תביעה בגין הפרת הסכם והתרשלות במתן שירותי איתור רכב

על בית המשפט יהא לידון האם האמנם הנתבעת ניתקה שירותי מיגון חיוניים על דעת עצמה? כעולה מטענת התובעת? האם הסירה היא מצלמות וצמצמה עובדים? ככל שאכן עשתה כן האמנם הדבר פוטר את התובעת מאחריות? האם התובעת יכלה למנוע את הפריצה, ככל שהיא אכן היתקיימה, בהיתחשב בנסיבות? ככל שהיה ארוע, וככל שהחוזה היה בתוקף, וככל שהתובעת לא היתה פטורה משמירה- האם התובעת אחראית לאירועים בשטח הנטען במועדים הרלוואנטיים ככל שהיתה גניבה/נזק לרכוש, לפי "מבחן השליטה באתר" (הלכת תמנון)? האמנם חוק השומרים חל על התובעת, לנוכח הלכת תמנון לפיה צריכה להיות לה שליטה מלאה על האתר? כמו כן, וביחס לתביעה העיקרית - הצדדים חלוקים ביניהם על השכר המגיע לה לתובעת בגין שירותי השמירה שספקה לנתבעת במספר מוקדים.

פיצוי ושיפוי (א) היה השומר אחראי לאבדן הנכס או לניזקו, זכאי בעל הנכס לפיצויים הניתנים בשל הפרת חוזה.

בית-משפט השלום קבע כי חברת השמירה אכן הפרה את הסכם השמירה בכמה עניינים, אך כי אין קשר סיבתי בין ההפרות ובין הנזק שניגרם, ולכן אין היא אחראית בגין הפרת ההסכם או בגין רשלנות בנזיקין.

קרי, מתוך טענות התובעת עולה כי על על אף ששולם לה שכר בגין שירותי השמירה, הרי שלטענתה, השמירה מטעמה לא היתה אפקטיבית ולא היתה לה שליטה על נכסי הנתבעת, ולכן לא מוצדק להטיל עליה אחריות של "שומר שכר". מהנתונים שהוצגו בפני עלה כי מלאי חומרי הגלם שניזוק היה נמצא בחלקו האחורי של האתר, לאחר שמרבית החומרים כבר הועברו לאתר בשדרות, והיה על חברת רשף להשגיח עליהם.

לתיק הוגש לתיק מיסמך בשם "נהלי אבטחה ושמירה", במפעל "פלסטו-שק", יבנה, 2007, אשר נערך ע"י קצין בטחון, וממנו עולים נהלי האבטחה, אשר הנם, בין היתר, כלהלן:"...במפעל פלסטו שק ביבנה תופעל שמירה 24 שעות ביממה במשך כל ימות השנה, במפעל תוצע בקרת כניסה של כל הולך ורגל ורכב בכניסה וביציאה מהמפעל, בשעות הלילה השומר יבצע סיורים ובדיקות על פי המפורט בנוהל...". ועוד.

...

נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי מעמדה של רשף באתר ביבנה עד ליום 2/11/14 היה כשומרת שכר, כי ארע אירוע במהלכו ניזוק או נעלמה סחורה של הנתבעת באתר ביבנה ששוויה עומד על סך 823,000 ₪.

לאחר שקיבלתי את התביעה כנגד וקבעתי כי החוזה בין הצדדים היה תקף, אני קובעת כי כפועל יוצא על הנתבעת לשלם לתובעת את שכרה בגין החודשים הללו אשר לא שלמה לה. ויודגש- אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת שמרה באתר ביבנה עד לסוף חודש 10/14 אולם לא שילמה עבור חודשים 9/14 ו-10/14 וסכום החוב במושגי קרן עומד על סך של 87,545 ₪.

לפיכך לא מצאתי להידרש לטענות בדבר מירמה, זיוף וכזב אשר נטענו בסיכומי הנתבעת, ואני חפצה לדון בהתנהלות השומרים, עובדי התובעת, ואין זה מעניינה של תביעה זו. סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, דין תביעת התובעת לתשלום שכרה בגין שרותי השמירה מושא התביעה העיקרית בסך של 187,082 ₪ להתקבל.

א - העובדות: הצדדים, הסכם השמירה, גניבת הציוד וחילופי הדברים בטרם הגשת התביעות בטחון הקריות בע"מ (להלן: "התובעת") הינה חברה פרטית המעניקה שירותי שמירה, אבטחה וניקיון ללקוחות שונים.

