תביעה בגין הפרת הסכם הפצה דיני חוזים

בבד בבד עם הגשת התביעה הגישה חברת ארד בקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום אשר התבססה על מספר טעמים המעוגנים בהוראות תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות" או "תקנות סדר הדין האזרחי") ובראשם תניית שיפוט שנקבעה בהסכם בין הצדדים, הקובעת שהדין שיחול הוא דין ישראל ובית המשפט המוסמך הוא בית המשפט בתל-אביב (תקנה 166 (1)); עוד נטען שמדובר בתובענה בקשר לחוזה, אשר הופר בתחומי המדינה וכי על פי ההסכם בין הצדדים על החוזה חלים דיני מדינת ישראל (תקנות 166 (4) ו- 166 (4א)); כן נטען שמדובר בתביעה בגין נזק שניגרם במדינת ישראל כתוצאה מהתנהלות פסולה וחמורה של הנתבעים, אשר רקמו מעשה עוקץ ומרמה מאחורי גבה של חברת ארד, ופעלו בנגוד להסכמים בין השתיים (תקנה 166 (5)); הוסף שחברת אמרטק היא חברה העוסקת בסחר בין לאומי ועל כן החברה ונושאי המשרה בה יכלו לצפות שיגרם נזק במדינת ישראל כתוצאה ממעשיהם מחדליהם והפרת התחייבויותיהם; באשר לנתבעים 2-4, נטען שהם בעלי דין דרושים בתובענה ויש נגדם זיקות מהזיקות המפורטות בתקנה (תקנות 166 (9) ו- (10).

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי לידי מסקנה ברורה, שעילת התביעה נוגעת להפרת הסכם ההפצה, מיזכר ההבנות והתיקון למזכר ההבנות ומשכך תניית השיפוט הקובעת היא זו המקנה סמכות לבית המשפט בישראל.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדדים באתי לידי מסקנה, שבית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות לדון בסכסוך.

ההליכים בשתי התביעות מצויים למעשה באותו שלב ולאור כל האמור עד כאן נכון לברר את המחלוקת בין חברת ארד לבין חברת אמרטק בבית המשפט במדינת ישראל.

סוף דבר דין הבקשה לכפירה בסמכות בית המשפט ולביטול היתר ההמצאה להדחות.

רקע בקצרה וטענות המבקשת המבקשת הגישה תביעה כנגד המשיבים בעילות של גרם הפרת חוזה; תרמית; שקר מפגיע (סעיפים 62, 56 ו- 58 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]), התעשרות שלא כדין בהתאם לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979; קיום חוזה בחוסר תום לב (בנגוד לסעיף 39 לחוק החוזים, תשל"ג-1973); הפרת הסכם מפיץ משנה; הפרת הסכם הפצה בלעדי ע"י היצרן ובטול שלא כדין של אותו הסכם.

] (4) התובענה היא בקשר לחוזה, ומתקיים אחד מהמקרים האלה: (א) החוזה, כולו או מקצתו, נעשה או הופר בתחום המדינה או שנשללה האפשרות לקיימו בתחומה; (ב) על החוזה חלים דיני מדינת ישראל; (4א) התובענה מבוססת על מעשה או על מחדל שאירע בתחום המדינה; [.

...

סבורני כי מדובר בטענות שאכן ראויות להישמע, ובפרט, לאור כפירת המבקשת בהפרה למדיניות מחירי המשיבה 1, ולאור הטענה כי המשיבים 1 ו- 2 נמנעו לתת לה את יומה בנוגע להאשמות שהועלו כנגדה, ואשר הביאו, לכאורה, לסיום ההתקשרות עמה.

ביישום הוראות הדין וההלכה הפסוקה בסוגיה, כפי שפורט לעיל, שוכנעתי כי אכן התקיימו התנאים למתן הוראות בית המשפט לגבי דרך המצאת כתב התביעה למשיבים 1 ו- 2.

