מונחת בפניי בקשה לאישור תובענה כייצוגית לפי פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") בטענה, כי המשיבה אינה מקיימת בתום לב את החוזה בינה לבין המבקש וחברי הקבוצה, אותה הוא מבקש לייצג, בעיניין פירסום מודעות מכירת רכב יד שנייה בכך שהיא מפרסמת פירסומות מתחרות, כך לטענת המבקש, בתוך שטחי מודעת הפירסום שנרכשו ע"י המבקש וע"י חברי הקבוצה אותה הוא מבקש לייצג.
טענות המבקש
טענתו המרכזית של המבקש, היא, כי דרך פעולתה של המשיבה, דהיינו הכללת פירסומות מסחריות או קישור לפרסומות בהן מוצעות עיסקאות מתחרות, בתוך שטח המודעה הפרטית - למשל פירסום של מכירת רכבים מליסינג או בהנחה בשטח מודעה פרטית למכירת רכב יד שנייה - פסולה ואינה עולה בקנה אחד עם החובה לקיום חוזה בתום לב, ופוגעת בציפיות הסבירות של הלקוחות הפרטיים ובאינטרסים הלגיטימיים שלהם להיות המודעה אפקטיבית, ואינה הולמת כוונות משותפות סבירות והוגנות.
המשיבה מוסיפה וטוענת, כי השמוש בפרסומות בשטח המודעה הפרטי לא גרמו לנזק למבקש או לחברי הקבוצה, זאת, הן מאחר ומדובר בשווקים שונים - שוק הרכבים הפרטיים אליו משתייך המבקש אל מול שוק רכבי הליסינג אליו מכוונת הפרסומת, והן מאחר והפרסומות המופיעות במדור רכב הן מגוונות וכוללות למשל גם מכירת צמיגים, הצעות למימון רכישת רכב וכו', דהיינו פירסומות שאינן קשורות לרכישת רכב יד שנייה מבעלות פרטית.
לטענתו, הואיל והמשיבה הפרה את החוזה עם הצרכנים בכך שלא קיימה את חובתה לנהוג בתום לב בקשר לקיום החוזה, וכשלה מהותית בתמורה הנתנת לצרכנים עבור כספם, עליה לפצות את הצרכנים (לפחות) בגובה הנזק הישיר שניגרם להם, דהיינו התמורה הכספית ששלמו עבור פירסום המודעה.
...
בנסיבות אלה, אני סבורה האיזון הראוי יבוא לידי ביטוי בפסיקת גמול ושכ"ט בשיעורים סמלים בלבד, ומשכך אני פוסקת למבקש גמול בסך של 1,000 ₪ ולבא כוחו שכר טרחה בסך כולל של 10,000 ₪.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, הבקשה לאישור התובענה כייצוגית - נדחית.
המשיבה תשלם למבקש ולבא כוחו גמול ושכר טרחה כמפורט לעיל.