אשר לשומר שכר קובע סעיף 2(ב) לחוק השומרים כי: "שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לניזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן; אך כשהמטרה לשמור על הנכס הייתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או ניזקו נגרמו שלא ברשלנותו". סעיף 5(א) לחוק השומרים קובע כי "היה השומר אחראי לאבדן הנכס או לניזקו, זכאי בעל הנכס לפיצויים הניתנים בשל הפרת חוזה." במאמריו, שמירת נכסים, מחקרי משפט, כרך טז (תשס"א-2001), 277 דן המלומד יהושע ויסמן בהקף האחריות הרובצת על כל אחד מסוגי השומרים אליהם מתייחס החוק: "כאשר המחזיק בנכס אינו הבעלים, וכאשר הפיצול בין ההחזקה לבין הבעלות הוא תוצאה של מעשה כדין (כגון שבעל הנכס הפקיד את הנכס או השכירו), לפנינו מצב המכונה בחוק השומרים, התשכ"ז-1967, 'שמירה', כשהמחזיק הוא 'השומר' .... עיקר תכליתו של חוק השומרים לקבוע מהי מידת האחריות של המחזיק ('השומר') כלפי הבעלים במקרה שניגרם נזק לנכס (באין הסכם על כך בין הצדדים ובאין הוראות חוק מיוחדות לעניין זה." (שם, עמ' 278) .

כדבריו: "משני צדי הציר המוביל לאתר יש שדה מוקשים ואי אפשר לעבור דרך השטח, אלא על גבי הציר בלבד. לכן, אם הרכב של השומר עומד בכניסה לציר, הוא אמור לראות כל מי שניכנס, הן ברגל והן ברכב ... השוליים של הכביש במקום הזה הם מאוד מאוד צרים ולא נוחים, ולכן הוא העדיף לעמוד במפרץ במרחק כמה מאות מטרים במקום שהוא יכול לרדת מהרכב ולחלץ רגליים." (עמ' 36, ש' 2-6) ואולם, בהתאם לדו"ח הפינוי מיום 4.9.2018, פינוי אתר כורסי הסתיים ביום 4.9.2018.

...

שנית, מקובלת עלי עדותם של איציק מלכה ורז עזרא לפיה Ebinger ויופקס הנם שווי ערך.

ה - סופו של דבר אשר על כן, אני מורה כדלקמן: הנתבעת תשלם לתובעת 35,358.70 ₪ (כמפורט בחשבוניות 01/003024 מיום 17.9.2018, 01/003017 מיום 31.8.2018 ו-01/003016 מיום 31.8.2018) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הפירעון הנקוב בכל חשבונית ועד התשלום המלא בפועל; הנתבעת תשלם לתובעת 24,963.24 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 8.10.2018 ועד התשלום המלא בפועל וכן סכום של 24,323.14 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 5.11.2018 ועד התשלום המלא בפועל; התובעת תשלם לנתבעת 53,624 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 4.9.2018 ועד התשלום המלא בפועל.

כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאותיה בסך 2,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪.

נספח ח' לחוזה דן בתקן אלמנטים ירוקים, ומתייחס לתקן מס' 5281 ולתקן 5282 לגבי "אלמנטים ירוקים". בסעיף 1 לנספח זה נכתב כדלקמן: "הובא לידיעתנו כי החברה שוקלת לפעול במידת האפשר, בלא שהדבר יעלה כדי התחייבות מצידה, להתאמת הבניין והפרויקט, או חלקו, או מי ממערכותיו ו/או חלקיו לתקן 5281 ו-5282 שעניינו "אלמנטים ומערכות ירוקות" ובכלל זה, החיפוי החצוני של הבניין, צורתו, אופיו, דרך התקנתו וגווניו, התקנת תשתית מערכת סולארית של תאים פוטו וולטאיים, התקנת תשתית ומערכת טעינת רכבים בחשמל, שיפור הנצולת האנרגטית של הבניין וכדומה, וכי ככל והחברה תפעל כאמור ו/או יעלה בידה לשנות ו/או להתאים חלק, או כל, מרכיבי מיתקני ומערכות הבניין לתקנים האמורים, עשוי הדבר ליגרור שינוי במיפרט ובתכניות המכר (נספח א' לחוזה המכר.

טענות הצדדים: טענות התובעים: ביום 8.3.15 הזמינו התובעים את שירותי חב' הדס ביקורת מבנים בע"מ על מנת לקבל חוות דעת מקצועית אודות ליקויי הבנייה המצויים בדירה, חוות דעת שהתקבלה ביום 25.3.15.

כל האמור בחוזה ובנספחיו וכל מיסמך אחר על פיו מבקשת הנתבעת להשתחרר מאחריות לליקויים, להפרת החוזה, לרשלנות ולהפרת החובות החקוקות דינו להדחות, בהיותו תנאי מקפח בחוזה אחיד ונוגד חקיקה ופסיקה.