דרך ביצוע המסירה: משאין כל חולק כי מדינת היעד היא איטליה, הנמנית על רשימת מדינות האמנה המפורטות בתוספת השנייה לתקנות המצאת מסמכים לפי אמנת האג 1965, תשל"ו – 1975, ולאור הוראת סעיף 10(א) בתוספת הראשונה לתקנות אלה, ומשהצביעה המבקשת על מען ידוע של המשיבים 1 ו- 2, אני קובעת כי ההמצאה תבוצע דרך דואר שליחים בינלאומי.

לדידה של המערערת, אף שאלת הוכחת עמידת המסיכות בתקן נגזרת מהעובדה כי מצויים אנו בתחום דיני השיטריות והנטל להוכיח כי ההסכם קוים כדין רובץ על כתפיו של המשיב, שכן המערערת היא המחזיקה בשטר מכוחו הוגשה התביעה.

למעשה, משלא סופקו אותן מסכות והמערערת עתרה לביטול חלק ההסכם הנוגע למסיכות אלה ולהשבת הסכום ששלמה בגינן וכך, כדין, הורה בית המשפט קמא (ראו סעיף 9 (ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א – 1970), נראה כי אף המערערת השלימה עם קביעה זו המצויה בתחום דיני החוזים ומבוססת עליהם.

מהי תוצאת הפרה זו? כאן מתפצל ניתוחנו המשפטי בהתאם לראיות שהובאו בפני בית המשפט קמא; 14,976 מסכות נשלחו על ידי המערערת למפיץ הבלגי ולגביהן העידה המערערת כי לא קיבלה תמורה (עמ' 14 שור' 13-15 לפרוטוקול הדיון מיום 7.2.2022).

...

אלה הן שאלות מורכבות ולא נכריע בהן בהרחבה במסגרת ערעור זה, שכן, סבורני, כי די בראיות שהובאו בפני בית המשפט קמא בכדי להכריע בסוגיית ההשבה כפי שאפרט להלן.

על-פי האמור, מקובלת עליי החלטתו של בית-המשפט המחוזי שלפיה חויבו המשיבים להשיב לידי המערערים את דירת המגורים שרכשו (לאחר השבת מצבה לקדמותו), ואילו המערערים ישיבו את התמורה שהתקבלה בעת ההתקשרות בין הצדדים לידי המשיבים אף-על-פי שכיום שווי הדירה פחת באופן ניכר.

לסיכום האמור לעיל, המערערת הוכיחה את הפרת ההסכם וכדין הודיעה על ביטולו.

המבקשים טענו כי היתנהלות המשיבים עולה כדי הפרת חוזה, שכן התעריפון מהוה חלק מהחוזה ולכן החיוב שלא בהתאם לתעריפון מקים עילת תביעה בגין הפרת חוזה.

אם גושן – שירותי בטחון בע"מ (פורסם במאגרים, 13.12.21), נקבע כך: "72. סעיף 6(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט קובע כי "הוראות חוק זה יחולו כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לענין הנידון ואין הסכם אחר בין הצדדים". בפסיקתו של בית משפט זה נקבע כי הוראה זו אך משקפת את העקרון הפרשני לפיו דין מיוחד גובר על דין כללי (ד"נ 20/82 אדרס חמרי בנין בע"מ נ' הרלו אנד גונ'ס ג.מ.ב.ה., פ"ד מב(1) 221, 266 (1988) (להלן: עניין אדרס); רע"א 5768/94 א.ש.י.ר. יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב(4) 289, 459 (1998) (להלן: עניין א.ש.י.ר.).

           עם זאת, נקבע עוד בהלכת א.ש.י.ר., כי מידת הישתלבות חוק עשיית עושר בדין האחר מותנית בשאלה באיזו מידה מתכוון הדין האחר, הספציפי, להוות הסדר כולל השולל היתערבות של דינים חצוניים לו, או שמא פרשנותו הראויה של דבר החקיקה, על רקע הנושא הקונקרטי העומד להכרעה, מצדיקה את השילוב האמור.

