו לכדי עוולה כמתואר לעיל, הנני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.