לאור האמור לעיל, תובעים התובעים מאת הנתבעת כדלקמן: עלות חוו"ד חב' הדס ביקורת מבנים בסך 1,770 ₪; עלות חוו"ד משלימה מאת אגריכל ניר גורביץ בסך 1,500 ₪; החלפת חדר ארונות, פירוק והרכבה של חדר ארונות בעקבות ניזקי רטיבות בסך 8,350 ₪; תיקון משטח עליון במזנון כתוצאה מנזקי רטיבות (טיפות גשם אשר חלחלו לחדר הסלון בדירת התובעים והרטיבו והכתימו את מזנון דירתם) בסך 4,500 ₪; עלות תיקון הליקויים על פי חוו"ד משלימה, בתוספת 30% בבצוע קבלן מזדמן בצרוף מע"מ כדין, בהתאם לחוות דעת מר ניר גורביץ מיום 4.1.17, בסך 81,456 ₪; החזר תשלום אשר נגבה שלא בתום לב בסך 13,527 ₪ בגין גבייה ביתר מאת התובעים ע"י הנתבעת, סכום המורכב מהסך 2,326 ₪ בגין רבית ו- 11,201 ₪ בגין הצמדה, על תשלום תמורה באיחור, בעוד לנתבעת לא היה בנק מלווה ולא העבירה שוברים לתשלום אל התובעים, והובילה למצב אבסורדי בו התובעים רצו לשלם סכום נכבד מכספי התמורה בידי הנתבעת, שכן לא היה בידה הסכם לווי עם בנק מלווה, ויחד עם זאת חייבה את התובעים בסכומים הנ"ל בגין רביות והצמדות; פיצוי בגין אבדן הנאה מהדירה, פגיעה באיכות החיים, אי נוחות, טירדה, הפסד ימי עבודה, עגמת נפש בסך 30,000 ₪; פיצוי בגין ירידת ערך זמנית, הנגזרת מהפחתה בפוטנציאל דמי השכירות החודשיים (הפחתה של 500 ₪ בממוצע) וזאת לתקופה של 36 חודשים (המגלמים את תקופת הרטיבות והתקופה שתדרש עד לבצוע התיקונים, ובסה"כ 18,000 ₪; ירידת ערך בגין פגיעה במוניטין של הדירה בהתאם לחובת הגילוי החלה על התובעים בעת שיחפצו למכור את הדירה לרוכש פוטנציאלי, בשיעור של 5% מערך הדירה בעת הגשת כתב התביעה (2,900,000 ₪) בסך של 145,000 ₪; פיצוי בגין הפרת הסכם ואי מילוי אחר התחייבויות הנתבעת בגין בנייה ירוקה בסך 180,000 ₪.

בחוות דעתו מיום 29.1.19 כתב המומחה שאכן נימצאו ליקויי רטיבות וליקויים נוספים בדירה, שאת עלות תקונם העריך בסך 37,405 ₪, וכן הותיר לשיקול דעת בית המשפט סכום נוסף בסך 4,000 ש"ח בגין ריח ביוב העולה מנקז מרפסת חדר דיור, אשר בהיעדר תוכניות אינסטלאציה, יש לבצע איתור הליקוי באמצעות סיב אופטי למציאת מקור הליקוי.

אינו יכול לתת הסבר מדוע התובעים חוייבו ברבית והצמדה בגין התקופה שמיום חתימת החוזה ועד לקבל פנקס שוברי התשלום.

...

לאור כל האמור לעיל סבור אני שיש לפסוק לתובעים פיצוי בגין עגמת נפש את הסך 30,000 ₪, אשר יישא הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

לאור כל האמור לעיל, סבור אני ששכ"ט עו"ד בתיק זה בסך 30,000 ₪ הינו סביר בנסיבות העניין.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, כדלקמן: את הסך 69,274 ₪ בתוספת רבית והצמדה למדד תשומות הבנייה למגורים נכון לחודש 10/18 ועד ליום התשלום בפועל; את הסך 80,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה למדד תשומות הבנייה למגורים ורבית מיום 24.1.12 ועד ליום התשלום בפועל; את הסך 4,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 4.1.17 ועד ליום התשלום בפועל; את הסך 13,527 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (7.3.2017) ועד ליום התשלום בפועל; את הסך 30,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט כמפורט בסעיף 55 לעיל, בתוספת הפרשי הצמדה ורבית כמפורט בסעיף 55 הנ"ל ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

התובע טוען בכתב התביעה כי הנתבעת הפרה את הוראות סעיף 11(ב) לצוו הפיקוח על מצרכים ושירותים (יבוא רכב ומתן שירותים לרכב), תשל"ט-1978 (להלן: "צו הפיקוח"), ולא סיפקה את החלף שנידרש בתוך פרק זמן שלא יעלה על 7 ימים מיום קבלת ההזמנה, כנדרש בצו הפיקוח.