...

אין לקבל את טענת המשיבים לפיה העמלה של הפקדת שיק דחוי בשידור מתייחסת רק למכשיר ספציפי שניתן לבעל עסק, שכן המשמעות הנובעת מכך היא שאין בתעריפון קטגוריה מתאימה להפקדת שיק דחוי באמצעות מכונה, כך שהתוצאה היא שהמשיבים כלל לא היו רשאים לגבות עמלה בגין הפקדת שיק דחוי במכשיר לשירות עצמי.

לאור האמור, משנמצא כי קיימת אפשרות סבירה לכך שהמשיבים גבו עמלה שלא בהתאם להוראות חוק הבנקאות וכללי הבנקאות, ולכך שהמשיב 1 שינה את התעריפון שלא כדין, אני סבורה כי נכון לשלב זה, קיימת אפשרות סבירה לכך שהעילה המבוססת על עשיית עושר ולא במשפט, תוכרע לטובת חברי הקבוצה.

אולם, לנוכח המפורט בהחלטה זו ומששאלת הנזק מקומה להתברר במסגרת הדיון בתובענה לגופה, אני סבורה כי יש יסוד סביר להניח כי עניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת, ובתום לב. התובענה נכללת בגדר פרט 3 לתוספת השנייה בחוק - תביעה נגד תאגיד בנקאי, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו.

סוף דבר לנוכח כל האמור, הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית מתקבלת בחלקה, בהתאם למפורט להלן: הגדרת הקבוצה:  "כל לקוחות בנק הפועלים בע"מ ובנק לאומי לישראל בע"מ, שהם יחיד או עסק קטן, לפי ההגדרות של מונחים אלה בכלל 1 לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (עמלות), תשס"ח-2008 (להלן: "כללי הבנקאות"), שהפקידו שיק דחוי באמצעות מכשיר לשירות עצמי שמוצב בסניף הבנק או סמוך לו, ונגבתה מהם עמלה הגבוהה מעמלת פעולה בערוץ ישיר, בשבע השנים שקדמו ליום 1.11.2017".

ככל שמדובר בפעולות זדוניות של הבנק, הרי שגם אם ההפצה הזדונית של הנתונים בוצעה באמצעות המנגנון הקבוע בחוק נתוני אשראי, ממילא אין מדובר בפעולה של הבנק על פי חוק נתוני אשראי, סעיף 114 לחוק אינו חל עליה, ההגנות שבחוק איסור לשון הרע ובחוק הגנת הפרטיות אינן חלות, ופתוחה הדרך ללקוח הנפגע לתבוע מהבנק-המעוול-במזיד את התרופות לפי החוקים הרלבאנטיים.

חובת צימצום הנזק בדיני חוזים חלה חובה חקוקה על הנפגע להקטין את ניזקו (סעיף 14(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970).

נוכח בחירת התובע להציג אך ורק הסכם שכר טירחה מיום 13.6.2021 ולא להציג חשבונית מס קבלה המוכיחה את התשלום בפועל של שכר הטירחה (תוך שאין להוציא מכלל אפשרות הסדרים מאוחרים-מעודכנים שנערכו בין הצדדים, תוך הבאה בחשבון של הגשת התביעה דנן ואת פוטנציאל הזכייה בה לתפיסת התובע ועורך דינו), לא שוכנעתי כי התובע אכן שילם בפועל לעורך דינו 11,700 ₪ תמורת הטיפול בשינוי המירשם במאגר נתוני האשראי וכי הסדר זה בוצע והסתיים ללא שום שינוי לאחר מכן.

...

לפיכך גם התביעה עניין זה נדחית.

הוצאות משפט משעסקינן בתביעה על סך 400,000 ₪ אשר נדחית במלואה, מן הדין לחייב את התובע בשכ"ט עו"ד של הנתבע בשיעור 20% בתוספת מע"מ, כמקובל בפועל בייצוג בתיקים אזרחיים מהותיים.

התוצאה התביעה נדחית.