מכיוון שמדובר ברכב חדש ובאחריות יצרן, הנתבעת טוענת כי היתה מחוייבת בהתקנת חלפים מקוריים וחדשים מתוצרת היצרן בלבד ולא ניתן היה לנסות לאתר חלפים תחליפיים מיבוא מקביל, ככל שהיו כאלה באותה עת. לטענת הנתבעת ביום 8.8.21 הגיע הרכב למרכז השרות שלה בחיפה עם תלונה בדבר נזילת שמן ונורת תקלה דולקת.

באשר לטענת התובע שהועלתה לראשונה בסיכומיו, לפצוי בגין ירידת ערך של הרכב ללא הוכחת נזק לפי סעיף 11 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: "חוק החוזים תרופות") אכן מקובלת עלי טענת הנתבעת כי המדובר בהרחבת חזית אסורה.

ישנן טענות שמעלה התובע בכתב התביעה כגון, ציפייתו לקבל רכב חדש ויוקרתי ללא כל תקלות במסגרת הסכם הרכישה או טענות שעניינן "אבדן הנאה ו/או אמונה ברכב" הנובעות, לשיטתו, מעצם קיומן של התקלות שארעו ברכב, אשר מקומן, אם בכלל, בתביעה המופנית ליצרנית ו/או למוכר הרכב ולא לנתבעת.

התביעה לפצוי בגין ירידת ערך של הרכב - משלא הוכיח התובע כי הנתבעת הפרה את הוראות חוק הרשוי והתרשלה בתיקון הרכב, לא עומדת לו עילת תביעה לקבלת פיצוי בגין ירידת ערך הרכב.

...

לפיכך, יתר התביעה בגין ראש נזק זה נדחית.

לעניין זה, ראו, עמ' 18 לכתב האחריות, שם נקבע כך: "האחריות של לנד רובר אינה מכסה אבדן זמן, אי נוחות, העדר אמצעי תחבורה, או כל נזק משני או עקיף שאתה (או כל אחד אחר) עלול לחוות, כתוצאה מפגם אשר מכוסה במסגרת אחריות זו". גם התביעה בגין עלות תשלומי ביטוח בהם נשא התובע בתקופה בה שהה הרכב במוסך נדחית, בהיעדר עילה כלפי הנתבעת וממילא התובע לא הוכיח נזק נטען זה ולא הציג בעניין זה כל ראיה או אסמכתא.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סך של 8,000 ₪ פיצוי בגין נזק לא ממוני.

המבקש טוען כי המשיבות מודעות לפגם לפחות מאז 2019, בה הוגשה תובענה ייצוגית בעיניין זה בארה"ב, שאחריה הוציאה המשיבה 2 "אשגר שירות" המורה על יידוע הלקוחות בדבר הליקוי, הרחבת אחריות בגין הליקוי ל- 10 שנים או 240,000 ק"מ, תיקון הפגם לבעלי הרכב הרלוואנטיים ושיפוי בעלי הרכב שנשאו בהוצאות כתוצאה מהפגם.

המבקש טען כי היתנהלות המשיבות יוצרות עילות תביעה בשל היתנהלות בחוסר תום לב, הטעה, הפרת חובות חקוקות, הפרת חוזה, רשלנות ועשיית עושר שלא במשפט.

כמו כן טוענות המשיבות כי אחריותן לרכבים היתיישנה, וכי שוב לא ניתן לתובען בגין התקלה.

בתמצית של עקרי הדברים, התחייבו המשיבות על פי הסדר הפשרה – כדלקמן: דיוור ישיר לבעלי כלי הרכב בהווה ובעבר: בתוך 21 יום מהמועד שבו יינתן להסדר הפשרה תוקף של פסק דין, תפנה המשיבה 1 למשרד התחבורה ולחברת "אניה" – עימה נקשר משרד התחבורה לשם הפצת מכתבים, ותפעל מולם – לצורך איתור כל בעלי הרכבים הרלוואנטיים ומשלוח מכתב יידוע אליהם אודות הסדר הפשרה וזכאותם להרחבת האחריות על פיו והזכאות להחזר כספי עבור תיקון התקלה במידה שבעל הרכב נשא בעבר בעלות התיקון.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהוגשו ובדברי הצדדים בדיון שנערך, מצאתי כי מתקיימים התנאים לאישור הסדר הפשרה – כשהוא כולל כמובן את התיקונים אליו הסכימו הצדדים ואשר פורטו בקצרה לעיל.

אני סבור כי כל אלה, בשילוב תרומה לטובת הקרן ואשר תיועד למאבק בתאונות דרכים, היא דרך נאותה, בנסיבות העניין, לפיצוי חברי הקבוצה.

סוף דבר ניתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה, וזאת בכפוף לתיקונים אליהם הסכימו הצדדים ואשר פורטו בתמצית לעיל.